המדינה לא גובה כ-61 מיליארד שקל מחייבים
למדינה גירעון של כ-40 מיליארד שקל אך מצד שני, מבקר המדינה הקודם מצא שהממשלה לא גובה חובות שהצטברו לכ-61 מיליארד שקל. בין החייבים - אזרחים, חברות ורשויות שלא שילמו חשבונות מים וחובות לביטוח הלאומי. אם לפיד רוצה לדעת איפה הכסף, כדאי שיבקר בוועדה לביקורת המדינה
האוצר מתכנן מע"מ על ירקות במקום גזירות
בנק ישראל מזהיר: העלאות המס לא הסתיימו
פישר בוועדת הכספים: "תקציב הביטחון הוא נטל"
הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
המבקר הקודם, מיכה לינדנשראוס, מצא בשעתו כי משרדי ממשלה ועשרות חברות ממשלתיות אשמים בגירעון של 60.7 מיליארד שקל כתוצאה מחובות מצטברים שהם לא פעלו די כדי לגבות אותם. "איש מהפקידים האחראים למחדל לא נותן את הדין על הרשלנות הזאת כשהמדינה ממהרת לכסות את הגירעון הזה בקיצוצי התקציבים הכי חשובים, במקום לגבות את הכסף מהלווים החייבים וממקבלי המענקים", אומר כהן.
הממשלה לא גובה חובות מים וביטוח לאומי
מדו"ח המבקר עולה, למשל, כי מרכז ההשקעות שבמשרד הכלכלה לא פעל כנדרש לגבות כ-2.5 מיליארד שקל מחברות שחייבות את הכסף הגדול הזה לפי הסדר הסיוע הנדיב שקיבלו מהמרכז. לרשות המים חייבים אזרחים, חברות ורשויות כ-1.1 מיליארד שקל (ברוטו) בגלל איחור ניכר בקריאות המונים של מפיקי המים ולא מעט גם בגלל שתפקיד ראש מינהל ההכנסות והגבייה טרם אוייש עד לביקורת.
גם למוסד לביטוח לאומי יש חייבים רבים. מבקר המדינה מצא כי המוסד איננו מצליח להתגבר על תופעות כמו "גלגול חברות" (של בעלי שליטה בחברות שצברו חובות, נוטשים אותן ופותחים חברות חדשות במקומן). הוא גם איננו מייעל את גביית תשלומי המזונות מהחייבים באמצעות עורכי הדין, כנדרש בהחלטת הממשלה.
הדיון עוסק גם בדו"ח ההלוואות שנתנה המדינה לזמן ארוך שמופיע במסגרת המאזן לשנת 2011. המבקר מציין, למשל, כי תשלומי הריבית על ההלוואות שנתנה המדינה לחברת "מקורות" ולא נפרעו עד למועד הביקורת – הצטברו לכ-300 מיליון שקל בתוספת ריבית פיגורים של כ-324 מיליון שקל, וביחד ליותר מחצי מיליארד שקל. המבקר מצא כי 10 שנים קודם לכן, ב-2001 חדלה "מקורות" להעביר למדינה את תשלומי הריבית.
הסיבה לפיגור הממושך, חילוקי דעות שהתגלעו בין החברה לבין החשב הכללי באוצר, על עצם חבות החברה לשלם את הריבית. המבקר קבע כי הצדדים "לא נקטו פעולה שתביא ליישוב המחלוקת במשך כ-10 שנים, והתמשכות המחלוקת מחמירה את הבעיה וגורמת להצטברות החוב כאשר לצדדים אין ודאות לגבי עצם או מועד פירעונו, ובדו"חות הכספיים של האוצר לא ניתן גילוי נאות כלשהו לבעיה הזאת".
רשות האכיפה: לבני תעביר לנו עוד סמכויות
מנהל רשות האכיפה והגביה הממשלתית, דוד מדיוני, הגיב בוועדת הביקורת על ממצאי דו"ח המבקר כשאמר, "הצגתי את הפתרון של הרשות לגביית חובות הממשלה לשרת המשפטים, ציפי לבני, עם כניסתה לתפקיד. השרה אישרה כי רשות האכיפה והגביה תיקח אחריות על גביית כל חובות משרדי הממשלה. הסמכות הזאת תעוגן בהחלטת ממשלה, שניסחו החשבת הכללית באוצר והרשות, אשר תעלה בקרוב לאישור מליאת הממשלה".
עם זאת אמר מדיוני כי "חשוב לעמוד על ההבדל בין האכיפה המתבצעת על ידי רשות האכיפה והגביה של חובות אזרחיים, תוך הפעלת פיקוח של רשמי ההוצאה לפועל, לבין הגביה באמצעות חברות פרטיות הפועלות ללא פיקוח, כפי שעלה בדו"ח המבקר. הרשות שומרת על איזון בין זכויות הזוכים לזכויות החייבים, בעוד שמטרת החברות היא רק למקסם את שיעורי הגבייה".
התמיכה לזכאי משרד השיכון נשחקה בכ-40% ביחס למחיר הדירות
בדו"ח, גילה המבקר גם כי סכומי ההלוואות שנתנה החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית (הפועלת בשם הממשלה ליישוב השטחים) ולא נפרעו עד לביקורת, הצטברו ל-814 מיליון שקל, כשמועד הפירעון חלף לפני 7 שנים ויותר.
המבקר גילה כי הנתונים שמסרה החטיבה היו הערכות בלבד מבלי שיהיו פניות ללווים שההלוואות שלהם כבר סוכמו. עוד נמצא, כי בחטיבה אין רישום כלשהו לחלק מההלוואות שניתנו בשנים קודמות וטרם נקבעו להן תנאי החזר.
מדו"ח מבקר המדינה לא עולה רק הזנחה של המדינה בגביית החובות המגיעים לה - אלא גם להיפך: המבקר מציין כי בשנים האחרונות נשחק שיעור התמיכה שהיא נותנת לזכאי משרד השיכון בכ-40% יחסית למחירי הדירות. בעוד שהריבית על המשכנתא המסובסדת שקיבלו הזכאים ב-1998 הייתה נמוכה ב-2% משיעור הריבית הממוצעת בשוק החופשי - הרי בשנים הבאות הריבית על ההלוואות לזכאים, היתה גבוהה מהריבית הממוצעת בשוק החופשי.
לדעת המבקר, "התנהלות משרדי האוצר והשיכון היא אחד הגורמים למגמת הירידה בניצול הזכות להלוואות לדיור על ידי הזכאים, דווקא בעת שמצוקת הדיור הולכת וגוברת". המבקר מדגיש כי "משרדי האוצר והשיכון הקשו על הזכאים בעלי הניקוד הנמוך והבינוני בכך שהורו לבנקים להעלות את שיעור הריבית שהם גובים על המשכנתא ממקורותיהם, ולהשוותה לריבית שגובה המדינה".
לדיון הוועדה הוזמנו מלבד נציגי משרד מבקר המדינה גם נציגים של הגורמים החייבים בפועל או אלה הצריכים לאכוף את הגבייה כגון משרדי האוצר, הכלכלה, המשפטים, הבריאות והשיכון, וכן נציגים ממשרד ראש הממשלה, רשות מקרקעי ישראל, המוסד לביטוח לאומי, ונציבות המים.
יו"ר הוועדה ח"כ כהן אמר כי "אסור להשלים עם המחדל הזה. לא ייתכן שהמדינה תבטל סובסידיות חיוניות, ותקצץ בתקציבים החיוניים של הביטחון, החינוך, הרווחה, והבריאות, כשבמקביל היא מתרשלת בגביית החובות הגדולים המגיעים לה. מי ששאל את הציבור איפה הכסף, מוטב שיחפש את התשובה אצל פקידי הממשלה שהתרשלו במילוי תפקידם".
להמחשת המחדל הממשלתי יופיעו בוועדה חשבים של רשויות מקומיות קטנות ובינוניות אשר שכרו שירותי גבייה מקצועיים והצליחו תוך זמן קצר להגדיל את היקף גביית החובות במאות אחוזים. מתברר כי גם החשב הכללי באוצר תכנן לשכור שירותי גביה חיצוניים ואפילו פרסם על כך מכרז ב-2009. שתי חברות זכו, אבל מסיבות לא ידועות המכרז לא התממש. כיום רק משרד ממשלתי אחד נעזר בשירות אותן חברות.
מסקנות המבקר בדו"ח הביקורת היו כי "סוגיית הניהול של חובות המדינה ומימוש גבייתם ביעילות ובמהירות היא סוגיה מערכתית. לפיכך, חשוב כי ניהול החובות וגבייתם יתבצעו במקצועיות ובשליטת גוף מרכזי אחד. הגבייה המבוזרת של כל משרד ומשרד לא צלחה עד כה, ואף גרמה להצטברות של חובות למדינה בהיקפים עצומים ופגעה ביכולת ההרתעה של הממשלה כלפי החייבים לה. דרך זו יוצרת תגובת שרשרת של הרעה במוסר התשלומים.
"לדעת מבקר המדינה, בשל היקף החובות ביחס להיקף הנכסים במאזן והפגיעה בהכנסות המדינה, על הממשלה לפעול באופן מערכתי ונחרץ להעמדת כלים שיאפשרו גבייה יעילה ואפקטיבית של החובות. מן הראוי שפעולות אלה יבוצעו לפי הצורך בתחומי החקיקה והנהלים, הסמכות והאחריות, איגום המשאבים וריכוז המאמצים בגוף שלטוני אחד.
"על הממשלה לטפל גם בייזום של פעולות חקיקה והסדרה שיעזרו להסיר חסמים לגביית חובות ולהגביר בתוך כך את שיתוף הפעולה בין הגופים השלטוניים הנוגעים בדבר. לא סביר שהממשלה תפעל ליצירת מקורות הכנסה שעלולים להגדיל את הנטל על הציבור במקום לרכז מאמצים ומשאבים כדי לתבוע את כספיה ולגבותם מהגורמים החייבים לה. פעולות אלה לא זו בלבד שיאפשרו לממשלה לגבות מיליארדי שקלים הנחוצים לה לצורך מתן פתרונות לבעיות כלכליות וחברתיות העולות על סדר יומה, אלא שהן גם יתרמו למינהל התקין ולכיבוד החוק".
מדיוני הוסיף כי הם מציעים להמריץ את גביית החובות בכך שחלק מהכספים יישארו בידי המשרדים למימון פעולותיהם. סגן החשבת הכללית באוצר, יהלי רוטנברג, טען כי "כיום החובות לממשלה עומדים על 6 מיליארד שקל בלבד". הוא הודה כי נמחקים חובות שנוצרו בגלל חוסר טיפול של המשרדים הממשלתיים להם חייבים את הכספים, כי "זה חלום לגבות חובות ישנים מלפני 30-40 שנה,שהם חובות אבודים שאין סיכוי לגבות אותם".
ח"כ מיקי רוזנטל (עבודה) אמר שידוע לו כי היקף החובות האבודים מגיע לכ-30 מיליארד שקל ו"מדובר בשערורייה לאומית". יוסי שטיינברג, חשב משרד הכלכלה, אמר כי מתוך חובות אזרחים וחברות של כ-2.5 מיליארד שקל ניתן לגבות רק חצי מיליארד. חני גד, חשבת רשות מקרקעי ישראל, הודתה בחובות "לא-ברורים" של כ-3 מיליארד שקל שנפרעים טיפין טיפון. יגאל ברזני, סמנכ"ל הביטוח הלאומי, הודה כי 1.5 מיליארד מתוך כ-4.5 מיליארד שקל של חובות מעסיקים הם חובות אבודים של חברות שפשטו רגל.
היו"ר כהן דרש בסיכום לקבל מהחברות והמשרדים הממשלתיים דו"חות מדויקים ואמינים על כלל החובות, מעמדם, מצבם הגביה ומי החליט כי חוב מסוים הוא "אבוד" ומדוע. עוד הדגיש כהן כי "יתכן מאוד שהחוב הקיים גדול מ-61 מיליארד שקל והמדינה אינה עושה מספיק על מנת לגבות מהחזקים ומאידך גובה מהאוכלוסיות החלשות באמצעות מסים".
לפנייה לכתב/ת 
