אלבר מכרה רכב, מבלי לגלות כי הוחלף לו מנוע

שוב עסקת טרייד-אין שלא התנהלה כראוי, הפעם בחברת אלבר. יצחק משה רכש בחודש דצמבר 2009 מחברת אלבר (סניף צומת בילו, רחובות) רכב מסוג סובארו B3 עם 40 אלף ק"מ, תמורת 80,500 שקל. יצחק משה לא בדק את הרכב לפני הרכישה, ולטענתו לא הוצג בפניו טופס גילוי על עברו של הרכב או בדיקה במכון כפי שנהוג בדרך כלל במגרשי מכירה של חברות השכרה וליסינג.

יצחק נסע ברכב יותר מ-10 חודשים בלי טענות, אך במועד הטסט השנתי של הרכב הכל השתנה. מוסך "אבני" (מורשה יפנאוטו, יבואנית סובארו) ברחובות הכין את רכבו לטסט והפנה את תשומת ליבו לכך שמנוע הרכב אינו מקורי, וכי המנוע הקודם הוחלף לאחר שהרכב צבר 90 אלף ק"מ.

יצחק משה זעם. לרכב לא היו לו טענות, אבל לחברת אלבר, היו גם היו. העובדה שהסתירו ממנו את דבר החלפת המנוע וכי הקילומטרז' זוייף, הרתיחה אותו. הוא פנה לאלבר וביקש לבטל את העיסקה להשיב לו את מלוא כספו, וכן לפצותו בגין עוגמת נפש. "אילו הייתי יודע שברכב הוחלף מנוע והקילומטרז' שלו גבוה בהרבה מזה שהראה מד האוץ, לא הייתי רוכש את המכונית", טען.

אלבר הודתה שדבר החלפת המנוע לא נמסר ליצחק משה בעת הרכישה ונימקה זאת בטעות או תקלה. עם זאת, סירבה לבטל את העסקה ולהשיב את הכסף. לטענתה, הרכב נמסר לקונה במצב תקין והחלפת המנוע לא הפחיתה בנסיבות העניין מערכו. לכן, כך טענה, לא הייתה לכשל בגילוי הנאות כל משמעות בפועל. בתגובה הגיש יצחק משה - באמצעות עורכי הדין יניב אריאלי וחיים פרנק ממשרד אריאלי, פרנק ושו"ת - תביעה נגד אלבר בבית משפט השלום ברחובות.

שם טענה אלבר כי בנוסף לעובדה שהרכב נמסר לקונה במצב תקין, וכי להחלפת המנוע לא הייתה השפעה על ערכו, בעת חתימת הסכם רכישת הרכב הוצגה בפני הקונה היסטורית הטיפולים והוצע לו לערוך לרכב בדיקה בטרם קנייה, ממנה התעלם. עוד טענה כי יצחק משה חתם בהסכם המכר על סעיף האומר כי בדק את הרכב, את מצבו החיצוני והמכאני ואת טיבו והתאמתו למטרותיו".

אלבר טענה למעשה כי רשלנותו של יצחק משה היא שגרמה לנזקיו הנטענים. לטענתה ניסתה למצוא "פתרון ראוי והולם לתובע לאחר שגילה את דבר החלפת מנוע ופנה אליה, אולם ניסיונותיה עלו בתוהו בשל סירובו של התובע להצעות שהעלתה". מה הציעה אלבר? לרכוש את הרכב תמורת 52 אלף שקל או לפצותו ב-5,000 שקלים.

אלא שהשופטת יעל טויסטר חשבה אחרת, וקבעה כי מאחר שאין חולק על כך שלקונה לא נמסר המידע על החלפת המנוע, וכי לא נמסר לו טופס גילוי בהתאם לחובתה של אלבר, הרי שגם אם נמסר לו דו"ח היסטוריית הטיפולים של הרכב ממנו יכול היה ללמוד על החלפת המנוע, עדיין היה על אלבר לציין זאת מפורשות בפני הקונה.

אגב, השופטת הטילה ספק בעצם הצגת דו"ח היסטוריית הטיפולים, שכן במקרה כזה היה על נציג המכירות להבהיר בפני הקונה את דבר החלפת המנוע, שאמור להופיע בהיסטוריית הטיפולים. היא גם הטילה ספק בגרסת אלבר לפיה הציגה בפני הקונה טופס בדיקה של הרכב. בדיקה שנערכה לו אגב שלושה חודשים לפני מכירתו. מדוע הטילה ספק? שכן בטופס נכתב כי המנוע אינו תקין.

השופטת מציינת עוד בפסק הדין כי "גם אם הייתה רשלנות מה של התובע בכך שלא ביצע בדיקה של הרכב, הרי רשלנות זו ככל שהייתה אינה פוטרת את הנתבעת מהחובה המוטלת עליה לגלות את המידע על החלפת המנוע, מה מספר הקילומטרים שגמא המנוע וכן את דבר אי ההתאמה בין המספר שמורה מד האוץ בפועל למספר הנכון. אי גילוי המידע כאמור מהווה הפרת חובה שבדין".

פסק הדין קבע כי יש הצדקה לביטול העסקה. אולם בבואה להחליט על גובה ההשבה הכספית, רצתה השופטת לקחת בחשבון כי מאז הרכישה נסע יצחק משה במשך שלוש שנים ברכב, מתוכן שנתיים מאז שהודיע לאלבר על רצונו לבטל את העסקה. נציגי אלבר טענו כי דמי השימוש הראויים הם בין 1,500 ל-2,000 שקלים בחודש, אך השופטת סירבה לקבל את הקביעה ופסקה על השבה מלאה של סכום הרכישה - כלומר 80,500 שקל. בנוסף פסקה השופטת שאלבר תשלם עוד 8,000 שקל כפיצוי בגין עוגמת הנפש, ו-12 אלף שקלים כשכר טרחת עורכי דין.

אלבר ערערה על פסק הדין וביקשה לעכב את הביצוע. הערעור נדון בפני השופט פרופסור עופר גרוסקופף מבית המשפט המחוזי בלוד, שהציע לצדדים להתפשר ולקזז מפסק הדין את דמי השימוש ברכב. הצדדים הסכימו וחתמו על הסכם שלפיו ישיב יצחק משה את הרכב לאלבר, ובתמורה תחזיר לו אלבר 83,000 שקל.