"מגייסת קוראים, לא כסף"

מימון ההמונים עלה לאחרונה לכותרות בנסיבות שליליות למדי, בעקבות פרשת עוזי וייל. רבים מתחו על וייל ביקורת קשה, ניתחו את הפרשה לעומקה וטענו כי הדבר ישפיע על אמונם של הגולשים ויקשה על יזמים לממן פרוייקטים עצמאיים, ואילו אחרים סבורים שמדובר דווקא באירוע שישפיע לחיוב על התעשייה הזו, משום שהוא יחייב את היזמים הבאים לשקיפות, בהירות וחד-משמעיות במסרים שיעבירו.

לחיוב וגם לשלילה, פרשת עוזי וייל חשפה צד מסקרן בתעשייה ההולכת וגדלה בישראל של מימון ההמונים. זהו תחום שנמצא בתקופה זו יחסית בתחילת הדרך, ועוד צפוייה לו התפתחות רבה, כמו גם התחזקות משמעותית, עם ריבוי הקמפיינים בתחום. על הרקע הזה עלה לרשת בימים האחרונים קמפיין חדש, של הסופרת והעיתונאית רוני גלבפיש, שמתכננת להוציא את ספרה הבא במסלול עצמאי ומבלי לערב את הוצאות הספרים הגדולות בתהליך.

"אני מגייסת קוראים, לא כסף"

ספרה הקודם של גלבפיש, "סיפור קטן ומלוכלך", זכה להצלחה רבה ביקורות משבחות וקטף מספר פרסים. לכן חבריה ועוקביה בפייסבוק הופתעו לגלות בשבוע שעבר כי ספר הילדים החדש עליו היא עובדת זמן רב ייצא באופן עצמאי, באמצעות קמפיין מימון המונים. מדוע בחרה גלבפיש, כותבת מצליחה ומחוזרת על ידי הוצאות הספרים, לפנות לנתיב האישי והאינטימי של מימון המונים?

אם ציפיתם לשמוע מגלבפיש ביקורת על הוצאות הספרים הגדולות, ועל התעשייה כולה, יש לנו חדשות רעות עבורכם. במהלך הראיון כולו היא חזרה שוב ושוב על כך שהיחסים שלה עם הוצאת הספרים 'זמורה ביתן' היו יותר מאשר טובים, והסבירה כי הבחירה להוציא את הספר עצמאית קשורה דווקא בהשקפת עולם שונה מכפי שהתרגלנו לשמוע מפי סופרים ויוצרים בישראל. "התעשייה, כדרכה, פועלת כעסק. מובן שיוצאים כך ספרים מצוינים, אבל המהלך כולו קצת מנוכר בשבילי. הרגשתי, בפשטות, שאני בורג שרוצה לצאת מהמכונה", מסבירה גלבפיש.

"ספר הביכורים שלי יצא בהוצאה מצוינת, וזכיתי לעבוד עם כמה מאנשי המקצוע המובחרים והמקסימים בישראל. והם עשו עבודה נהדרת. גם בתחילת כתיבת הספר הזה שיתפתי את אנשי ההוצאה בתהליך, וזכיתי לסיוע ועידוד מהם. אבל כשסיימתי אותו, היתה לי תחושה שהוא לא מתאים למסלול שבו הלכתי בפעם שעברה. זה ספר תמים, מאוד. לאט לאט התגבשה בי ההכרה שאני מבקשת עבורו דרך תמימה כמוהו", היא אומרת.

אי-אפשר לכתוב על קמפיין מימון המונים לספר, מבלי להתייחס לפרשת עוזי וייל. ואכן, היחסים המפוקפקים של הסופר עם קהילת הקוראים שלו הטרידו את גלבפיש. "זה בעיקר הבהיל אותי מאוד", היא מספרת, "התבוננתי בזעם הציבורי, וברגע הראשון, חייבת להודות, חשבתי רק על עצמי, ואם זה יפגע בי. אבל רגע אחר כך חשבתי עליו, וכמה קשה לו ודאי. הסיפור הזה מלא אי בהירויות. זה טבעי, כי השיטה של קבלת עזרה מקוראים היא כל כך חדשה, שצפוי שמישהו יעשה טעות. וככל שהוא מצליח יותר, הטעות בולטת יותר וזוכה ליותר ביקורת. בסופו של דבר זו סערה זמנית, הספרות חשובה ומאריכה ימים ממנה, וספר חדש של עוזי וייל הוא תרומה חשובה למדף הספרים הישראלי".

את ההחלטה קיבלה גלבפיש לאחר לבטים רבים, התייעצות עם בני משפחה, מכרים וקרובים, וגם עם סופרים ואנשים אחרים בתעשייה. ביום ה' הקמפיין ייצא לדרך, וגלבפיש מתרגשת אך מנסה להנמיך ציפיות. "הציפיות שלי מדודות. אני מנסה לגייס סכום שהוא מעט יותר ממחצית העלות של הוצאת הספר לאור, בהנחה שאת ההפרש אשלים מכיסי. אשמח להגיע לסכום הזה, ועוד יותר אשמח אם אנשים פשוט יקראו את גב הספר והפרק הראשון וירצו לקרוא עוד. זה עד כדי כך פשוט. אני מעזה לקפוץ ממקפצה גבוהה, ובפומבי. אני מקווה לא ליפול, אבל בגילי המתקדם אני כבר יודעת שמכל הרפתקה לומדים משהו, ושאני אהיה בסדר גמור. ואני מקווה בכל לבי שהספר הזה ימצא לו מקום בעולם. זה הכל".

כשאני שואל אותה על הקושי לבקש, כיוצרת, תרומה או מימון מקהל הגולשים, גלבפיש מציגה דרך התבוננות מסקרנת. "מבחינתי אני לא מגייסת כסף אלא קוראים. זה היתרון המרכזי: רוב התומכים בפרוייקטים למימון המון פשוט מקבלים תמורה לכסף. אין לי מה לתת מלבד הסיפורים, ואני שמחה להציע אותם כך. אני לא מרגישה שתורמים לי, אלא קונים ממני ספר שאני מאמינה באיכותו, ובכך שהוא יספק הנאה והתרגשות לילדים שיקראו בו".

לצאת לעצמאות יצירתית בזכות הרשת

בזכות הרשת, אומרת גלבפיש, היא יכולה למצוא עצמאות תוכנית, יצירתית ואפילו סגנונית. הדבר משפיע לדבריה על איכות הספר ומורכבותו, והופכת אותו למשהו ייחודי למדי בזירת הספרות הפופולרית והמסחרית. "מבחינתי הבחירה להוציא באופן עצמאי משחררת אותי לגמרי משיקולי מסחר. הסיכויים שאמכור עותקים רבים אינם גדולים מדי, אז הרשיתי לעצמי לכתוב את הספר הכי טוב שאני יכולה, בדיוק כמו שאני רוצה. זה הספר שרציתי עבור ילדיי, ולא פחות, הספר שהייתי רוצה לקבל בעצמי בילדותי", היא מספרת.

"במהלך הכתיבה היו רק לי שלושה קוראים בראש: שלושת הילדים שלי. כל מה שרציתי היה לרתק אותם ולהכניס קסם לחייהם. זה היה אתגר לא קטן, משום שמדובר בקוראי פנטזיה מצטיינים ומיטיבי קרוא. שום שיקול מסחרי לא נכנס בהליך הכתיבה. להיפך: הספר כתוב בשפה גבוהה ולא מתיילדת, הוא ארוך ומורכב וכולל התייחסויות לתנ"ך, לספרות ולשירה".

גלבפיש בחרה בקמפיין שבו רק אם יושגו יעדי המימון היא תקבל את הכספים. במידה והספר לא יצליח לגייס את הסכום הדרוש, הכסף יוחזר לגולשים. הבחירה באפיק כזה היא סוג של הימור "הכל או כלום", מה שגורם לויזמים רבים להעדיף קמפיינים בטוחים, בהם יקבלו את הכסף גם במקרה של גיוס צנוע, מתחת למינימום הדרוש. כשאני שואל את גלבפיש מדוע בחרה במסלול כזה היא צוחקת ואומרת ש"אני מאמינה בספר, בסיפור, ביכולת לגעת בלב בלי ציניות. בפורמט כזה אחוזי התשלום לאתר נמוכים מעט יותר. סיכון וסיכוי אוהבים לרקוד יחד".

מעבר לכך, יש לגלבפיש גם הסבר אחר, שקשור להיסטוריה ולקילומטרז' הגדול שצברה ככותבת ברשת. "התחלתי את הדרך שלי ככותבת באינטרנט, בבלוג שקיים מזה עשור. הקוראים שלי שם, והם כותבים לי, ומכירים את הכתיבה שלי היטב. לאור ההיסטוריה הזו, אני מאמינה שזו הדרך הנכונה עבורי. אנשים קוראים - קוראים גם ברשת, והרבה. ואני חושבת שהמעבר הזה מלקרוא מישהו על מסך אל הנייר הוא תמיד מרתק. אני עוברת ממש בימים אלה חוויה מטלטלת עם הספר של אביבית משמרי, שקראתי אותה שנים ברשת ובעיתונות, ובספר היא הצליחה להפתיע אותי, לחשוף צדדים חדשים שלה ככותבת, וכל הנקודות החזקות שלה נוכחות פי כמה. זה עונג גדול".

אבל למרות הביטחון הגדול, יש עדיין נקודה קטנה אך בהחלט נוכחת, של חששות ופחדים בתהליך. גלבפיש מספרת שיש לה חששות שמאפיינים תהליך עצמאי, ולא קורים כאשר מוציאים ספר בהוצאה גדולה ומסודרת. "אני מאוד מאוד חוששת מהתהליך העצמאי של מימון המונים", אומרת גלבפיש. "ההוצאה מעניקה איזה סוג של שקט וחותמת של מישהו שאישר ומודיע לעולם שאת מספיק טובה. להוציא ספר עצמאית תובע ממני לבטוח מאוד באיכות הכתיבה, במה שאני מציעה. מלבד זאת, לא פשוט עבורי לבקש כסף מאנשים. אני מזכירה לעצמי שהם מקבלים ספר תמורת כספם, וזה עוזר", היא מוסיפה.

דף הקמפיין של "אגם הצללים - ספר פנטזיה לילדים ונוער" באתר Headstart.