תלמידים, די לבכיינות

יש לא מעט התחסדות בעניין התלונות המרובות והרעש המיותר שעושים תלמידים מעניין קושי כזה או אחר בבחינות הבגרות. לאחר שקראתי את התלונות לגבי מבחן הבגרות בהיסטוריה, האחרון, אני מוצא לנכון להעיר מספר הערות.

זה עשרות שנים שבחינות הבגרות מתקיימות בישראל. ראשית, ברור מאליו שטעויות היו ויהיו, אבל מכאן ועד לעליהום מחד ולבכי התמרורים מאידך - הדרך ארוכה מאוד. שנית, עם כל הכבוד המגיע לכל תלונה ותלונה שנשמעת, ניסוח כזה או אחר אינו אמור להעלות או להוריד את מידת ההצלחה של נבחן או נבחנת שלמדו היטב לקראת הבחינה. "פרטו את אחד הקשיים שנבע מנוסח הצהרת בלפור" אינו ניסוח מסורבל. קצת היגיון פשוט. 

עוד בערוץ הדעות :

שבועת הפליטים / עידו לוריא

שלישית, מבחני הבגרות אינם "סחורה עוברת לסוחר". הם אמורים קצת להקשות, הם אמורים לבחון ידע בהבנה ממוצעת של קריאת שאלה וניסוח תשובה עליה. אי אפשר לבקש מבחינת בגרות שתותאם לתלמיד. התלמיד צריך להתאים עצמו לבחינת הבגרות. אי אפשר להסתמך רק על ניסוח עבר כזה או אחר. מי שיודע את החומר, יצליח תמיד.

אתן דוגמה ממש עכשווית. אספר את הפרטים ואניח לקוראים להבין את הנרטיב (ומי שלא יודע מהי משמעות "נרטיב" שיחפש במילון, ככה לומדים). באותו היום של מבחן הבגרות בהיסטוריה, נערך גם מבחן הבגרות בהיסטוריה מורחב. אין הרבה נבחנים במקצוע וגם בו הייתה טעות. גם במבחן הזה הייתה מספיק בחירה, וראה זה פלא, אין תלונות. התלמידים ידעו לצאת מזה או לפסוח על השאלה. הפיקוח על הוראת ההיסטוריה יודע מזה ויבחן היטב כיצד למנוע פגיעה אפשרית במי שענה על השאלה הזו.

קצת לא לעניין לקרוא על תלמיד שאומד את ציונו לפי כמות העמודים שהדפיס, ניגש למבחן בהיסטוריה תוך שהוא מסתמך על "נחמדוּת" משרד החינוך אחרי הבעיות במתמטיקה, או מסביר שלמד לפי "כותרות הנושאים במיקוד" ומציע "תחביר משלו" לשאלות. רבותיי, הבנת הנקרא. זה פשוט מאוד, לא מסובך, לא טריקי - מינימום שבמינימום.

אין מניעה להתלונן. להיפך, כשנדרש, צריך לעשות כן, אבל ה"עליהום" ובפרט נימוקי ה"עליהום" כלל לא מובנים. לימוד אמיתי והתכוננות גם ל"בעיות שצצות" יתנו בסופו של דבר תוצאה משמעותית יותר וארוכת טווח. כדאי גם לקרוא אי אלו ספרי קריאה טובים.

ייתכן שאנו עדים ל"רעשי משנה" של תופעת חיפוש אשמים, אולי זו עדות לשינוי יסודי שמתחולל ומחלחל אצלנו מזמן: "הילד צודק", הילד עצוב". "הילד אמר". חברים יקרים. החיים לא יוותרו לילד, ואנחנו לא יכולים להגן עליו בכל עת, לשנות לו ולסדר את כל מה שמפריע לו. צריך להתמודד. החיים ממילא יגרמו לו להבין, ועדיף מוקדם מאשר מאוחר.

ולסיום, מניסיון כדאי לא לדאוג. המפקחים מבינים, הם יקראו את הבחינות, יראו אם הייתה באמת בעיה ויתקנו אם צריך. מה יגידו כל המתלוננים לאותם עשרות שיקבלו ציון גבוה מ-90 בבחינת הבגרות, גם ללא "תיקנוּן" (פקטור) או כל דבר אחר? ואני מבטיח שיהיו כאלו.

משה מוידובניק, הבעלים של "חרשן" - בית ספר לבגרויות ופסיכומטרי

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il