תופעה באסיה: לא קונים מוצרים מסין

ג'ק נגוין, סוחר וייטנאמי של מוצרי מזון טריים, התראיין לפני מספר חודשים וסיפר על מצב שהחברה בה הוא עובד טרם הכירה. הוא דור שני של יבואני מזון מווייטנאם. חברת ICC שבה הוא משמש כמנהל כבר ייבאה סחורה מדרום אפריקה, אוסטרליה, ארה"ב וניו זילנד. בשנים האחרונות נגוין החל לייבא גם מסין אך עם הזמן החל להיתקל בקשיים למכור את הסחורה.

לכתבות קודמות של טל רשף

הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet

מכירות הפירות של החברה שלו מסין ירדו ב-2011 מהיקף של 11 מיליון דולר ל-6 מיליון בלבד ב-2012. השיא היה בסוף השנה כאשר הוא נתקע עם 10 מכולות של פירות שלא יכלו להימכר. לקוחות בווייטנאם, כך הוא גילה, מוכנים לשלם יותר ובלבד שלא לרכוש פירות שיובאו מסין.

זאת תופעה שהולכת ומתגברת בשוקי מזרח אסיה. האלטרנטיבה בדרך כלל היא ייבוא מאוסטרליה או מארה"ב. המידעון של בית ראיית החשבון האיסאתי Dezan Shira מספר על מקרים רבים שבהם נראים בשווקים אסיאתיים שלטים המכריזים כי הירקות והפירות אינם מיובאים מסין. תופעה שנפוצה בעיקר בווייטנאם.

חולדות במקום בשר כבש וחלב מזוייף

ניתן היה לחשוב שמדובר בתגובה טבעית לבעיות אמינות המוצר הקיימות בקרב יצרנים סיניים. זאת תופעה ידועה שהצרכנים הסינים מכירים טוב יותר מכל אחד אחר. אך לאחר ששערוריה רדפה שערוריה והתברר כי הלקוחות בבייג'ינג וננג'ינג נחשפו למוצרים שמכילים חומרים מסוכנים, מזון תינוקות המכיל מלאמין, בשר שועלים וחולדות במסווה של בשר כבש, ואף לחלב מזוייף -  נוזל לבן המורכב מחומרים סינתטיים המצוי בקרטונים שעליהם מצויין כי הם מכילים חלב.

אנשי עסקים סינים ואף אנשי ממשל היוצאים לנסיעות לחו"ל ושלהם ילדים קטנים חוזרים לביתם עם מזוודות מלאות במזון תינוקות מערבי שבו הם נותנים אמון. במחוז מגוריהם הם מעדיפים, כאשר ניתן להשיג, לרכוש ברשתות הזרות, בעיקר אלה היוקרתיות שמיועדות לתושבים מערביים ושמתמחות במוצרים מיובאים.

לא רק הסינים יודעים זאת. עיתונים מקומיים בערים דוגמת ג'קרטה, האנוי ומנילה פרסמו בשנה האחרונה דיווחים אודות מוצרי מזון סיניים שנמצא כי הם מכילים אחוזים גבוהים באופן מסוכן של חומרי הדברה וחומרים משמרים. הבעיה, אם כך, קיימת ואם הסינים לא נותנים אמון בתוצרת שלהם מה הפלא שגם בקרב שכניהם אין אמון במוצרים הסיניים.

אך זאת אינה הסיבה היחידה לירידה במספר הצרכנים שרוכשים תוצרת סינית. לא מדובר במזון בלבד. שלטים של "אין מוצרים סיניים" מופיעים מדי פעם גם בחנויות ציוד היקפי למחשבים ותוכנות משחקים ברחבי דרום מזרח אסיה, עקב מקרים של חרם צרכנים.

חובבי מחשבים נחשבים בדרך כלל כבעלי תודעה מהירה של הלכי רוח, יש ביניהם בלוגרים, מצייצים ושאר משתמשי מדיה חברתית יותר מאשר בכל קבוצת אוכלוסיה אחרת, הם מהקבוצות הקלות יותר להתארגנות והמקום שבו הכי קל להם לבטא את עצמם הוא בחנויות המחשבים.

שוק בסין(צילום: ויז'ואל/פוטוס)

הסלידה מסין - גם בגלל התייר הסיני

ובכן, לא הכל נובע משערוריות מזון סיניות, ויש כאן משהו עמוק יותר. האנטגוניזם הזה, כך מסתבר, נובע במידה לא מעטה מההתנהגות של תיירים סינים מחוץ לארצם. המדיה האינטרנטית הסינית עצמה מעלה זאת למודעות לעיתים קרובות.

אפשר למצוא דיווחים על תגובות של אי נוחות מהרגליהם של התיירים הסינים שהולכים ומתרבים משנה לשנה: מהנטיה שלהם לנהוג בקולניות, לשחרר נפיחות בפומבי והזלזול שהם מפגינים לא פעם בערכי תרבות ומנהגים של המארחים אותם. הדברים הגיעו עד כדי כך שמשרד החוץ הסיני זיהה בכך בעיה והחל להפעיל את מנגנוני הממשל על מנת לתדרך קבוצות תיירים היוצאות לחו"ל בדרך הנאותה להתנהג מחוץ לארצם.

חשוב לזכור ברקע הדברים כי סין אינה פופולרית בקרב שכנותיה שבמזרח אסיה. לכך יש שורשים עמוקים בעבר. סין הייתה במשך דורות המעצמה האזורית הדורסנית, זאת שכבשה ושלטה בתקופות שונות בווייטנאם ובקוריאה, במונגוליה ובטיבט, ולאומות מזרח אסיה יש בדרך כלל זיכרון ארוך.

האיבה ארוכת השנים מתגברת לנוכח הגישה המתנשאת לא פעם של תיירים סינים, אך יותר מכך לנוכח הפעילות האגרסיבית של צבא סין מול שכנותיה. ספינות מלחמה ומטוסי קרב חודרים לשטחיהן של יפן, טאיוון, וייטנאם והפיליפינים כהפגנת שרירים במסגרת מחלוקות על אזורי גבול והמדינאים משחררים הצהרות לוחמניות בקלות רבה, אולי רבה מדי.

יש קשר חזק בין פעילות פוליטית לבין פעילות צרכנית. ישראל מכירה זאת על בשרה מזה זמן רב, בעיקר מול שוקי אירופה המערבית. עכשיו גם סין לומדת זאת על בשרה. האנטגוניזם שסין יוצרת פוגע ביצרנים שלה עצמה, וכרגע ניתן להבחין בזה אצל השכנים שלה יותר מאשר בשוקי המערב.

טל רשף - מומחה לפעילות מול תרבויות ושוקי מזרח אסיה, יועץ ומרצה לעסקים בסין , מחבר הספר "המדריך הישראלי לעסקים בסין"