למי אנחנו עוזרים באינטרנט?
למי שדומה לנו, למי שאינו אשם במצבו ולאנשים נאים. מתוך ספרו של פרופ' יאיר עמיחי-המבורגר הטוב הרע והמכוער באינטרנט: הפסיכולוגיה של החיים ברשת
נניח שקיבלתם באותו שבוע בקשות לעזרה כספית משני אנשים: הראשון הוא בן דוד שלכם, שביקש הלוואה לאחר שהעסק שלו נקלע למשבר כלכלי, והשני הוא אדם שאינכם מכירים אישית. למי סביר שתעזרו? באופן אינטואיטיבי, רוב האנשים יענו שהם יעזרו לקרוב המשפחה . מה הסיבה לכך? כאשר קרוב משפחה או חבר מבקש עזרה, רוב הסיכויים שאחוש כלפיו רגש חיובי, ויש גם תפיסה נורמטיבית שמשפחה וחברים קרובים חייבים לעזור זה לזה, ולא נעים שלא לנהוג בהתאם לנורמות הללו. גם ההדדיות משחקת תפקיד – אם מחר, חס וחלילה, אני או ילדַי נזדקק לעזרה, סביר להניח שאוכל לפנות ולקבל עזרה מקרוב המשפחה או מהחבר הקרוב שעזרתי להם בעבר. נוסף על כך, העובדה שאני מכיר את מבקש העזרה מסייעת לי לזהות אם הוא דובר אמת ומה בעצם הביא אותו לבקש ממני עזרה.
כל זה נכון גם באינטרנט. ברשתות החברתיות צצות כל הזמן בקשות שונות לעזרה, הנענות לעתים קרובות בחיוב על ידי החברים ברשת. הבקשות רבות ומגוונות - החל בעזרה בשיעורי בית ועד ייעוץ בנוגע לשימוש בגאדג'טים מסוימים. ברוב המקרים לא מדובר בבקשות לעזרה כספית, משום שסביר להניח שבקשה לכסף מצד אדם שאני מכיר (בעיקר אם מדובר בסכום משמעותי) שתגיע באמצעות האינטרנט תיתפס בעיני כלא אישית ולא מכבדת, ורוב הסיכויים שלא איענה בחיוב. רובנו עדיין מצפים שפנייה לבקשת סכום כסף משמעותי תיעשה פנים אל פנים.
למי שדומה לנו
ידיד שלי, נגן צ'לו מוכשר ביותר, החליט לאחרונה להקים קרן שתתמוך בנגני צ'לו המתחילים את דרכם המקצועית. הוא זכר את התקופה הקשה שעבר כשהוא התחיל את דרכו, ואיך התקשה כבן למשפחה דלת אמצעים לפרנס את עצמו תוך כדי הלימודים באקדמיה ובתחילת הקריירה המקצועית שלו, עד שהתפרסם. אותו ידיד מרגיש עכשיו צורך לעזור לאנשים הנמצאים במצב הלא פשוט שבו היה לפני זמן לא רב. ואכן, באופן טבעי אנשים עוזרים יותר למי שדומה להם. זה נובע בעיקר מתחושת הזדהות עמוקה עם קבוצת הדומים לנו. הדמיון יכול להיות במגוון תחומים - החל בבית ספר משותף וכלה בזהות דתית משותפת.
דמיון ברקע אקדמי יכול גם הוא להיות בעל השפעה. בארצות הברית ובאירופה ידוע שאם תבקשו עזרה מבוגרי האוניברסיטה שבה למדתם, סיכוייכם לקבל עזרה גבוהים עשרת מונים בהשוואה לבקשת עזרה מאדם ברחוב. זה נכון במיוחד במקרה של אוניברסיטאות יוקרתיות, שבוגריהן הטמיעו את שייכותם האקדמית כחלק חשוב בזהותם. בוגרי אוניברסיטאות כמו אוקספורד והרווארד עשויים לגלות במהלך חייהם שוב ושוב שאם יבקשו עזרה מבוגר האוניברסיטה שלהם, רוב הסיכויים שהוא ייענה לבקשתם. באינטרנט יש אפשרות לחבור בקלות לקבוצות על סמך דמיון בתחומי עניין, ובחלק מהמקרים הפעילויות כוללות מערך מרשים של מתן עזרה וקבלת עזרה.
חלק מהקבוצות באינטרנט מתגבשות סביב בסיס משותף, כמו שייכות אתנית, עדתית או דתית, ואתרים אלה מאפשרים לבני הקהילה להעניק זה לזה עזרה מסוגים שונים, ממתן מידע ועד לתמיכה כלכלית. אותם אתרים ממוקדים מהווים מקום נוח ואנונימי עבור אלו שהתעשרו ויכולים ומעוניינים לעזור לחברים בקבוצת השייכות שלהם, שלא התמזל מזלם. תחושת הזהות המשותפת היא הגורם המשמעותי עבור בעל ההון לפתוח את הארנק ולעזור לחברי הקהילה הזקוקים לעזרתו. ברוב המוחלט של המקרים, התורם אינו יודע מיהו מבקש העזרה. בקשות לעזרה אינן נחשפות לכלל הגולשים באתר אלא למנהלי האתר ולעתים
לוועדה שתפקידה להחליט למי מהפונים מגיע יותר. באמצעות האתר תשבח הקהילה את התורמים ותדגיש את מחויבותם ואת עשייתם למען חברי הקהילה.
גם תחושת זהות קבוצתית משמעותית משותפת שנוצרה באמצעות האינטרנט, לדוגמה סביב מאבק חברתי משותף, תתורגם לנכונות של חברי הקבוצה לתרום לחברי הקהילה הזקוקים לכך. ככל שהזהות הקבוצתית נוצרה סביב נושאים משמעותיים יותר, כמו התחום הסביבתי, כך תרגישו קרובים יותר לחברי הקבוצה והסיכוי לנכונות להעניק סיוע לנזקקים יהיה גבוה יותר.
למי שאינו אשם במצבו
נניח שאתם ידועים בארגונכם כמומחים למחשבים. זמנכם יקר אך אתם שמחים לעזור כשצריך. קיבלתם זה עתה פנייה מעובד בחברה, שאינכם מכירים אישית. אף שהוא משופע באמצעים, הוא פעל בניגוד להמלצות המפורשות של החברה, קנה מחשב זול והתקין עליו תוכנה פירטית. השילוב של נתוני מחשב בעייתיים עם תוכנה פירטית הוציאו את המחשב מדעתו, והוא נתקע. האדם הזה זקוק עתה לעזרתכם. האם תעזרו?
כאשר אנו תופסים את מי שמבקש מאיתנו עזרה כאשם במצבו, הרצון שלנו לעזור קטן. כאשר נקרא בעיתון על מכור לסמים או להימורים שהסתבך ומבקש עזרה מהציבור, המחשבה הראשונה שעולה: "זו אשמתו, הוא הכניס את עצמו לצרה הזו. למה שאני אעזור לו? שיצא מזה לבד". לעומת זאת, אם אנחנו תופסים את האדם כלא אשם, וכמי שמצבו עקב ידי סיבות שאינן קשורות אליו, אזי עולים הסיכויים שנרצה לעזור לו . "הרי אין זו אשמתו שהוא נולד למשפחת מצוקה, ושהוא לא ראה שום דבר אחר בחייו", נאמר לעצמנו. גם באינטרנט איננו נוטים לעזור למי שנתפס כאשם במצבו. אנחנו רוצים לדעת שהעזרה שלנו היא השקעה שתניב פירות, ואם אנו חשים שהעזרה שנגיש תרד לטמיון, נחשוב פעמיים לפני שנעזור.
אם מנתחים את מכתבי בקשת העזרה המסתובבים בתפוצה כללית באינטרנט, נראה כאילו הכותבים התייעצו עם פסיכולוגים: הם מנטרלים מראש את הביקורת על אחריותם למצב בכך שהם מטילים את מצבם הכלכלי על גורם חוץ, החל בגנבה וכלה במשבר כלכלי לא צפוי. בדרך כלל הם מנסים לנסח פנייה אישית ככל האפשר, ומדגישים שעזרתכם חשובה מאוד והיא זו שתשנה את מצבם. לעתים הם עוטפים את בקשתם במעטפת של שותפות כלכלית, כך שיהיה ברור לכם שלא רק שאתם עוזרים להם, אלא שזו השקעה לכל דבר. הבעיה היחידה היא שבגלל עודף מכתבים מסוג זה, רוב הגולשים הפכו חשדנים ביותר וכך סביר שגם מי שפנייתו כנה וראויה לא ייענה בחיוב.
לאנשים נאים
כשאדם נאה מבקש את עזרתי, האם עצם העובדה שהוא אדם נאה רלוונטית לסיכויים שאיענה לבקשתו בחיוב? מסתבר שכן. הסיכויים שאעזור לאדם נאה גבוהים בהרבה מהסיכויים שאעזור לאדם שאיננו נאה . למה? מכיוון שאפקט ההילה גורם לנו לייחס לאנשים נאים תכונות אופי חיוביות בגלל יופיים, ולכן הסיכויים שנחשוד בחוסר יושר מצדם בבקשת העזרה נמוכים, שכן איך יכול להיות שהבקשה שלהם איננה כנה אם הם אנשים נחמדים ונעימים כל כך? גם הסיכויים שנייחס להם את הבעיה לאשמתם הם נמוכים, שכן איך יכול להיות שאנשים מוצלחים כל כך אשמים בבעיה? הבעיה חייבת להיות קשורה למשהו שהיה מחוץ לשליטתם וגרם להם להגיע למצב העגום הזה.
עצם מתן העזרה לאדם נאה עשוי גם לתת לנו תחושה חיובית בנוגע לעצמנו. העובדה שאדם נאה, נעים הליכות וחכם כל כך ביקש את עזרתנו היא ממש ציון לשבח עבורנו, מה שכמובן משפר את הדימוי העצמי שלנו. במקרים של בקשת עזרה בין המינים, גברים יעזרו הרבה יותר לאישה יפה המבקשת עזרה מאשר לאישה שאיננה יפה.
באינטרנט, פעמים רבות איננו יודעים איך נראה האדם שעמו אנחנו מדברים או מתכתבים, ולכן אנחנו נוטים לעזור גם לאנשים נאים וגם לאלה שאינם נאים. באופן זה, ההטיה לרעתו של האדם קיימת באופן מצומצם בהרבה באינטרנט, והוא יזכה שם ליחס שוויוני בהרבה. למגרש האינטרנטי יש עוד כמה מאפיינים שמסייעים בהגשת עזרה בו:
א. אנחנו נוטים לעזור יותר לאנשים שאיננו מכירים, אם לא נוצרת מחויבות כלשהי. האנונימיות מאפשרת למעוניינים לעזור להשיג תחושת שליטה במתרחש, ולצאת נגד המניפולציה של שיטת ה"רגל בדלת". שיטה זו שימשה בעבר נציגי מכירות מדלת לדלת, שבה נציג המכירות פתח את השיחה בבקשה קטנה, ולאחר שהיא נענתה ונוצרה מערכת יחסים מסוימת בין המבקש לנותן, הוא העז לבקש בקשה גדולה בהרבה. אנשים רבים נענים לבקשה הגדולה מכיוון שהם מרגישים שנוצרה מערכת יחסים חיובית, ולא נוח להם להגיד "לא", בייחוד אחרי שאמרו תחילה "כן". הם אמנם מרגישים מנוצלים, אבל חשים שאין להם ברירה אלא להיענות. אם היו מתבקשים להיענות לבקשה הגדולה בשלב הראשון, רובם המוחלט היה מסרב. מסיבה זו, אנשים טובים רבים, חשדנים באופיים או כאלה שכבר נכוו בעבר, לא יסכימו מלכתחילה להעניק עזרה. האינטרנט מציע את אפשרות להעניק עזרה בלי לחשוש "מה הוא יבקש בצעד הבא".
ב. באינטרנט כל סוג של ידע ויכולת הופכים בקלות למשאב להגשת עזרה. במגרש האינטרנטי, כל יכולת, ידע, או משאב שיש בידיכם יכולים לעזור למישהו אחר באינטרנט. גם אם בסביבתכם הפיזית לא נראה לכם שיש לכם דבר מה ייחודי לתת, באינטרנט יש לכם. אתם יכולים לזהות את היכולות שלכם ולאתר את הבימות באינטרנט שבהן יש צורך ביכולות הללו.
יונתן, סטודנט לתקשורת, מתופף מגיל 13. כאשר למד בתיכון הוא הצטרף לפורום מתופפים באינטרנט, קהילה מצומצמת של משוגעים לדבר שהתרחבה והתעצמה עם השנים. הפעילות בפורום התחילה בשיחות עם מתופפים, בשיתוף בחוויות ובדיונים הנוגעים לעולם התיפוף. עם הזמן ועם הניסיון שצבר בתחום (מחוץ לעולם הווירטואלי), הרגיש יונתן שיש לו מה לתרום למתופפים אחרים, ופיתח סנטימנטים לפורום. ההשתתפות בפורום הפכה מבילוי לשעות הפנאי לסוג של משרת ייעוץ התנדבותית, וזאת בשל תחושת המחויבות שפיתח כלפי מתופפים הצעירים המחפשים ייעוץ והכוונה. "באופן מסוים," אמר לי יונתן, "כולנו נושאים ידע שיכול לעמוד לרשות הכלל, ולכן קהילות אינטרנטיות רבות הן פעמים רבות מעין גוף של אינטליגנציה קולקטיבית שמסוגל לפתור בעיות שהיחיד לא מסוגל להתמודד איתן לבד. גם אם התרומה שלנו קטנה, היא שווה את ההשקעה, שבדרך כלל בעולם הווירטואלי מתורגמת לכתיבה ולהסברה נכונה. משמע, המאמץ קטן יחסית, והנתינה לזולת נעשית פשוטה ונגישה יותר."
ג. נגישות וזמינות: קיומם של תיבת דואר אלקטרוני או של אתר אינטרנט שאינם מוגבלים בשעות פתיחה וסגירה מאפשר לנו להגיש עזרה בזמן ובמקום הנוחים לנו (למשל לענות לשאלות כמו "איזו כמות של אקמולי לתת לילד בן 4?" "איך לעזאזל עושים ריסטארט לטלפון הנייד?" "איזה אוטו כדאי לי לקנות בתקציב של 50 אלף שקל?"). זה מאפשר להרבה מאוד אנשים שזמנם החופשי מצומצם להגיש לאנשים אחרים סיוע משמעותי, למרות מגבלות הזמן.
פרקים אחרים של הספר שיצא בהוצאת מטר עוסקים בקשר שבין האינטרנט לאישיות וזהות, אהבה ויחסים רומנטיים, השפעת האינטרנט על ילדים, התנהגות אגרסיבית באינטרנט ולעומתה התנהגות פרו חברתית, השימוש של הקשיש ברשת, השפעת הקבוצה בעידן האינטרנט ומנהיגות.
לפנייה לכתב/ת 
