"לאיש אין אומץ להתמודד עם תקציב הביטחון"
פרופסור מנואל טרכטנברג מנסה לשרטט את עתידה הכלכלי של ישראל ומוטרד מאד מהתנהלות מערכת הביטחון: "הפנסיות ומספר החיילים הם בעיה". ראיון מיוחד לקראת ועידת הנשיא ה-5
ב-1985 הושקה התכנית ששינתה כליל את המדיניות הכלכלית בישראל. תחת ניצוחם של ראש הממשלה, שמעון פרס, ושר האוצר יצחק מודעי, ובסיועו של יועץ מיוחד מטעם הבית הלבן (כלכלן יהודי צעיר בשם סטנלי פישר) קוצץ הגירעון העצום שצברה הממשלה בסכום של 750 מיליון דולר, הוקפא השכר במגזר הציבורי וצומצמו הסובסידיות הממשלתיות.
מנואל טרכטנברג - כתבות נוספות בנושא
- רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו
, ואת התגובות הנבחרות נפרסם לכולם
בנוסף, הונפק מטבע חדש - השקל החדש, לאחר שהשקל הישן הגיע לרמה של 1,500 שקלים לדולר בעקבות הגירעון התקציבי והדפסות הכסף של בנק ישראל שמימנו אותו. התכנית כללה גם שני חידושים חוקתיים משמעותיים. הראשון היה האיסור שהוטל על בנק ישראל להדפיס כסף על מנת לממן את גירעונות הממשלה והשני, המוכר יותר, הוא חוק ההסדרים, שאפשר למשרד האוצר לבטל חקיקה של הכנסת על מנת לאזן את התקציב.
קשה, עד בלתי אפשרי, למצוא אדם שיחלוק על הקביעה כי תכנית הייצוב של 1985 בישרה על תחילתו של עידן חדש בכלכלת ישראל. עידן שבו העקרונות הסוציאל-דמוקרטיים שהנחו את פעילותן של ממשלות ישראל עד אז פינו את מקומם לעקרונות חדשים של כלכלה חופשית ותקציב ממשלתי מרוסן. השאלה היא האם בשנת 2013 אנו נמצאים עדיין בעיצומו של העידן החדש שעליו בישרה התכנית, או שמא אנו חיים בשנים הראשונות לעידן חדש שהחל כשנטעה דפני ליף את האוהל הראשון בשדרות רוטשילד?
חלקה של הממשלה בכלכלה תם
פרופ' מנואל טרכטנברג, אחד הכלכלנים שהשפיעו יותר מכולם על המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל בשנים האחרונות, סבור כי למרות הכותרות האחרונות על קיצוץ תקציבי חד, עידן ההפרטות וצמצום חלקה של הממשלה בכלכלה - תם. למרות זאת, הוא טוען, אין זה אומר שאנו חוזרים לימים שלפני תכנית הייצוב הכלכלית.
"לעולם לא חוזרים אחורה, ואוי לנו אם היינו חוזרים לשנות ה-60", אומר טרכטנברג בראיון מיוחד ל-ynet לקראת השתתפותו בוועידת הנשיא, "אבל נכון לומר שהמהלך הגדול מיצה את עצמו וצריך לחשוב על שינוי במדיניות. שנים נלחמנו על הורדת גודלה של הממשלה והקטנו אותו מ-70% מהתוצר ל-43% מהתוצר שזה קצת יותר נמוך מהמקובל בעולם המערבי. עכשיו צריך לנקוט בגישה חדשה של שמירה על גודלה של הממשלה".
טרכטנברג מאמין כי השיטה הכלכלית השתנתה: "הקפיטליזם שהכרנו בשנים האחרונות הגיע לתקרה מסוימת שנראה כי אי אפשר לעבור אותה או לשמור עליה לאורך זמן. זה לא אומר שצריך לחזור אחורה לשנות ה-60. צריך למצוא את דרך הביניים שמשמרת את הדברים הטובים שפיתחנו בדור האחרון - כמו תחרותיות, חדשנות, משק פתוח ומודרני ותקציב מרוסן - ולשלב אותם בתפישה חדשה ששואפת להגדיל או לפחות לשמר את רמת השירותים לאזרח".
לחזור אחורה ולבחון את השירותים
לדבריו של טרכטנברג, יש לשקול מחדש גם את סוגיית ההפרטה: "דבר נוסף שצריך לעמוד במרכז המדיניות החדשה, הוא נושא ההפרטה של שירותים חברתיים. ישנה תחושה בציבור שהלכנו רחוק מדי עם המיקור חוץ של שירותים חברתיים. צריך עכשיו לחזור אחורה ולשאול לגבי כל שירות מה מקומה של הממשלה בניהולו, מה תפקידה כלפי האזרחים, וכמה היא צריכה להשקיע כדי לאזן את תהליך הנסיגה שחל בתחום זה".על מה מסתמכת הקביעה שאנחנו בעידן חדש? יש שיאמרו שאנחנו עדיין בעיצומה של תכנית הייצוב. חוק ההסדרים עדיין מעצב את המדיניות ומנגד, האוצר עדיין נאבק בנטייתם של חברי הכנסת לאשר תקציבים המובילים לגירעון עמוק, מה בדיוק הסתיים כאן?
"צריך לשים דברים בפרופורציה. זה אולי קשה לאנשים לדמיין היום, אבל בשנים שלפני תכנית הייצוב הממשלה איבדה כל שליטה על תקציב המדינה. אי אפשר להשוות את זה למה שקורה היום. יחס החוב לתוצר היה ברמה של למעלה מ-200% והיום הוא מתחת ל-80%. מאז עברנו תהליך ארוך של ליברליזציה המשולבת עם יד חזקה על ההגה התקציבי. זה מה שאפשר את הצמיחה, ואת התפתחות ההיי-טק.
"לגבי חוק ההסדרים, מדובר בכלי עוצמתי מאוד שבלעדיו לא היינו משיגים את מה שהשגנו ב-25 השנים האחרונות. הגדולה שלו היא בכך שהוא העניק אז, בשנות ה-80, כוח לגוף מקצועי שהיה יותר נחוש וחזק ממה שהפוליטיקאים היו באותו זמן. האם הוא נחוץ היום? זו שאלה מורכבת. כמו כל כלי נשק עוצמתי, צריך לעשות בו שימוש מושכל. אם תיקח את חוק התקציבים רחוק מדי הוא יביא לפגיעה בדמוקרטיה. אני צופה שבשנים הקרובות יעשה פחות שימוש בחוק ההסדרים וזה דבר טוב".
אחת התופעות שמרבים להזכירה כגורם עיקרי למשבר הכלכלי של שנות ה-80, היא אובדן השליטה על תקציב הביטחון. האם יכולת השליטה של הממשלה על תקציב זה השתפרה? רק בשנה שעברה ראית אתה עד כמה קשה לשלוט בתקציב זה, כאשר למרות המלצת הוועדה שבראשותך לא קיצצו 3 מיליארד שקל כדי לממן חינוך חינם מגיל 3.
"גם כאן יש לזכור שקשה להשוות את מצבנו היום למצבנו אז. אז חלקו של תקציב הביטחון במשק היה 25%, היום הוא כ-7%. בסופו של יום, תקציב הביטחון צריך להיקבע בשני רבדים. הרובד הראשון הוא של ראש הממשלה ושר הביטחון, שצריכים להגדיר יעדים. אם הם דוגלים בגישה מסוימת, אז גודלו של תקציב הביטחון ישקף זאת. אי אפשר, למשל, לתת מענה מלא ואמיתי לאיום האיראני וגם להקטין את תקציב הביטחון. מה שכן אפשר לעשות זה לנהל דיון ציבורי כמה שיותר פתוח בשאלת המדיניות ומה היא מכתיבה.
"הרובד השני, הוא זה של הניהול הפנימי במשרד הביטחון וכאן יש סימנים מדאיגים לבעיות עומק שלאף אחד אין אומץ להתמודד עימן. בעיה אחת היא הפנסיות של אנשי הקבע, בעיה שנייה היא כמות יחידות השדה ומספר החיילים, בעיה נוספת היא מדיניות הרכש וההצטיידות של חיל האוויר, שבאה לידי ביטוי בפרויקט ה-F35, למשל. לי נדמה שלאף אחד במשרד הביטחון אין אומץ להתמודד עם האתגרים הפנימיים הללו בניהול תקציב הביטחון, ושרק דוחק תקציבי המשולב בנחישות פוליטית של השרים יוכלו לחולל שינוי".
כלומר, היית ממליץ "להרעיב" את מערכת הביטחון כדי שלא תהיה לה ברירה אלא לסגור יחידות ולצמצם את תשלומי הפנסיה?
"זו הבעיה, אפשר להרעיב חברה ממשלתית ולא יקרה אסון גדול, אבל המחיר של הרעבת מערכת הביטחון הוא גבוה מדי, ואף אחד לא יסתכן בכך".
לפנייה לכתב/ת 
