רמין בהראני: "יש אנשים שמרוויחים מסבל אחרים"
בסרטו החדש "בכל מחיר", הבמאי האמריקני ראמין ברהאני יוצא אל הכפר, ומגלה את דעיכת הקהילה החקלאית בצל הקפיטליזם. "התעייפתי מהערים הגדולות", הוא אומר בראיון ומבהיר: "התפקיד שלי הוא לא להיות פוליטיקאי, אלא לעצב דמויות"
כשראמין בהארני, במאי אמריקאי עצמאי מוערך ממוצא כורדי, סיפר למקורביו ולעמיתיו שהוא הולך לעשות סרט בשם "בכל מחיר", עם היפיוף זאק אפרון, בוגר "היי סקול מיוזקל", רבים מהם הרימו גבה. "ברוב סרטי הקודמים לא השתתפו שחקנים מקצועיים, ופתאום אני לוקח כוכב הוליוודי, ועוד את זאק אפרון", אמר בהארני, כשנפגשנו בפסטיבל ונציה.
"לקח לי עשר שניות מהרגע שפגשתי את זאק בניו יורק, שנה לפני צילומי הסרט, להבין שהוא האיש המתאים. חשבתי לעצמי: 'וואו, הוא עמוק', אבל הייתי צריך להסתיר את התחושה הזאת ממנו בהתחלה, כי לא רציתי שהוא יידע כל כך מהר".
ואחרי ההתנסות שלך איתו, התחושה הזאת התבררה כנכונה?
"פגשתי את אבא של זאק שישה חודשים אחרי תחילת הצילומים, ופשוט תפסתי את זרועו ואמרתי לו 'רציתי ללחוץ את ידך במשך שישה חודשים ולומר לך שעשית עבודה טובה'. זאק היה לכאורה צריך להיות טיפוס שחצן, יומרני וגס רוח, והוא למעשה ההיפך - הבן אדם הכי צנוע, אדיב, וכן שיכולתי לחלום לעבוד איתו.
"מהיום הראשון עשינו קריאה של הטקסט עם השחקנים, והיינו צריכים להזיז את השולחן פיזית, והראשון שקפץ לעזור היה זאק. וכשצילמנו 14 שעות בשמש, הוא נשאר שעתיים נוספות כדי לחלק חתימות. הוא ידע כמה זה חשוב לאנשים, אז הוא נשאר שעתיים בשמש. זה רק מוכיח איזה בן אדם נדיב הוא".
בהראני בן ה-38, אותו הכתיר בעבר המבקר הסמכותי המנוח רוג'ר איברט כ"במאי האמריקאי הגדול הבא", התפרסם בזכות הסרטים הריאליסטים שלו, וביניהם "צ'ופ שופ" (יתום לטיני קשוח ושאפתן מוצא עבודה במוסך פחחות ניו יורקי) ו"להתראות סולו" (על נהג מונית יליד סנגל שחי בצפון קרוליינה ונשכר על ידי גבר נרגן שעומד להתאבד), שהתרחשו ברחובות הזועמים של הערים האמריקאיות. הם עסקו בין היתר בקשיי ההישרדות והקיום של מהגרים.
"אחרי שעשיתי סרטים אורבניים אחדים, שהיו מאוד דומים, התעייפתי מהערים הגדולות. רציתי להסתכן ולעשות משהו שהוא אחר וחדש ולאתגר גם את עצמי", מספר בהראני. "רציתי לדחוק בעצמי ולעסוק בנושאים אחרים ומורכבים יותר ובדמויות אחרות מכאלה שהיו לי כבר בעבר. ושאלתי את עצמי איך אני עושה את זה. אני לא רוצה לעשות שוב ושוב את אותו הסרט".
אחרי שישה חודשים של מגורים במדינת איווה, מסעות בין שדות וחוות, ותחקיר מקיף, בהראני היה מוכן ליצור את "בכל מחיר", שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה האחרון, ונחת לאחרונה בישראל
"יצאתי למסע באזוריים החקלאיים של אמריקה, בין שדות התירס, בגלל שרציתי לדעת מאיפה מגיע האוכל שאני אוכל ומה הוא עובר בדרך לצלחת ולפה. אז הלכתי לאזור באיווה שממנו מגיע רוב האוכל המעובד בארצות הברית. נפגשתי עם חוואים באיווה, ואחד מהם הציע לי להתארח אצלו, ואז עברתי לגור אצלו, ומשם יצאתי לטיולים גם לאינדיאנה ולאילינוי, וביליתי זמן עם חוואים. למדתי על המורשת העולם שלהם. בנסיעה הראשונה שלי נתקלתי במוכר זרעים. לא ידעתי שיש מישהו שמוכר זרעים. ומכאן התחיל התסריט של 'בכל מחיר'. הרעיון של לעשות סרט בנוף חדש ריגש אותי".
"בכל מחיר" הוא סוג של טרגדיה יוונית מודרנית, המושפעת מ"מותו של סוכן" של ארתור מילר. עלילת הסרט עוסקת בחוואי (דניס קוויד) מגדל תירס ואיש מכירות חמדן, שעסקיו וחייו מסתבכים בשל חקירה, שמנסה לבדוק האם עולל מעשים לא חוקים. מערכת היחסים עם בנו המרדן (אפרון) בעייתית וסבוכה. הבן לא מתכוון להמשיך את העסק המשפחתי ומעדיף להפגין כישורים במסלולי מרוצי המכוניות.
"זהו סרט על המשבר הכלכלי העולמי ועל משבר מחירי הדירות", מעיד בהארני. "זו בעיה מרכזית בחברה, שהקפיטליזם מוביל את השוק. אנשים נאבקים בכל העולם כדי להמשיך לשרוד ולהשיג פיסת לחם. יש אנשים שמרוויחים מהמשבר הזה והם רוקדים על קבריהם של חלק מהאנשים שסובלים מהמצב, ואני רוצה לדעת למה הם עושים את זה.
"אנחנו גם צריכים לשאול את עצמנו אם אלה העקרונות שלנו בחיים. החוואים והקהילה שפגשתי בתחקיר שערכתי היו מאוד ידידותיים והם היו טובים אחד לשני, אבל היו גם מאוד תחרותיים אחד עם השני. הערכים המסורתיים שהם באמת האמינו בהם, מאוימים על ידי האופן שבו החיים משתנים".
איך זה בא לידי ביטוי בשטח?
"ככל שהחוות גדלות, ככה העיירות מתרוקנות וככה הצעירים משתעממים עוד יותר, וזה כבר לא עשר משפחות שמאכילות אלף אנשים, זו משפחה אחת שמאכילה אלפיים אנשים באמצעות מכונה אחת שעושה את הכול לבד. בן אדם אחד יכול להאכיל היום את אותה כמות אנשים שפעם נדרשו לה חמישים אנשים לפני כמה שנים. אז העיירות מתרוקנות ובחורים צעירים אומרם 'מה עוד אעשה בחיי באיווה?'. ראיתי את זה הרבה וחשבתי שזו הזדמנות טובה כדי להתמודד עם השאלות האלה".
העבודה על "בכל מחיר" גרמה לך להתחיל להימנע מאוכל מעובד?
"כן, אבל זה לא קל. ודרך אגב, אני לא חושב שהסרט קובע האם אוכל מעובד, זה טוב או רע. זו שאלה מאוד מורכבת כי הדרישה לאוכל היא כה גבוהה ויש הרבה שיקולים שנכנסים לעניין. אבל ברור שיש כאן בעיה. באופן כללי בסרטים שלי אין הכרעה מוסרית כלשהי. תמיד יש סוף פתוח".
אתה רואה את עצמך נכנס לפוליטיקה?
"אני בהחלט מתעניין באיך העולם החברתי שלנו משפיע על ההחלטות הרגשיות, שאנחנו מקבלים. גם אם אתה לא פוליטי, אתה מושפע מהחלטות כלכליות פוליטיות, שמשפיעות עליך בחברה. בין אם אתה רוצה או לא. מחירי האוכל שאתה אוכל נקבעים על ידי פוליטיקאים. ומחיר הדלק נקבע על ידי פוליטיקאים. והם משפיעים גם על הפנסיה שלך ועל אורח החיים שלך. לא מפתיע שיש עכשיו מחאות ברחבי העולם על מחירי הדירות המזון.
"אבל התפקיד שלי הוא לא להיות פוליטיקאי, אלא לעצב דמויות. להעלות את השאלות והרגשות האלה, באמצעות דמויות וסיפורים. אני חושב שההופעה של זאק ודניס בסרט תגרום לאנשים להיות מרותקים לסרט, ולסיפור ולרגש, כך שאוכל להעביר באמצעותם את שאר הדברים מתחת לפני השטח, ולהשאיר אותם שם. אולי תרצה לראות אותם ואולי לא, אבל הם שם".
