הותקפה מינית, אך התוקפים לא הורשעו: זכאית לגמלה?
למרות החוויה המזעזעת שעברה ה', במהלך עבודתה, וההשפעות הקשות על תפקודה, בביטוח הלאומי סירבו להכיר בה כנפגעת עבודה ואף הטילו ספק בכך שהותקפה. השופטת דווקא האמינה לגרסתה, אך הפסיקה לא תמנע ממנה את דרך היסורים לקבלת הקצבה
היום בו השתנו חייה של ה' החל ללא כל סימן מבשר רע. בבוקר נסעה לתל אביב, כדי להשתתף בקורס סוכני מכירות שטח של מנויים לאחד העתונים.
- ביטוח לאומי: אל תמהרו להפחית אחוזי נכות
בשעות הצהרים, עם סיום הקורס, נסעה ללוד. בהגיעה לרחוב סן מרטין, החלה לעבור מדירה לדירה ולעניין את הדיירים ברכישת מנוי לעתון.
באחת הדירות, פתח את הדלת בחור צעיר. הוא גילה עניין ברכישת מנוי. ה' נכנסה פנימה. מאחד החדרים הגיח בחור נוסף. ה' עדיין לא חשדה בדבר. היא הסבירה לשניים את תנאי המנוי והחלה למלא טופס. לפתע החלו שני הבחורים לתקוף אותה מינית. בצורה קשה. ה' התחננה בפניהם כי יניחו לה. ללא הועיל. לאחר שהתוקפים סיימו לבצע בה את זממם, הם שיחררו אותה.
ה' יצאה לרחוב אחוזת הלם. מבוהלת. מטושטשת. היא התקשרה לחברה לעבודה, סוכנת מכירות אחרת, שהייתה בקרבת מקום. נסערת, בוכה ורועדת סיפרה לחברתה כי הותקפה מינית. החברה הזעיקה את ראש הצוות של ה'. זה הציע לה לגשת למשטרה, אולם ה' ביקשה כי יסיעו אותה לביתה.
ה' נכנסה לביתה בוכיה ושיתפה את בעלה באשר אירע לה. בימים הבאים הסתגרה בבית. המצוקה גברה. ביום הרביעי, בעידוד עובדת סוציאלית, קיבלה עזרה נפשית והחלה לעבור סדרת בדיקות רפואיות. רק ביום החמישי אזרה עוז והגישה תלונה במשטרת לוד.
"לא תוצאה של אירוע בעבודה"
מאז האירוע ה' סובלת מסיוטים והזיות. היא נזקקת לטיפולים פסיכיאטריים. בשלב מסוים אושפזה במרכז לבריאות הנפש לאחר שדמיינה כי היא בהריון. שלושה חודשים לאחר האירוע, כאשר הניסיונות לשלבה בעבודה אחרת בעתון נכשלו, היא נאלצה להתפטר מעבודתה.
ה' פנתה אל המוסד לביטוח לאומי וביקשה כי זה יכיר בה כנפגעת עבודה.
"אי הכושר לעבודה איננו תוצאה של אירוע בעבודה, אלא נובע ממצב רפואי", כך בקצרה נפנפו אותה פקידי הביטוח הלאומי.
ה' נאלצה לפנות אל בית הדין לעבודה.
מדוע אינכם משלמים לה, שאלה השופטת אורלי סלע, נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע את נציגי הביטוח הלאומי.
הגורם למצבה של ה', ענו נציגי הביטוח הלאומי, הוא מחלה ולא תקיפה מינית.
אבל עד לאירוע התקיפה, הקשתה השופטת, ה' לא הייתה חולה. היא מעולם לא נזקקה לטיפול נפשי-תרופתי. היא סיימה תיכון עם תעודת בגרות מלאה בממוצע גבוה, שירתה בצה"ל שירות צבאי מלא ועבדה במספר מקומות עבודה. ה' גם מעולם לא השתמשה בסמים מכל סוג שהוא.
מי בכלל קבע שהייתה תקיפה מינית, התעקשו נציגי הביטוח הלאומי, תיק החקירה במשטרה נסגר לאחר שלא נמצאו ראיות מספיקות כנגד התוקפים להעמדתם לדין.
אכן, הודתה השופטת, במהלך חקירתה במשטרה נתגלו סתירות בגרסתה. אולם יש לזכור כי היא סבלה ממצב פוסט-טראומטי חריף. הרופאים קבעו כי היא סובלת מהזיות ראיה ושמיעה. היא חוותה פלאשבקים בהם ראתה ושמעה את האנסים שוב ושוב. מצבה הנפשי הקשה לאחר אירוע התקיפה ואובדן המציאות יכולים להסביר את הסתירות בגרסאותיה.
רק תחילת הדרך
מעבר לכך, קבעה השופטת, "עדותה וגם עדות חברתה לעבודה עשו עלי רושם מהימן. ראוי לזכור גם כי רמת ההוכחה הנדרשת בהליך מול הביטוח הלאומי אינה זו הנדרשת במסגרת ההליך הפלילי. כל שעל המבוטחת להוכיח במסגרת ההליך שלפנינו, ולו בראשית ראיה, הוא כי היה אירוע חריג במהלך עבודתה. בנטל זה עמדה ה'".
אבל המומחה הרפואי שלנו, ד"ר אייל שמיר, המשיכו נציגי הביטוח הלאומי לעמוד בתוקף על עמדתם, קבע כי ייתכן ו"חווית האונס" של המבוטחת הייתה חלק ממצב פסיכוטי ולא ארע במציאות.
חוות הדעת של המומחה מטעמכם, השיבה השופטת, לא נעלמה מעיני. אולם הוא עצמו קובע כי הדבר "ייתכן", כלשונו. דא עקא, שאפשרות זו היא פחות סבירה בעיניי נוכח העדויות והמסמכים שהובאו לפניי. במיוחד עמדה זו לא סבירה בעיני נוכח העובדה כי המבוטחת היא אשה נשואה ואם. טרם האירוע, היא ניהלה חיים נורמטיביים לחלוטין. אין עדות במסמכים הרפואיים או ממקורות אחרים לבעיות נפשיות או אחרות בעברה".
בסופו של יום, נשיאת בית הדין לעבודה בבאר שבע פסקה כי אכן ה' עברה אירוע של תקיפה מינית במהלך עבודתה. אולם מי שחושב שבכך הסתיים מאבקה של ה' למימוש זכויותיה בביטוח הלאומי, אינו אלא טועה.
הנשיאה סלע רק פתחה בפני ה' את הדרך למינוי יועץ רפואי שיקבע אם קיים קשר סיבתי בין אירוע התקיפה המינית לבין מצבה הנפשי. וגם אם יתמזל מזלה של ה' והיועץ שימונה יהיה מקצועי והגון, גם אז עדיין לא תבוא אל המנוחה. יהיה עליה לחזור אל הוועדות הרפואית של המוסד ולהתמודד שם עם ידם הקפוצה של רופאי הביטוח הלאומי.
האם יש סיכוי כי מישהו במוסד יתחשב בסבלה ויקצר עבורה את הדרך? אשרי המאמין.
לפנייה לכתב/ת 
