כל המציל אווז מפיטום

ביום ראשון אישרה ועדת השרים הצעת חוק של ח"כ ליפמן לאסור ייבוא כבד אווז שומני מפוטם. הצעה החוק יועדה להגיע לדיון בכנסת ברביעי, אך ערעור של השר יצחק אהרונוביץ', שאמון על המלחמה באלימות, שם מקל בגלגליה. מהלהט שהציגו הוא ושר החקלאות יאיר שמיר נדמה לרגע שהם חרתו על דגלם את סמל הפיטום של מוצר אכזרי לעשירים בלבד. בינתיים, שכירי חרב לוביסטים קיבלו מנה שמנה משלהם בדרכם לכנסת להפעיל לחצים כדי למנוע את הקטסטרופה: ציבור ישראלי שנותר מחוסר אוכל.

בקרב תעשיית הבשר האכזרית, פיטום אווזים מייצג קיצונות מיוחדת: דחיסה פיזית אלימה של אינסוף מזון לגרון האווז, כדי להפוך כבד בריא לחולה, מדמם ומנוון. למי שאינו יודע, האווזים מנסים לברוח לפני שהצינור נאנס לתוך גרונם. דמיינו כמה החוויה כואבת וטראומטית: דרך צינור שנדחף בכוח לגרונכם, מוזרמת עיסה בלי סוף. מעורר תיאבון? כמה עצוב, שבשם הנאתו הגסטרונומית, מוכן האדם להפוך את חוויית האכילה לזוועה מתמשכת.

עוד בערוץ הדעות

תרנגולת ביצי הגז הטבעי בדרך למנגל / אהוד קינן

ב-2003 ביטל בג"ץ באומץ רב תקנה שאיפשרה להמשיך בפיטום וקבע שפינוק גסטרונומי אינו מצדיק אכזריות וסבל. עקב ההחלטה המבורכת, נעלמה כמעט לגמרי התעשייה האכזרית מנוף ארצנו, וכמה טוב שכך. אולם הרוע לא באמת נעלם, אלא רק עבר דירה. הסחר בכבד המפוטם עדיין מתנהל באין מפריע, כשהכבד מיובא מחו"ל. המחיר אמנם עלה, וטוב שכך, אולם הכבד עדיין זמין. הרוע עדיין מכה. האווזים מעונים בתעשייה השפלה, אולם לפחות העינוי אינו פה. מנחם? קצת: האכזריות אינה בשטחנו, אך מה באמת השגנו חוץ מייקור האכזריות, בשעה שמותר המשך מימונה לשם מאכל?

תארו לעצמכם שלאחר שגילינו רשת ישראלית של קצירת איברי אדם לצורך סחר, תאסור ישראל קצירת איברים. מנגד, סחר באיברים יהיה מותר: רשת זרה שתפעל באופן שיטתי וגלוי תשלח לשימושנו כליות, כבד ולב אדם שנקצרו באלימות ובכפייה. כל עוד האיברים הנקצרים אינם משלנו, התופעה ומימונה מקובלות עלינו.

דמיינו שגילינו רשת להפקת סרטי תועבה, שכופה על ילדים בישראל מין מול המצלמה לטובת סוטים שמבקשים לצפות. המדינה תאסור על הפקת חומרים בישראל, אך תאפשר לישראלים לקנות פורנוגרפיה שמופקת באין מפריע במדינה זרה. אז נכון שילדים נאנסים, אבל לפחות לא בכחול לבן.

איכשהו, הדוגמאות האבסורדיות הללו נראות הגיוניות יותר מזו של האווזים. בצדק או שלא, חיי הישראלי בישראל חשובים לנו יותר מחיי הונגרי בהונגריה וגופו של הילד הישראלי בישראל חשוב לנו מגוף הילד ההונגרי בהונגריה. האם חשובים לנו יותר חיי האווז הישראלי מחיי האווז הצרפתי? או שחשוב לנו להפסיק את האכזריות?

כמו ילדים, חיות הן תמימות וזקוקות להגנה. השר אהרונוביץ' אינו יכול לשלוח את משטרת ישראל לעצור את הפיטום בחו"ל, אולם ישראל יכולה להפסיק לקדם את הפיטום, באיסור סחר, שלו ערך כפול. האחד הוא פחות אווזים שיעונו בתעשייה. בעלי חיים אינם מספרים, הם פרטים. כל אווז חש, כל אווז רוצה לחיות, כל אווז סובל וכל אווז הוא נפש. כל המציל נפש אחת מעינויים נוראיים, כאילו הציל עולם ומלואו.

התועלת השנייה מהאיסור היא אמירה ערכית מוסרית חשובה. טרם הגענו לשלב שאכילת חיות אסורה, אולם נוכח ההכרה בנפש החיות ובערכן שלא כמוצר כלכלי גרידא, ישלח איסור ייבוא הכבד מסר לצמצום האכזריות. תהיה בכך הצהרה שישנן פרקטיקות שאיננו מוכנים להוסיף ולראות על שולחננו. יש גבול לאכזריות, וחצייתו כחוק לא תתאפשר עוד בגבולותינו.

השרים שמיר ואהרונוביץ', אנא התעשתו וחשבו מחדש על ערכיכם ומורשתכם. מדינת ישראל, אנא הפסיקי לייבא כבד אווז.

ד"ר אסף הרדוף, מומחה למשפט פלילי, המכללה האקדמית צפת

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il