המירוץ לכותרת של מפכ"ל המשטרה

נפתח בחדשות הרעות מבחינתה של המשטרה: אף אחד בציבור לא הופתע באמת מהפארסה התקשורתית שלה בפרשת הברנוער. למה חדשות רעות? משום שאף אחד כבר לא מצפה מהמשטרה להתנהלות תקשורתית מקצועית, כזו שמתזמנת הודעה לעיתוי המתאים, כזו שמציבה מידע לפי סדר חשיבות, כזו ששולחת נציגים לתקשורת לאחר תדרוך, הכוונה ותיאום, כזו שנותנת לציבור תחושה שיש מי ששומר עליו.

ראינו את זה בפרשת רצח הילדות בערד, ראינו את זה במסע הירי בסניף הבנק בבאר שבע, ראינו את זה כשרכב המפכ"ל חצה אור אדום ופגע ברוכב קטנוע, ואנו רואים את זה במקרים נוספים שמתפרסמים מדי שבוע.

עוד בערוץ הדעות :

לא הכול ורוד בקהילה / יאן כרמל

אף אחד בציבור גם לא הופתע מהודעתו של מפכ"ל המשטרה רב-ניצב יוחנן דנינו, ממקום ביקורו בהולנד, בדבר הפסקת מסיבות העיתונאים של קציני משטרה ומינוי צוות חקירה ארצי לחקירת ההתנהלות באירוע. נראה שהמפכ"ל כועס על ריצתם של קציני המשטרה לתקשורת על מנת להתהדר בהישגיהם, כאשר הוא בעצמו מיהר לפרסם את החלטותיו בפרשה. לעתים נדמה שהיריבות בינו לבין קציניו היא בכלל ספורטיבית ולא מקצועית - מי יגיע ראשון לתקשורת. הרי הוא יכול היה לחכות עד הגעתו ארצה ולערוך בירור יסודי עם כל הנוגעים בדבר, להגיע למסקנות ולגבש נהלים. אבל התחושה הכללית היא שנוצר חלון הזדמנויות תקשורתי שדנינו לא רצה לפספס. בעיניי, השאלה האמיתית שעולה היא אם דנינו ידע על מסיבת העיתונאים המתוכננת. אם ידע, זה מחדל שלו ואם לא ידע, זהו מחדל כפול.

מפקד היחידה המרכזית מדבר עם כתבים(צילום: מוטי קמחי)

ייאמר כאן ומיד, במשטרה יש כוח אדם - שוטרים וקצינים - מעולים. מפקד מחוז תל אביב, ניצב אהרון אקסול, מחליפו ניצב בנצי סאו ומפקד ימ"ר תל אביב ניצב-משנה גדי אשד, הם קצינים מקצועיים, מהטובים במשטרה, שקשה להגיד דבר וחצי דבר בגנותם. מי שכושל שוב ושוב הוא מערך התקשורת המשטרתי, שנראה כי אינו יכול ואינו מסוגל להתמודד מול האתגרים של התקשורת המודרנית. 

בלי חזון תקשורתי

נדמה לעתים שמערך זה מכשיל את קציניה הטובים ביותר של המשטרה ופוגע בדימוי של המשטרה ובאיתנותה. זה נובע מכמה סיבות שאותן אמרתי וכתבתי בעבר, ואחזור עליהן כדי שאולי בסוף מישהו בצמרת המשטרה, אולי השר לביטחון פנים, ואולי המפכ"ל הבא, יבינו וישנו את מערך התקשורת מן היסוד. למשטרה אין חזון תקשורתי, שוטרים בעלי הסמכה מקצועית משטרתית ממונים לתפקידי דוברות והסברה, אין הבנה של המפה התקשורתית המודרנית, יש סכסוכים בין המחוזות למטה הארצי וסדר העדיפויות לא ענייני.

היעדר המדיניות שולט גם בפרסום פרשיות. החלטות מתקבלות בחלק מהמקרים לפי הצורך המידי והאינטרס האישי. החלטתו של המפכ"ל להעביר את הטיפול בנושא צווי פרסום לראש האגף החקירות והמודיעין מוצדקת ונכונה, אבל נדמה שהתקבלה מקרה אחד מאוחר מדי. בישראל יש שני גופים ביטחוניים שבהם יש מערך דוברות פעיל ומסודר - צה"ל ומשטרת ישראל. ההבדל בין הגופים הללו הוא הבדל של שמיים וארץ. משטרת ישראל יכולה לקנא בדובר צה"ל, שמוכיח שאפשר לדברר גוף ביטחוני גדול, מורכב ומסובך, ואפילו בהצלחה. היה טוב אילו המשטרה, בשביל התחלה, הייתה מאמצת את המבנה והנהלים של דובר צה"ל.

אנו ניצבים בשנה האחרונה לכהונתו בת השלוש שנים של מפכ"ל המשטרה, אלא אם השר לביטחון פנים יחליט להאריך אותה בשנה. הודעתו של המפכ"ל על הפסקת מסיבות העיתונאים של קציני משטרה מעוררת בי צל צלו של חשד שמא החלטתו נובעת מסיבה הזו. כך הורג המפכ"ל שתי ציפורים במכה אחת: הוא לא מאפשר לאף מפקד מחוז להתבלט מעליו, ובאותה הזדמנות סולל לעצמו דרך להישאר לבד בתקשורת ובכך אולי לסייע לשר להחליט על הארכת כהונתו.

הלל פרטוק, לשעבר דובר משטרת ישראל

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il