המורים של המדינה לשנת 2013: חמש נשים וגבר
אחרי חודשים של מיונים וראיונות מול ועדה ציבורית נבחרו ששת המורים של המדינה. הכירו את האנשים שמשפיעים על עתיד ילדינו, ועושים זאת באהבה גדולה
והזוכים הם: בטקס מרגש במעמד נשיא המדינה נבחרו ששת המורים הזוכים בתחרות "המורה של המדינה": איילת ינון גרוס מהתיכון הניסוי בירושלים; מוסא אבו כף מבית הספר אל מוסטקבל בשגב שלום; עדנה חצרוני מעירוני ה' בחיפה; חגית בר מבית הספר אילן רמון במודיעין; צילה גושן מבית הספר מנור כברי בקיבוץ כברי ויפה הלוי מבית הספר זבולון המר בבת ים.
תחרות "המורה של המדינה" נערכת זו השנה החמישית ברציפות. מדובר ביוזמה משותפת של מפעל הפיס,"ידיעות אחרונות", הסתדרות המורים ו־ynet. הזוכים נבחרו אחרי שעברו סינון, מיונים ו-ועדה ציבורית. לקו הגמר הגיעו 15 מורים, מתוכם נבחרו ששה. זה פועלם.
איילת ינון גרוס, 52, ירושלים
בצעירותה למדה ינון גרוס אנגלית וצרפתית באוניברסיטה, אבל מהר מאוד השתעממה. "בחיפוש אחרי משהו משמעותי בחיים, הגעתי לעבוד כסייעת למורה לאוטיסטים", מספרת המורה בת ה-52, שמנהיגה כיתת אוטיסטים בבית הספר הניסוי בבירה. "זאת הייתה חוויה מאתגרת ומשנה חיים. הוקסמתי מהילדים והחלטתי ללמוד חינוך מיוחד. לא כל כך ידעו אז מה זה אוטיזם. האוטיסטים היו בתוך מוסדות או למדו בכיתות של ילדים עם הפרעות נפשיות ופיגור. בסוף הוציאו אותם משם ולמדנו איך לעבוד איתם. אני חושבת שחברה נמדדת באיך שהיא מטפלת באנשים החלשים שלה".
מה החזון שלך?
"שלאנשים עם אוטיזם תהיה איכות חיים, והם יוכלו לחיות בתוך הקהילה. שאנחנו נלמד לחיות איתם והם ילמדו לחיות איתנו".
מוסא אבו כף, 47, שגב שלום
מה שהוביל את מוסא אבו כף, בן לשבט הבדואי אל עזרנה, אל מחוזות החינוך היה מותו של אביו, כשהיה בן עשר. "אמרתי לעצמי שאסור להישבר ושאני חייב ללמוד ולהצליח בחיים", הוא נזכר. "בתיכון הצטיינתי במתמטיקה ובכימיה ובכיתה י"א ביקשו ממני להעביר שיעור בכימיה. זה היה הרגע שבו ידעתי שאני רוצה להיות מורה."
אבו כף בן ה-47 יודע כעת שהנחישות וההתמדה שלו השתלמו. כיום הוא מחנך, רכז מתמטיקה ואחראי על הניסויים בבית ספר אלמוסתקבל בשגב שלום. "העובדה שאתה יכול ללמד ולעצב את התלמיד שלך", הוא מסביר את הסיבה שהובילה אותו להוראה. "אני לא נח לרגע ולא תראה אותי יושב על כיסא. אני יוזם דברים בבית הספר בלי הפסקה. אני גם מדבר אל הילדים בצורה ישירה. אם מישהו עושה בעיות, אני יושב איתו, מסביר לו ולפעמים גם בוכה איתו."
עדנה חצרוני, 55, חיפה
עדנה חצרוני, מחנכת ומורה לתיאטרון, של"ח וספרות בתיכון עירוני ה' בחיפה, משתמשת כבר שנים בהצגות תיאטרון ובטיולים כדי לחנך את תלמידיה ולהעשיר את עולמם. חלק מהצגותיה אפילו מוצגות בפסטיבלים מחוץ לכותלי התיכון. "תלמידים שנכנסים לסדנת התיאטרון שלנו, עוברים תהליך של חיזוק ביטחון עצמי", מספרת המורה בת ה-55. "אני מחזקת ילדים שבהתחלה אפילו לא ידעו לפתוח את הפה. כשההורים רואים את הילדים שלהם עולים פתאום על במה ומצליחים, הם מתקשים להאמין. זו חוויה של הצלחה, שמקרינה גם על מקצועות אחרים ודברים נוספים שקורים בבית הספר."
למה בחרת הוראה?
"הרצון להנחיל השכלה ואהבת הארץ לתלמידים. כבר בילדותי ריכזתי תמיד מסביבי ילדים יותר קטנים ואהבתי לספר להם סיפורים ולהדריך אותם."
חגית בר, 44, מודיעין
כשחגית בר הייתה בראשית שנות ה-20 שלה, היא למדה מזרחנות באוניברסיטה וחלמה על עבודה במשרד החוץ. הדבר האחרון שעניין אותה היה להיות מורה. "פחדתי מהסטיגמה וממה שאומרים על מורים - שאיכות האנשים בתחום לא גבוהה", אומרת המורה בת ה-44, מבית ספר אילן רמון במודיעין, שם היא משמשת כמחנכת ומורה לתנ"ך, עברית ומדעים. "בעיצומם של הלימודים הרגשתי שזה לא זה, והתחלתי לחשוב על הוראה. אמרתי לעצמי שאעשה את השינוי, ובזכותי הדימוי על המורים ישתנה. כשנרשמתי ללימודי הוראה בסמינר הקיבוצים, הרגשתי שאני באמת שלמה עם הצעד הזה."
למה בחרת הוראה?
"אמא שלי הייתה גננת ובחופשים נהגתי לעזור לה, כך שהוראה ועבודה עם ילדים היו תמיד בבית."
צילה גושן, 53, קיבוץ כברי
גושן בת ה-53 היא מורה לחינוך מיוחד, תנ"ך והיסטוריה בבית הספר היסודי בקיבוץ כברי. היא מגיעה ממשפחה שבה כמעט כולם דיסלקטים, דיסגרפים וסובלים מלקויות דומות - רקע שהשפיע על כיוון ההתמחות שלה בהוראה. "אני אמנם לא דיסלקטית, אבל כל הנושא הזה עניין וסיקרן אותי, והוביל אותי ללמוד חינוך מיוחד", אומרת גושן, שכיום מגישה לבגרות בהיסטוריה ובתנ"ך בכיתת מב"ר. "אגב, מעולם לא יצאתי לחופש, גם לא לחופשות לידה. צברתי ארבעה שבתונים ואני תורמת את החופשות האלה".
למה בחרת בהוראה?
"עבודה עם ילדים זו נתינה אינסופית וגם קבלה אינסופית. גם היכולת לעצב משהו - להתחיל מכלום ולהגיע להרבה. זה מאוד אתגרי בעיניי."
יפה הלוי, 52, בת ים
יפה הלוי, מורה למתמטיקה ומחנכת כיתת סטארט בתיכון זבולון המר בבת ים, מדברת על התלמידים שלה ומתקשה להסתיר את ההתרגשות. "מדובר בתלמידים מאתגרים, שבעבר היו נכשלים ושהפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי", מעידה הלוי בת ה-52. "הם חמצן בשבילי. לאט לאט הקניתי להם ערכים והעצמה, והם למדו לתת. אני מאוד מקפידה כל הזמן לשמש דוגמה אישית. אני משתפת אותם בכל משבר, התמודדות ותהליך שאני עוברת. בסופו של דבר הם לוקחים את זה לחיים."
למה בחרת בהוראה?
"אמא שלי אומרת שנולדתי להיות מורה. כשהייתי קטנה דיברתי עם הבובות והנחיתי אותן."
לפנייה לכתב/ת 
