פרשת שבוע כלכלית: חוקים שאנו לא מבינים

בני ישראל לקראת הפינאלה. ממש טרם הכניסה לארץ. פרשת "חוקת" נפתחת בפסוקים "ויְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה..." (במדבר יט', א'-ב').

• מאמרים קודמים במדור פרשת שבוע כלכלית
• רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו , ואת התגובות הנבחרות נפרסם לכולם
  

הפרשנים מנסים להבין מה המשמעות והמהות של מצוות פרה אדומה. תרגום אונקלוס על הפסוק מתרגם: "דא גזרת אוריתא די פקד ה'...", כלומר השימוש במילה גזירה כתרגום למילה ציווי. אנו לא ממש מצליחים להבין את המצווה הזו, לא את ההיגיון שלה ולא העומד מאחורי מצווה מוזרה זו. נאמר כי אף המלך שלמה המכונה החכם באדם ניסה להבין את מהות המצווה ולא הצליח.

רבי יהודה הלוי, בחיבורו המפורסם "הכוזרי", מבחין בין שני סוגי מצוות: מצוות שכליות ומצוות שמעיות. המצווה השכלית היא מצווה הגיונית וברורה כמו לא תגנוב, לא תרצח וכיבוד הורים. מצווה שמעית היא מצווה שאנו לא מבינים את משמעותה אבל מחויבים למלאה כמו פרה אדומה, איסור לבישת בגד שעטנז, תפילין ושבת. גם רבי סעדיה גאון משתמש במונחים דומים ואף אריסטו, מחשובי הפילוסופים, משמש במונחים של דת טבעית ודת חוקית.

לפעמים חייבים לעשות גם אם לא מבינים

הדבר מלמד אותנו את החשיבות של חובת שמירת החוק גם אם אנו לא מבינים את ההיגיון שמאחורי כל חוק וכל תקנה. החל מקביעת מהירות הנסיעה בכביש וכלה בכל חוק אחר.

רשות המסים יוצאת בחודשים האחרונים במלחמה בהון השחור. הערכות רבות על היקף ההון השחור בישראל מציירות תמונה עגומה מאוד. היקפים של עד 15% מהפעילות הכללית ועד סכומים גבוהים אף מכך. ברור לכל כי העלמת מסים על ידי אחד תביא להעלאת מסים על האחר.

כל בעל מקצוע "שעובד בשחור", כל חברה המעלימה מס ומשחקת עם הדיווחים שלא על פי החוק מסייעת במישרין לפגיעה באוכלוסיות חלשות.

על המדינה להקצות משאבים באופן מיידי להגדלת כוח האדם העוסק בגביית מעלימי מסים. כל פקח נוסף יביא לצמצום הצורך בהגדלת נטל המס על הציבור וימזער את הגזרות הכלכליות הכואבות. אולי זה לא יפתור אותן, אבל לבטח יסייע.

שמעתי את הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לשעבר, מדבר על המשמעות של מצווה שמעית לעומת מצווה שכלית. בדבריו הוא ציין כי משמעות האמונה היא המצוות השמעיות. הוא כינה זאת "מבחן המאמין" . לדבריו, מי שלא מקיים את המצווה השמעית, זו שאינה ברורה מהותה ומשמעותה, סופו שיגיע לאי קיום המצווה השכלית, זו שברור לכל אחד ואחד מדוע יש לקיימה.

הפיתוי להעלמת מס קיים, ההשוואה בין מצווה שמעית לתשלומי מסים מתבקשת. אסור לנו לעבור לסדר היום על כך הדבר מביא באופן מובהק לאי כיבוד החוק ולציות לו.

הפרשת ממשיכה ועוסקת במות מרים ואהרון אחיי משה. "וְלֹא-הָיָה מַיִם, לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן... וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו ... וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ... וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי...לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם" (במדבר כ', ב'-יב').

אז מה הביג דיל? היכה ולא דיבר - בשביל זה להעניש? חטאו של משה שלא דיבר אלא הסלע אלא היכה בו. אהרון נענש גם הוא על חטאו של משה למרות שלא עשה דבר. המנהיגים של העם שהובילו אותו במדבר לא זכו להיכנס לארץ המובטחת בשל עניין כה פעוט. אלא, שהציפייה ממנהיג שיקפיד על מעשיו פי כמה מכל אחד אחר.  התפקיד מחייב, זו אינה רק קלישאה נבובה - הכתוב מראה כי התפקיד אכן מחייב.

אחריות אמיתית של מנהיג זה משהו שכבר לא רואים היום

במהלך כל הפרשה לא מוזכרת אף תלונה מצד אהרון על עונשו. מדרש תנחומא שואל: "כך אמר משה: ריבונו של עולם, אני הקפדתי, אהרון מה חטא?". אהרון מצטייר כמנהיג בפני עצמו ולא רק כדובר של אחיו המגמגם. משה לא הצליח לעמוד בלחץ העם המתלונן ועל כן היכה בסלע במקום לדבר אליו כפי שצווה. אהרון לוקח אחריות. הוא הדובר, היה עליו לדבר ולא עשה זאת. לכן מקבל הוא את הדין.

לא מחכים לשלום שיבוא, פועלים עבורו

"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים, אֶל-סִיחֹן מֶלֶךְ-הָאֱמֹרִי לֵאמֹר. אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם--לֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר: בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ וְלֹא-נָתַן סִיחֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ..." (במדבר כא', כא'-כג').

בסיום הפרשה מבקש עם ישראל לעבור בשטח ממלכת האמורי כדי לקצר את הדרך לארץ ישראל ולא מקבל אישור לכך. העם יוצא למלחמה ומנצח. מדרש רבה במקום מפרש כי מרבית המצוות אין אנחנו צריכים לחפש אותן - "ולא קיפדה התורה לרדוף אחר המצוות. אלא... אם באן לידך אתה מצווה עליהם ולא לרדוף אחריהם אבל השלום – 'בקש שלום' במקומך, 'ורדפהו' במקום אחר".

בשבועות האחרונים מתנהלים מהלכים ציניים בהליך בחירתם של הרבנים הראשיים לישראל. ניסיונות לשינויי חוק, השמצות ועוד מהלכים נכלוליים. דריסת הנורמות המקובלות בפוליטיקה ברגל גסה ממאיסה את מוסד הרבנות על הציבור ולא תורמת לכבוד משכן הכנסת וחבריו וזאת בלשון המעטה. מרבית המצוות מגיעות אלינו. את השלום בכלל והשלום בין אדם לחברו, עלינו לחפש ולהתאמץ עבורו.

מתי אלפר הוא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה, יועץ שיווקי אסטרטגי