"קוראים לנו הארלם". פרדס כץ אחרי הברנוער
מאז מלחמות הפשע של שנות ה-90' נאבקים תושבי השכונה בתדמית העבריינית. חשיפת זהות החשודים היוותה עבורם אגרוף בבטן. "הרוצחים יכלו לצאת באותה מידה מת"א", אומרים שם. מנגד הסביר מכר של החשודים: "כדי להיות שווה משהו, צריך להיות עבריין". ביקור באחת השכונות המושמצות בארץ
"החיים של הילדים בפרדס כץ הם מלחמת הישרדות. כדי להיות שווה משהו אתה צריך להיות גבר, חזק ועבריין. הסיכוי שלהם להגיע לפשע גדול הרבה יותר מזה של ילד שגדל בגבעתיים, עשר דקות מכאן". כך סיכם שלומי (30), תושב פרדס כץ, את האווירה בשכונה. מן הסתם הוא לא מהווה בשום אופן מדגם מייצג של תושבי פרדס כץ, אבל הוא כן חלק מהפסיפס החברתי המורכב ומהתדמית הציבורית שלה, שמקושרים אוטומטית לעוני, לסיפורי פשע, לאלימות, לכנופיית האחים חדיף, ומהשבוע האחרון גם לקבוצת החשודים בראשות חגי פליסיאן שלכאורה יזמה, תכננה וביצעה את הרצח בברנוער באוגוסט 2009.
הוא מעיד על עצמו: "יש לי עבר פלילי עשיר כי עשיתי שודים ופריצות". לדבריו, "התעלמו מאיתנו שנים, לא השקיעו בנו, היינו שקופים". ביקור בשכונה בצהרי היום מגלה שהתדמית הסטריאוטיפית הזאת מלווה את כל תושבי פרדס כץ כמו צל, גם כשמדובר ברוב שהוא מן הסתם נורמטיבי ושומר חוק. כך למשל הג'ודוקא אריק זאבי והשחקן אורי גבריאל, שני המפורסמים ביותר בין יוצאי פרדס כץ. זאבי אומנם לא מתגורר שם כבר שנים, אבל עד היום אין ראיון עיתונאי שבו אין התייחסות כלשהי ל"ילדותו בשכונה קשה".
לכן חשיפת זהותם ומקום מגוריהם של החשודים ברצח בברנוער מהווה עבור תושבי השכונה מסמר נוסף בארון התדמיתי. "זאת בעצם שכונה עם שני שמות. יש כאלה שעדיין קוראים לה פרדס כץ ויש כאלה שמנסים להימלט מהסטיגמה ואומרים שהם מקריית הרצוג, על שם השכונה הסמוכה", אומר יוסי לחיאני, עיתונאי חרדי, תושב השכונה ופעיל חברתי. "אבל אם תשאל את הציבור בישראל, הוא יעדיף לקרוא לה 'הארלם'".
המצב פה נפיץ
"אין לי תואר דוקטור, רק תואר בירקות. פרדס כץ תמיד הייתה בן חורג של בני ברק. בשנים האחרונות יש שינוי מסוים ומרגישים קצת השקעה, אבל יש כאן עדיין מי שזקוק לעזרה של הרשויות. ואני מתכוון לכאלה שעובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה". כך הסביר שמעון פרטוש, בן 43, אב לארבעה ובעל דוכן ירקות.
בשנות ה-90 עלתה פרדס כץ לכותרות "בזכות" מלחמת העבריינים המדממת בין משפחת חדיף לבין כנופיית רמת עמידר. מאז נרשמה ירידה הדרגתית ויציבה בשיעור הפשיעה בשכונה. עוני, דלות והזנחה עדיין בולטים ברבים מהאזורים, אבל מנגד ניכרת השקעה בתשתיות ויש גם פארקים חדשים וגנים ירוקים.
בעשור האחרון השתנה ההרכב הדמוגרפי של השכונה, שבה מתגוררים כיום כ-30 אלף איש. בשנותיה הראשונות של המדינה היא התפתחה ממעברה שבה רוב של עולי ארצות ערב, והיוותה במובהק את השכונה החילונית היחידה בבני ברק. אולם כיום היא מורכבת מכ-40 אחוז חרדים, ולצדם חילונים ותיקים, עולים יוצאי אתיופיה ומדינות חבר העמים, וגם מאות רבות של מסתננים ומבקשי מקלט שהגיעו מאפריקה בשנים האחרונות.
"ההרכב הזה נפיץ", אומר לחיאני. "אנשים נלחמים על מקומם ויש חיכוכים. אבל אין פה מספיק השקעה בקידום בנייה, בטיפוח. העירייה לא מפנימה את השינוי הדמוגרפי. לדעתי, המזל של פרדס כץ זה שנכנסו לכאן חרדים והם מביאים לצניחת נתוני הפשיעה".
יחד עם ירושלים, בני ברק היא אחת משתי הרשויות העניות ביותר במגזר היהודי בישראל. 40 אחוז מתושביה חיים מתחת לקו העוני, וכ-25 אחוז מהתושבים מטופלים בלשכת הרווחה. בפרדס כץ הנתונים מטרידים לא פחות: על פי נתוני העירייה כ-35 אחוז מתושביה חיים מתחת לקו העוני וכ-2,000 משפחות מטופלות בלשכת הרווחה.
פוזל לעולמות אפלים
"זה מקום יחסית בעייתי בנוף הכללי של בני ברק. לפעמים, כשיש לי משימה ואני צריך להגיע לכמה מהאזורים בשכונה, מתלווה אליי שוטר או פקח נוסף כדי למנוע בעיות. למרות ההתקדמות, זו עדיין שכונה לא קלה", מספר א', פקח בעיריית בני ברק.
בכניסה לאחד הרחובות הפנימיים של השכונה עומד נער חילוני צנום, לגופו מכנסיים קצרים בלבד. הוא נראה בן 13 לכל היותר, ובעת שיתר בני גילו עסוקים עכשיו בבית הספר, הוא מעדיף לשוטט כאן. "אני עובד", הוא מכריז. "בית ספר? סיימתי מזמן", הוא מוסיף ולא מוכן להסביר אם התכוון רק ליום הלימודים הנוכחי. אחר כך הוא מבקש סיגריה וכשהוא נתקל בסירוב הוא מאבד עניין וממשיך הלאה.
גם י' וגם שלומי העידו שיש להם היכרות מסוימת עם החשודים ברצח בברנוער, אבל שניהם מתעקשים שלא ייתכן שהם אכן היו מעורבים בפשע מסוג זה. "נכון שיש פה עדיין עבריינות בשכונה", אמר י'. "אבל לא שנאת האחר".
שכונת המגורים של החשודים לא מאיימת כלל. רבים שמחים להתראיין, מזמינים לשבת לדבר על המצב ועל ההשפעה של פענוח הרצח בברנוער על השכונה. אך תושב המקום שקודם נתן הוראות הגעה לשכונה נעצר באמצע הדרך ואמר: "עד כאן. זה האזור של הבעייתיים. אני מעדיף לא להסתבך".
נלחמים על כל ילד
"מגיעים לכאן רק כדי לסקר את השלילי, אבל הרבה ילדים שגדלו כאן פרחו והצליחו, הפכו לקצינים ומהנדסים, ילדים מצטיינים שגדלו לתפארת. כשמתגלה חשד לרצח כזה, זה נותן אגרוף בבטן לכל האנשים הטובים שגרים כאן. גם אם אכן יתברר סופית שהרוצחים הגיעו מפרדס כץ, זה לא אומר כלום. באותה מידה הם היו יכולים לצאת מכל שכונה אחרת מכל עיר בארץ", כך לדברי מיכל זהבי, מנהלת המתנ"ס בפרדס כץ.
הטענות על קיפוח מוניציפאלי של פרדס כץ בהשוואה לחלקים החרדיים של בני ברק מוכרות שנים רבות ובעירייה כבר מתורגלים בהדיפתן. מנהל אגף התשתיות, חנוך זיידמן, מספר על הפעלת תוכנית לאומית לילדים ונוער בסיכון ועל פרויקטים לשיקום שכונות. "הזנחה של החילונים? זאת אגדה", הוא אומר. "העירייה השקיעה מיליונים בתשתיות, בשטחים ובתאורה בפרדס כץ. יש כאן בעיות נקודתיות אבל הן לא משקפות את מצב כלל השכונה".
גם באגף הרווחה בעירייה לא מסכימים שקיימת הזנחה ממוסדת שמתדלקת את הפשיעה. "בכל הארץ אתה רואה מקרים שבהם כשבני נוער משתעממים הם ישר שולפים אקדח וסכינים. זה לא בגלל שהם מפרדס כץ. זה קורה גם בצפון תל אביב וברמת השרון", אומרת ארלט מויאל, המנהלת הוותיקה של אגף הרווחה.
"אנחנו נלחמים על כל ילד. אין קיצורי דרך. אנחנו משקיעים בלי סוף ומאמינים שכל הילדים, גם אלה שמגיעים ממשפחות מעוטות יכולת, ראויים להזדמנות שווה. אבל אני מסכימה שהמשאבים מוגבלים והצרכים הם אדירים. לא פעם אני נקרעת כשאני צריכה להחליט למי לסבסד קייטנה על מנת שלא יסתובב בחוץ".
זהבי, מנהלת המתנ"ס, כמעט התייאשה במלחמת החורמה שהיא מנהלת נגד התדמית שיצאה לשכונה, תדמית שמתלקחת בכל פעם שמתפרסם מקרה כגון פענוח הרצח בברנוער. "שלא תטעה, אומנם חסרה כאן בבירור התערבות ממשלתית כדי לנטרל מוקדי מצוקה ועוני, אבל יש כאן סולידריות, עזרה הדדית ומשפחתיות שלא תמצא במקומות אחרים", היא אומרת. "ועדיין, אפילו שיותר שקט ובטוח כאן מהרבה מקומות אחרים, פרשות כמו הברנוער גורמות לכך שבכל מקום שתזכיר את השם פרדס כץ יזכירו לך את ההיפך".
לפנייה לכתב/ת 
