הכסף היהודי. תיאוריית הקשר החדשה של ארדואן
בהתחלה הוא האשים את מפלגות האופוזיציה ואחר כך עבר לצעירים "פורעי חוק", למשקיעים זרים ולמעצמות זרות. ראש ממשלת טורקיה חיבר באחרונה נרטיב להסברת המחאה נגדו ועכשיו הוא מסמן אויב חדש - אנשי עסקים יהודים ומערביים. ברקע: ניסיונו להסתיר את היחלשות הכלכלה תחת שלטונו
ארדואן רומז: ישראל שבעת רצון מגל ההפגנות
המפגינים מוחים נגד שאיפות שלטון היחיד של ראש הממשלה, מאמציו לכפות ערכים, נורמות וכללי התנהגות על ציבור מגוון ומורכב, ונגד המהלך שנועד להפוך אותו לנשיא בעל סמכויות מפליגות. הדרך שבה נוהג ארדואן ביחסיו עם המפגינים - הסירוב להידבר, ההתעקשות לא להקשיב, אמצעי הדיכוי הנוקשים - היא לדידם ההוכחה הטובה ביותר לדברים. כעסם רב גם על אמצעי התקשורת בטורקיה המתנהגים כשפנים מפוחדים, ממעיטים בסיקור המחאה ונוטים לתמוך בטענות הממשלה.
מן הצד האחר, במהלך הימים האחרונים, ובעיקר מאז ששב מביקורו בצפון אפריקה החל ראש הממשלה הטורקי להבנות סיפור משלו להסבר האירועים. תחילה הציג רשימת חשודים ארוכה - תומכי מפלגות האופוזיציה, קבוצות של צעירים פורעי-חוק, משקיעי חוץ ומעצמות זרות - אולם בימים האחרונים הסיפור הרשמי מתחדד ומתייצב. מדובר, אכן, בעיקר באנשי עסקים, בנקאים ומשקיעים בקנה מידה גדול שארדואן מכנה "לובי האינטרסים".
רק האויב מעניין את ארדואן
לטענתו של ארדואן, הללו רוצים להכשיל את כלכלתה של טורקיה תמורת רווחים קצרי טווח.
לא ברור מי אותם משקיעים, אם כי בין השורות אפשר להבין שמדובר במשקיעים כאיל ההון היהודי-אמריקני ג'ורג' סורוס ובאנשי עסקים יהודים או מערביים אחרים. אין גם הסבר של ממש לשאלה מדוע הם רוצים בכישלונה של הכלכלה הדינמית הזאת ובאיזה צורה הם משפיעים על המפגינים ברחבי המדינה. אולם את ארדואן השאלות הללו אינן מעניינות. האויב זוהה וסומן, ועכשיו צריך להיאבק בו.
בעינינו, כמובן, שתי הגרסאות אינן שוות בערכן. בישראל, ובמערב בכלל, הסיפור שמציע ארדואן נשמע כעוד תיאוריית קשר הזויה, מהסוג הרווח במזרח התיכון. אולם ארדואן בחר את גרסתו בקפידה. בתקופה האחרונה, הרבה לפני המחאה הנוכחית, החלה להסתמן היחלשות משמעותית בכלכלה הטורקית ובעיקר בקצב הצמיחה. עקב אכילס של המדינה הוא החוב החיצוני הכבד. טורקיה חייבת עשרות מיליארדי דולרים לבעלי חוב בעיקר באירופה ובארה"ב וסכומי הריבית שהיא נדרשת לשלם מחלישים את הבסיס הכלכלי להמשך התנופה. גם ההשקעות הגדולות - יש אומרים המגלומניות - בפרויקטים שיימשכו שנים ארוכות מרוקנות את קופת האוצר.
ארדואן וצוותו מודעים, כמובן, לקשיים הכלכליים הצפויים, ולפיכך בחירת המשקיעים הספקולטיביים ככוח המרושע העומד מאחורי המחאה אינה מקרית. כאשר ייחשפו הנתונים הבעייתיים של הכלכלה בשנה הקרובה עד הבחירות, יוכל ראש הממשלה לנער את הכישלון מעל עצמו.
הוא הרי ידע והזהיר שהמשקיעים הזרים רוצים בכישלון הכלכלה הטורקית. הבחירה במשקיעים נועדה גם להקהות את העוקץ הכלכלי של המחאה.
יחד עם זאת, בבחירה האסטרטגית של ארדואן להאשים את המערכת הפיננסית הבינלאומית מהדהדת טורקיה הישנה, הקסנופובית, המפנה פנים חשדניות לעולם. היום גם בטורקיה עצמה אין הרבה קונים לסחורה הזאת.
פרופ' דרור זאבי מרצה במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
