מד מן 6, פרק 11: דון, תעשה לי טובה
יד רוחצת יד רוחצת יד בפרק "טובות", אבל כמעט בכל המקרים זה נגמר רע. בעיקר בשביל דון, שמסכן הכל ובסוף נתפס עם המכנסיים למטה. וגם: האם תעלומת בוב בנסון פוצחה? ומי שם לב להופעת האורח של משה דיין?
אחרי הפרק השביעי בעונה כתבתי שהמסר שזועק ממנו הוא "איש איש לעצמו". הפרק ה-11, שנקרא "טובות", בוחן את האקסיומה הזאת ולבסוף שם בסופה שלושה סימני קריאה: כל טובה שמישהו מבקש לעשות למישהו אחר מתבררת בסופו של דבר כשירות דוב.
דון מבקש לסייע לסילביה וארנולד למנוע את גיוסו של בנם מיטשל למלחמה בווייטנאם ומסכן כמעט הכל בשביל זה. הוא מעלה את הנושא בארוחת ערב עם המנהלים החשובים מ-GM, וכך מרגיז אותם ואת שותפיו למשרד; הוא נאלץ לפנות לפיטר שהוא מתעב (עוד טובה) ומעלה בעקיפין את נושא הזהות הבדויה שלו, שהוא היה מעדיף להמשיך להדחיק; וכשהוא וסילביה שוכבים - תוצאה של הטובה הזאת - בתו סאלי נכנסת באמצע.
טד, מצדו, עושה לדון טובה כשהוא מנסה לסדר שמיטשל יגויס לקורס טיס במשמר הלאומי, בתמורה ל"הפסקת אש" במשרד. כאן יש שני סימני שאלה: לא ברור אם דון אכן ימלא את חלקו בעסקה, ואיננו יודעים אם הצבתו של מיטשל כטייס אכן תצא אל הפועל ואם היא לא תהיה מה שבסופו של דבר יגרום למותו.
פגי, שנשארה לבדה, מבקשת מסטן להגיע באמצע הלילה לביתה בגלל חולדה מדממת מתחת למיטה, ונענית בשלילה. הטובה שבוב בנסון עשה לפיטר - שידוך האח מנולו לאמו - התגלתה גם, לכאורה, כרעה. גם השוער בבניין של דון ומייגן, שנותן לסאלי את המפתח, עושה לה טובה שמובילה לכך שהיא תופסת את אביה עם המכנסיים למטה. ג'ולי חושבת שהיא עושה טובה לחברתה סאלי כשהיא מניחה מתחת לדלת של משפחת רוזן את מה שכתבה על מיטשל בלילה.
הבנתם? בניו יורק של שנות ה-60, ואולי בכלל בעולם הזה, עדיף לכם להסתדר לבד מאשר לסמוך על אנשים אחרים. אפשר גם להסתכל על כל זה בזווית היסטורית יותר רחבה: ארצות הברית נכנסה למלחמת וייטנאם כדי לבלום את הקומוניזם ולסייע כביכול לאזרחי וייטנאם, מעין "טובה" לעולם, והסתבכה במלחמה קשה שיצאה ממנה אחרי יותר מעשור בשן ועין, ועם כמעט 60 אלף הרוגים אמריקנים. גם על זה הפרק מדבר. "המלחמה הזאת לא צודקת", אומר דון לארנולד.
ועכשיו, ליתר ההתרחשויות בפרק. דון, מתברר, לא באמת התגבר על סילביה, אבל לא ברור מה המניע שלו לסייע לבנה מיטשל. האם זה כדי להרשים אותה ולזכות בה בחזרה, או אולי כמעין "פיצוי" לבעלה על הרומן שניהל איתה?
זכרו שבהתחלה הוא בכלל התנער מהסוגיה ואמר למייגן שהוא "לא יכול לברוח כל שארית חייו" (מי כמו דון יודע), ורק אחרי השיחה עם ארנולד בארבע עיניים שינה את דעתו. אגב, שימו לב לשינוי שחל בדון מאז שהמליץ לפגי לעשות כמוהו ולשכוח ש"כל זה קרה" כשהיתה מאושפזת בעקבות מסירת בנה לאימוץ, ועד לתגובה שלו לסיפור של מיטשל.
ריקוד המכונה
המשך העלילה מוכיח את מה שכבר ידענו לגבי דון - הרומן הזה עם סילביה לא טוב לו. הוא מעורר זכרונות ישנים, חבויים. הוא יכול לרסק אותו. הנה, בתו תפסה אותו בוגד, הוא שוב שותה בהגזמה, נראה זוועה. הנישואים שלו בסכנה וגם החברות עם ארנולד, אם יש לה בכלל ערך בעיניו.
במשרד, בינתיים, הוא וטד ממשיכים ביריבות ביניהם. "למה שלא תצטרף לחברה הזאת?", נוזף טד בדון אחרי שמתברר ששניהם רדפו אחרי שתי חברות שונות שמייצרות מיץ, למרות ניגוד העניינים. "דמיין לעצמך שבכל פעם שג'ינג'ר רוג'רס היתה קופצת באוויר, פרד אסטר היה נותן לה אגרוף בפנים", הוא מתלונן אחר כך בפני ג'ים קטלר.
אז דון וטד רוקדים יחד, אבל למעשה דורכים אחד לשני על האצבעות. דון מיתמם כשטד מתעמת איתו לגבי זה, אבל יכול להיות שהוא באמת לא מודע לכך שהוא ממרר את חייו במעשיו. הרי דון, כיוון שכולם תמיד העריצו אותו והיו זקוקים לו, אף פעם לא באמת היה צריך להתחשב במישהו אחר. ככה זה היה תמיד, כשקבע לבדו שהסוכנויות יתאחדו, כששלח את המכתב ההוא על "לאקי סטרייק" ל"ניו יורק טיימס" וכשפוצץ את החוזה עם יגואר בתחילת העונה.
הסצנה שבה טד משוחח עם אשתו המתוסכלת מראה לנו עד כמה הוא ודון אינם הפכים גמורים כמו שחשבנו. מתברר שגם המיסטר נייס גאי החייכן הוא לא בדיוק איש משפחה למופת, אלא מכור לעבודה שנוטה לבגוד באשתו עם נשים צעירות יותר. מזכיר לכם מישהו?
אשת החתול
ואם כבר מדברים על נשים צעירות - פגי, שהתחילה את העונה במצב מקצועי ואישי מעולה, הולכת ומידרדרת. בלי זוגיות, מתמודדת לבדה עם החיים בשכונה לא הכי סימפטית במנהטן. היא משפילה את עצמה ומנסה לפתות את סטן עם טובות הנאה מיניות רק כדי שיגיע לעזור לה עם החולדה המדממת באמצע הלילה. וגם זה לא מצליח.
כמו דון, שנאלץ להתעמת בפרק הזה עם העבר שלו - הזהות הבדויה והשירות במלחמת קוריאה - גם פגי מקבלת תזכורת לעבר הכואב שלה כאשר אמו של פיטר מתבלבלת בינה לבין טרודי ומזכירה לה את הילד המשותף שלה עם פיטר, זה שנמסר לאימוץ לפני שנים. כבר לא כל כך פשוט לשכוח שכל זה קרה.
הפלרטוטים שלה עם טד ופיטר מעידים על איזשהו פתח לתקווה עבורה, אבל האמת היא שבשני המקרים - אם יהיה שם רומן זה כנראה ייגמר רע. שניהם הרי נשואים, ועל האופי של פיטר אין צורך להרחיב. לפחות יש לה את החתולה שלה.
ואם כבר פיטר - הבחור בהחלט יודע איפה מרוחה החמאה. אחרי המשבר בפרקים האחרונים, ברור שהוא הבין שהצד הנכון להיות בו הוא הצד של טד וג'ים. בשיחת המסדרון על המיצים של "סטארקיסט" מול "אושן ספריי", הוא
היה בצד ה"רע", נגד דון ורוג'ר. אבל פיטר תמיד היה ממזר, כמו שאמא שלו אמרה: "היית ילד קטן ומריר ועכשיו אתה אדם קטן ומריר. איך יכולתי לצפות ממך להבין? אף פעם לא ניתן היה לאהוב אותך". צודקת.
ואי אפשר להתעלם מהסצנה המדהימה שלו עם בוב בנסון. סוף סוף גילינו - בוב בנסון הוא הומו. או לפחות כך הוא רוצה שפיטר יחשוב, ומקבל דחייה לפרצוף. "תגיד לו שזה מגעיל", הוא אומר לו על מנולו, אבל ברור שהוא מתכוון אליו. אבל האם ה"יציאה מהארון" הזאת פותרת לנו את תעלומת בוב בנסון? היא אולי מסבירה את הנסיונות שלו להתקרב לדון ולפיטר, אבל לא את הפלרטוט עם ג'ואן (שבכלל לא הופיעה בפרק הזה, אגב). אני מוכן להמר שבוב עוד יפתיע אותנו.
ועוד כמה הערות בקטנה:
- אולי לא שמתם לב כי זה היה כל כך קצר, אבל מעל למיטתו של סטן מתנוסס פוסטר של לא אחר מאשר משה דיין. השנה היא 1968, אחרי מלחמת ששת הימים, ושר הביטחון הישראלי נחשב לגיבור. אבל אפשר להניח בביטחה שסטן תלה את הפוסטר הזה בקטע אירוני.
- זו הפעם השנייה שסאלי רואה בטעות אקט מיני שלא מרצונה. הפעם הקודמת הייתה בעונה חמש, כאשר נכנסה בטעות לחדר כשאמה של מייגן ביצעה מין אוראלי ברוג'ר סטרלינג.
- מייקל גינסברג, הדמות האהובה עליי (אחרי דון כמובן), לא הופיע בפרק. חבל.
- עוד שני פרקים נותרו לסיום העונה. העונה השביעית, שתשודר ב-2014, תהיה האחרונה. לפי היוצר מת'יו וויינר, אף מילה עדיין לא נכתבה ורק ביולי תתחיל העבודה על עונת הסיום.
