פרס, תלמד מבן-גוריון

שמעון פרס מסוגל להגיע לספר השיאים של גינס ללא בעיה מבחינת שני נושאים. הראשון הוא משך הישארותו בשלטון ובשררה. הוא מונה לממלא מקום מנכ"ל משרד הביטחון לפני יותר מ-60 שנה - ב-1952 כשהיה כמעט עולל (בן 29 שנים). באותם ימים נשיא ארצות-הברית היה הארי טרומן, שליט ברית-המועצות היה יוזף סטלין וראש ממשלת בריטניה היה וינסטון צ'רצ'יל. ישראל אז אבלה על מות נשיאה הראשון, חיים ויצמן.

מאז דילג פרס מתפקיד לתפקיד ואף פעם לא מצא את עצמו יתום מתפקיד, מצב בלתי אפשרי מבחינתו. הוא כיהן בתפקידים הבכירים ביותר - פעמיים ראש הממשלה, שלוש פעמים שר החוץ, פעמיים שר הביטחון, ושר האוצר רק פעם אחת. הוא כיהן כחבר כנסת כמעט יובל שנים - מ-1959 ועד שנבחר לנשיאות ב-2007. שיא ישראלי. פרס מעולם לא בחל בתפקידים זוטרים: ב-1999 הוא היה מוכן לכהן כשר לפיתוח אזורי בממשלת אהוד ברק - תפקיד ריק וחף מכל תוכן. בעיניו משמעות התפקיד חשובה פחות והעיקר הוא לגעת בעגל הזהב של השלטון. אם ניתן להעניק פרס נובל לשרידות בשלטון, שמעון פרס יכול לקבלו יותר מפעם אחת.

חונך שביל אופניים(צילום: מארק ניימן, לע"מ )

סמל לצניעות שנעלמה. דוד בן גוריון (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

פרס יגיע לספר השיאים בגלל שיא נוסף בהנצחה עצמית. במדינות רודניות תופעה זו נרחבת יותר - סטלין, לדוגמה, הנציח את עצמו ב-1925 דרך שינוי השם העיר צאריצין לסטלינגרד. אבל במדינה דמוקרטית, הדרך שבה פרס מנציח את עצמו היא חסרת תקדים: הוא יזם להקים מרכז על-שמו והשתמש ביכולתו לגייס תרומות כדי לבנות בניין מפואר למרכז ובנוסף הוקם עוד מרכז על-שמו - "המרכז האקדמי פרס" ברחובות. הוא היה מעורב בכתיבת שתי ביוגרפיות שנכתבו על-ידי מקורביו. אחת מהן נכתבה על-ידי מיכאל בר-זוהר, הביוגרף של דוד בן-גוריון. פה מטרת פרס הייתה כמעט שקופה - להפגין כי הוא היורש האולטימטיבי של מקים המדינה.

דרך הנצחה נוספת של נשיאנו היא הפיכת ימי ההולדת שלו לחגיגות של הלאום וגם של הקוסמוס כולו, שנחגגו בדרך הכי רהבתנית. לפני עשור, ב-2003, נחגג יום הולדתו השמונים כפסטיבל אדיר. ב-ynet נכתב בשעתו על זה כי "ביום ראשון תתקיים מסיבה לכבוד יום הולדתו ה-80 של ח"כ שמעון פרס בהיכל התרבות בתל-אביב, בהשתתפות מנהיגים כמו קלינטון וגורבצ'וב. לאחר כן יתקיימו אירועים נוספים לציון המאורע ברחבי הארץ". כ-1,200 שוטרים אבטחו את החגיגות והשאלה הנוקבת עמדה באוויר: "איך בתקופה ביטחונית בעייתית כל כך, מקצים כוחות כה רבים לאבטחת אירוע פרטי?" (18 בספטמבר 2003, ימי פיגועי האינתיפאדה השנייה). כל הכתבות שהתייחסו לחגיגות ציינו נקודה בולטת: אשתו סוניה ז"ל, שהייתה צנועה מאוד, סירבה בתוקף להשתתף בחינגה הביזנטית לאלוף נעוריה. יום ההולדת ה-90 שאמור להתקיים השבוע יהיה צנוע יחסית - כי המסיבה תהיה בבנייני האומה ולא באצטדיון רמת-גן.

ב-1966 הגיע בן-גוריון לגיל 80. אירוע זה צוין בהבלטה, אבל יש הבדל תהומי בין האירועים. החגיגה המרכזית ליום ההולדת של האב המייסד הייתה עממית, של הציבור כולו ולא של האלפיון העליון. היא נערכה בשדה בוקר, ליד נוף הקדומים של נחל צין, בלי שועי תבל ובלי בזבוז מופקר. יום הולדת הוא באופן בסיסי אירוע משפחתי, אבל אצל שמעון פרס אין עולם פרטי ואינטימי - הכול פומבי. צר לי על אדם שצריך לציין יום הולדתו בדרך פומפוזית, שהיא כה פתטית. 

פרופ' יחיעם ויץ, החוג להיסטוריה באוניברסיטת חיפה

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il