ספר התורה העתיק בעולם: הרבנים היו פוסלים
האותיות האסורות בספר תורה שתוארך כבן המאה ה-17 עוררו את חשדו של פרופ' פראני. בדיקה העלתה שהספר נכתב לפני 850 שנה, וכי הוא העתיק בעולם. לו היו פוסקי ההלכה מתייחסים לממצא, היו נאלצים לבחון מחדש את חוקי כתיבת הסת"ם
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
בחודש פברואר האחרון, בחן הפרופ' האיטלקי ספר תורה שאוחסן באוניברסיטת בולוניה ותוארך כבן המאה ה-17, ומצא כי מדובר בעותק נדיר במיוחד: בספר התורה הופיעו אותיות שנכתבו באופן המנוגד בתכלית לכללים שקבע הרמב"ם במאה ה-12, והתקבעו מאז כהלכה מחייבת בכל קהילות ישראל.
האותיות ה"אסורות" עוררו את חשדו של פרופ' פראני, והוא שיגר דגימה זעירה מהקלף לשתי מעבדות מובילות בעולם. בדיקות תארוך הפחמן העלו באופן חד-משמעי כי הספר נכתב, למעשה, בין המחצית השנייה של המאה ה-12, לתחילת המאה ה-13. בעצם, קבעו המעבדות, מדובר בעותק העתיק ביותר של ספר תורה שנמצא עד כה.
נשמה של יהודי התגלגלה אלי
פרופ' פראני, הנחשב למומחה הגדול בעולם לכתבי יד עבריים באיטליה של ימי הביניים, ביקר השבוע בארץ לרגל קבלת תואר ד"ר לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית, על מחקרו במהלך 30 השנים האחרונות.
ב-1984 הצטרף פרופ' פראני למיזם "הגניזה האיטלקית", שהחל בו פרופ' ג'וזפה (יוסף) סרמונטֶה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שלוש שנים קודם לכן. בשנת 1992 מונה פרופ' פראני לעמוד בראש מיזם הגניזה, ובמשך שני עשורים איתר אלפי פיסות של כתבי־יד עבריים שאבדו בארכיונים ובספריות ברחבי איטליה, כולל ספרים עתיקים שהוחרמו ואבדו, ויצירות ספרותיות שכלל לא היו מוכרות לחוקרים.
פרופ' פראני (64), שאינו יהודי, נדרש למעט מיסטיקה כדי להסביר את המשיכה שלו לכתבי היד העבריים. "אני מרגיש את עצמי יהודי בלב ובנפש", הוא אומר. "אני לא יודע אם אני מאמין בגלגול נשמות, יכול להיות שנשמה של של יהודי שנשרף באושוויץ הגיעה אלי, אבל אני יודע ששם המשפחה של אמי היה 'מנטובני', זהו שם משפחה גם של יהודים וגם של נוצרים באיטליה. אז יכול להיות שאני צאצא של יהודים", את המשפט האחרון הוא אומר בעברית.
טעות של ספרן
ספר התורה העתיק שגילה לאחרונה, שהה שנים ארוכות בארכיון של אוניברסיטת בולוניה, שנוסדה ב-1088 ונחשבת לראשונה שבמוסדות האקדמיים בעולם המערבי. אורכו 36 מטרים, גובהו 64 ס"מ, והוא כתוב על עור כבשים רך, בניגוד לרוב ספרי התורה העתיקים הכתובים על קלף העשוי עור פרה.
לדברי פראני, החוקרים היו בטוחים כי מדובר בעותק מהמאה ה-17, מכיוון שכך תיארך אותו ספרן יהודי בשם ליאונלו מודונה, שעבד בספריית האוניברסיטה בשנת 1889. רק לאחר בדיקות המעבדה, התברר כי הוא העותק ששרד יותר מכל ספר תורה אחר.
פרופ' פראני מבהיר, כי אמנם "כתר ארם צובא" נחשב לעתיק יותר, שכן הוא נכתב כבר בשנת 930, אלא שהוא אינו ספר תורה הכולל את כל חמשת חומשי התורה. לדברי הפרופ', הכתר הוא "קודקס", כתב יד שנכרך לספר, הכולל רק חלק מהטקסט המקראי. עוד הבדל חשוב בין השניים הוא כי "כתר ארם צובא", נכתב בטבריה, בשיטת כתיבה שאיננה מקובלת כיום, ואילו ספר התורה שנמצא באיטליה כתוב על פי השיטה הבבלית, עם אותיות מרובעות הדומות מאוד לאותיות המופיעות בספרי התורה של ימינו.
ויש גם המון כללים זהים
על פי שיטת כתיבת הסת"ם הנהוגה מאז ימי הרמב"ם, זוכות חלק מהאותיות הכתובות בספר תורה לתגים – מעין עיטורים קטנים המתנוססים ככתרים על ראשי האותיות. האותיות המרכיבות את מילת הקוד שעטנז-גצ זוכות לשלושה תגים כל אחת, והאותיות בדק-חיה מסתפקות בתג אחד בלבד. רבים מהפוסקים יאסרו את הקריאה בספר תורה שבו אין התגים מתאימים לחוק הנ"ל.
פרופ' פראני מסביר כי בספר התורה האיטלקי יש מערכת שונה וייחודית של תגים. עיון בפרק של שירת הים, מעלה כי בספר מאוניברסיטת בולוניה האותיות ף' וך' מעוטרות בתג אחד, האות ה' בשלושה תגים ומעל האות צ' מתנוססים לא פחות מחמישה תגים.
השינוי באופן כתיבת האותיות והתגים, היה פוסל מיידית את הספר האיטלקי על פי רבים מהפוסקים, או לחילופין,
גורם לרבנים איטלקים מהמאה ה-12 לפסול את כל ספרי התורה, התפילין והמזוזות שבהם אנו עושים שימוש כיום.
עוד כלל הנהוג היום, שבו לא עומד ספר התורה העתיק, הוא זה המכונה "פניה שווים", שעל פיו צריכים להיות קצוות האותיות ישרים ומאונכים. קצוות האותיות של הספר הבולוני הם אלכסוניים למדי, ולא היו עומדים בבדיקת תקינות של רב בן ימינו.
עם זאת, כללי כתיבת סת"ם אחרים בני ימינו נשמרו גם לפני 850 שנים. למשל, הוא כתוב בצורה של "אריח על גבי לבנה", בכל יריעה מופיעות שלוש עמודות של טקסט, המילים כתובות בגובה אחיד ועוד.
לפנייה לכתב/ת 
