בתוך הקישון: "לא ייתכן שהסרטן ממקום אחר"
דחיית תביעתם של לוחמי השייטת ובני משפחותיהם עוררה בהם זעם רב, תסכול ותחושות מרירות. בעוד הצוללים תיארו את חוסר המודעות הבריאותית שאפף את פעילותם בעבר, הדגישו דייגים במעגן הקישון כי "בזמנים ההם צללו כשהכול היה כאן כימיקלים"
"השאלה היחידה שהייתי שואל את השופט הזה היא אם הוא היה שולח את הילדים שלו לשכשך שם במים".
תמהיל של כעס וביקורת, לעג וייאוש, ליווה אמש (יום ב') את לוחמי השייטת וקרוביהם לאחר דחיית תביעתם. שעות ספורות לאחר שבית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי לא נמצא קשר סיבתי בין הזיהום בנחל הקישון לבין מחלותיהם של כ-70 לוחמים לשעבר, הצהירו גם דייגים מתוך הנחל עצמו כי החיילים "צללו פה בזמנים שהכול היה פה כימיקלים. לא יכול להיות שהסרטן הוא ממקום אחר".
עוד בערוץ החדשות של ynet:
בחזרה לפקולטה? החיים החדשים של אחמדינג'אד
עונש קל למתעללים בפלסטיני: "אלימות ברף נמוך"
אבנר קדר, בן 45, שירת ביחידה לעבודות תת-מימיות ונפגע מווסקוליטיס וסרטן לאחר צלילות מרובות בקישון. "כבר לא ציפיתי מהמשפט הזה לכלום. לא הופתעתי מהאטימות, מאי-קבלת האחריות", אמר ל-ynet. "במשך שלוש שנים שחיתי בקישון שחיית בוקר, המשכתי בצלילת בוקר, צלילת צהריים, מד"ס צהריים, צלילת ערב, מד"ס ערב. כל יום. החשש מאיכות המים לא עלה. דווקא מאוד חששנו, אבל מדברים אחרים. לבריאות הגב שלנו, לברכיים. לא חששנו מהמים ולא עלה על דעתנו עד כמה הם מסוכנים. דיברתי לאחרונה עם האנשים בדרגים הגבוהים ביותר ביחידה, וגם הם לא העלו על דעתם עד כמה הסכנה גדולה".
לפני שנתיים וחצי הידרדר מצבו וכעת עוסק קדר בגיוסו העתידי של בנו - לאותה יחידה. "מה שאני רוצה לשאול את המפקדים שלו הוא אם יקרה שוב דבר כזה, איזו אחריות תהיה להם? הרי עכשיו הוא אומר לי: 'מה אתה מפגר? מה פתאום עברת מהצנחנים לחיל הים? תראה איך אתה נראה היום'. ואני עוד עשיתי שמיניות באוויר כדי להגיע לחיל".
מחלתו התגלתה במהלך שירותו הצבאי וכיום טוען משרד הביטחון כי מדובר במחלה מולדת - למרות שלקדר תאום זהה ובריא לחלוטין - ומעניק לו קצבה מינימלית. בני המשפחה קיוו כי אם תתקבל התביעה האזרחית נגד המפעלים, יוכלו לשפר את הטיפול בו. "אנחנו מנסים להביא אותו עד כמה שאפשר לתפקוד עצמאי", אמר אביו ישי. "אם היינו זוכים בתביעה אפשר היה לשפר את הטיפול, לקדם את השיקום שלו. אנחנו כמעט ולא מקבלים דבר מהמדינה".
קרוליין, אלמנתו של דוד אך, ששירת בשייטת ומת באפריל 2008 בגיל 42, ביקרה בחריפות את הכרעת הדין. "הייתי בהלם קרב. בכיתי. כעסתי", סיפרה. "חשבתי הרבה על דוד. אני רוצה את הצדק הזה בשבילו. אני מניחה שהיום הוא התהפך בקבר בכעס. אני לא מבינה איך הצדק לא יוצא לאור. הייתי רוצה להיכנס לראש של השופט הזה. אשמח לארגן קייטנה לילדיו, שיטבלו בקישון ואז נראה את הקשר הסיבתי שחסר לו".
פרשת לוחמי הקומנדו שצללו בקישון ולקו בסרטן נחשפה בתחקיר של "7 ימים" שפורסם לפני 13 שנה. הלוחמים נהגו לצלול במשך 25 שנה בשפך נמל הקישון, המוגדר כנחל המזוהם בישראל. הרשויות התריעו שבמי הנחל ריכוזים קטלניים של חומרים מסרטנים ובתחילת שנות השמונים החליט פיקוד חיל הים להרחיק מהאזור את אימוני קורס חובלים, אך למרות זאת המשיך החיל לשלוח את הלוחמים לצלילות בנחל במשך 12 שנים נוספות.
תביעת הצוללים הוגשה נגד עיריית חיפה, "חיפה כימיקלים", איגוד ערים אזור חיפה ובתי זיקוק לנפט, בטענה שהם אחראים לזיהומו של הקישון ולחומרים רעילים ומסוכנים שנמצאים בו, ובהם ארסן, ניקל, כרום, קדמיום, עופרת ובנזן. אותן חברות תבעו מצדן עוד 38 מפעלים וגופים בטענה כי גם הם אחראים לזיהום, ולפיכך התנהל למעשה המשפט נגד 42 חברות.
בהחלטתו, קבע השופט, ד"ר עדי זרנקין, כי אף שהוכח בדיון שהחומרים המסוכנים הללו נמצאים במי הקישון וכן בבוצת הנחל, "לא עלה בידי אף אחד מהתובעים להוכיח שחשיפתו הנטענת למי הקישון היה בכוחה לגרום למחלתו". הוא ציין כי התובעים לא הציגו ראיות כלשהן לעודף תחלואה בקרב חיילים שנחשפו למי הקישון בהשוואה לאוכלוסייה הכללית או למי שנחשפו בנסיבות אחרות לחומרים שצוינו בתביעה.
השופט הוסיף כי התובעים אינם מהווים קבוצה הומוגנית הן מבחינת סוג הפעילות באזור הקישון וחשיפתם למימיו והן לגבי המחלות שבהן חלו היות וחלקם אכן נמנו עם חיילי שייטת 13, אולם אחרים שירתו ביחידות אחרות של חיל הים או ביחידות צה"ליות אחרות. השופט דחה את חוות דעתו של מומחה התביעה פרופ' ישראל הוד שטען כי די בכך שהתובעים נחשפו חשיפה כלשהי לחומרים שבמימיי הקישון ו"אפילו למולקולה אחת", וקבע כי מדובר בתיאוריה בעייתית ביותר: "לא נמצא לה כל בסיס מחקרי והיא אינה מהווה אסכולה מדעית מוכרת", הדגיש.
עו"ד אבנר אמוראי, שמייצג עשרות דייגים שתבעו בתביעה מקבילה את המפעלים המזהמים, לכאורה, העריך כי הכרעת הדין לא תשפיע על המקרה האמור. "יש אבחנה בין שני התיקים ובתיק הדייגים יש חוות דעת שלא הוגשו בתיק של השייטת. התוצאה יכולה בהחלט להיות אחרת", הסביר.
זמן קצר לאחר הכרעת הדין, הביעו דייגים במעגן הקישון ספק באשר לתהליך שהוביל לדחיית התביעה. "היום המים נקיים יחסית. פעם הכול היה מזוהם בכימיקלים. גם המים וגם קרקעית המעגן. היית זורק משהו לקרקעית והוא היה יוצא שחור", סיפר אבי צרפתי, שדג עשרות שנים באזור. "הזיהום, הכימיקלים והחומציות היו עושים לנו חורים במנועים. לא יכולנו לנשום בגלל הריח החריף. היום המצב יותר טוב, המים נקיים ואנחנו רואים בהם סרטנים, דגים ואפילו ירוקת".
צרפתי ודייגים אחרים סיפר על חבריהם שחלו בסרטן וקשרו בין המחלה לבין סביבת עבודתם. "אם מתוך 100 איש מהאוכלוסייה הרגילה, 5 לקו בסרטן אז פה לקו 20% מהדייגים. היו לי חברים שלקו בסרטן והיום הם אינם. אף אחד מהם לא חשב בזמנו להגיש תביעות ולא קישר את הסרטן למי הקישון. לא הייתה אז מודעות. היום, למרות הניקיון, אני לא מעז לטבול את הגוף שלי במי הקישון כי אני יודע שלמטה יש בוצה נגועה בכימיקלים. אז הם חשבו שלא צריך לפחד, היום אני פוחד".
הדייגים במקום העלו זיכרונות שעסקו באימוני לוחמי השייטת ותיארו כיצד אלו חיפשו על קרקעית הנחל חפצים. "המים היו מזוהמים מכימיקלים. אם לא מזה הם לקו בסרטן, אז אנחנו לא יודעים ממה. מה שקורה פה זה הכול פוליטיקה והרבה כסף, הרי לא ייתכן שבית המשפט יקבל תביעה שכזאת נגד המדינה והמפעלים שבבעלותה ויהיה תקדים להרבה תביעות", העריכו.
לפנייה לכתב/ת 
