עבודה, ים, התנדבות ותלונות. התיכוניסטים בחופש
יותר מחצי מיליון תלמידי ז'-י"ב מסיימים את שנת הלימודים ומתחילים חודשיים נטולי מחברות. בני הנוער ביישוב עלי פותחים קייטנה, בת"א החופים כבר מלאים, בפריפריה מתלוננים על חוסר פעילות וכו-לם מחפשים עבודה כדי לעזור להורים. החופש הגדול יוצא לדרך - תמונת מצב
יום אחרון ללימודים בתיכונים ובחטיבות הביניים: התיכוניסטים מהיישוב עלי בחבל בנימין משקיעים בימים אלה פחות מחשבה בבילויים וממילא חוף ים אין להם. היום (ה') תסתיים שנת הלימודים, אבל עבור קבוצת תלמידי תיכון מהיישוב, הפרויקט העיקרי של החופש הגדול שבפתח הוא להפעיל בהצלחה את הקייטנה שיזמו עבור כמה עשרות ילדים עם צרכים מיוחדים. עלות היוזמה הזאת עומדת על כ-100 אלף שקל, והמאמץ לכסות את ההוצאות החל כבר לפני כמה חודשים: בין אם באמצעות גיוס תרומות בחו"ל ובין אם על ידי נגינה בגיטרה בקרנות רחוב בירושלים.
הכירו את אלקנה ריקלין בן ה-17, שנושא בתואר המכובד מנכ"ל שותף של הקייטנה (לצדו פועלת מנכ"לית), שמסביר ל-ynet: "מדובר במשהו שמעסיק אותנו כל השנה והשיא שלו מגיע בקיץ. שותפים בו 70 בני נוער מהיישוב שמנהלים את הקייטנה ומחולקים לוועדות. אנחנו מארגנים לאורך הזמן ירידי מכירות והופעות, שוטפים מכוניות, הכול כדי לגייס את הסכום הדרוש".
בסוף השבוע תינעל רשמית שנת הלימודים של בתי הספר העל-יסודיים, ולמעלה מחצי מיליון תלמידי כיתות ז' עד י"ב ימצאו את עצמם בתחילתם של כחודשיים כמעט בלי מחברות ובחינות. חלק יצאו לעבודה, אחרים יטיילו, והרוב מן הסתם ישרצו בחופים או מול הטלוויזיה. בזמן הזה, ידריכו בני הנוער מעלי את החניכים בקייטנה המיוחדת.
"מגיעים לפה 35 ילדים שעל כל אחד מהם צריך שני חונכים", ממשיך המנכ"ל המשותף ריקלין. "צריך לארגן את האטרקציות שהולכים אליהן ואת כל המסביב. זה לא פשוט ואנחנו מחולקים לוועדות שכל אחת אחראית על תחום אחר. את הכל מרכזים סמנכ"ל, סמנכ"לית, מנכ"ל ומנכ"לית. כולם בני נוער מהיישוב".
ריקלין מודה שהעבודה האינטנסיבית בארגון הקייטנה גורמת לחסך מסוים בבילויים שמקובלים בקרב בני נוער אחרים, אבל לדבריו "מדובר בסיפוק עצום וחוויה מטורפת שמחזיקה אותך לכל השנה. אנחנו גם נותנים וגם מקבלים המון מהילדים. הם חוזרים הביתה מאושרים. אלה דברים שאתה לא שוכח הרבה זמן".
שלוש-ארבע לעבודה
באופן מסורתי החופש הגדול הוא התקופה שבה בני הנוער עובדים ומרוויחים את דמי הכיס שלהם לחודשים הבאים, ובמציאות הכלכלית הנוכחית הדבר נכון שבעתיים. בין אם הם מחכים לגיוס או פשוט לשנת הלימודים הבאה, כולם משתדלים לעזור להורים. "סיימתי י"ב ואני מתכוון לחפש עבודה עד לגיוס, שנדחה בינתיים", אומר יניב שמעון בן ה-18 מחולון. "אני חושב לעבוד בחנות בגדים או במלצרות. יש קושי גדול למצוא עבודה, כי לעסקים יש הרבה דרישות ואני לא בהכרח עונה על כולן. אני מקווה למצוא בקרוב עבודה כדי לחסוך לטיול ולהקל על ההורים. אני לא יכול לקחת מהם כסף כל הזמן".
רווית סופר בת ה-15 מחולון כבר סימנה את היעד: להיות מצילה בפארק המים שבעירה. "בגיל הזה יש קושי גדול למצוא עבודה כי המעסיקים מעדיפים מבוגרים יותר", היא אומרת. "גם השכר מינימלי, אבל הוא מספיק לבזבוזים ולבילויים בחופש. חוץ מזה, חשוב שתהייה גם תעסוקה בחודשים האלה ושלא אשב בבית כל היום".
גם יהלי מרקוביץ מצפון תל אביב תחפש עבודה כדי לא לקחת כסף מהוריה. "אני מחפשת עבודה בבתי קפה או בתור בייביסיטר. אי אפשר לקחת כל הזמן מההורים ובימי החופש יש לא מעט הוצאות, אז צריך לעבוד בשביל זה. אני מקווה למצוא בקרוב". תמיר כהן, בן 17, שעולה לי"ב בתיכון בליך ברמת גן כבר יודע שיעבוד כדוור: "עבדתי בזה גם בשנה שעברה. אעבור הדרכה ומ-30 ביוני אעבוד במשך שבועיים מראשון עד חמישי. זו עבודה שמתחילה ב-6:30 בבוקר. אין לי בעיה לצאת מוקדם בבוקר, כי מסיימים יחסית מוקדם ואז נשאר כל היום פנוי לעשות כיף. יש מספיק זמן ללכת לים".
יאללה לים
חוף ירושלים בתל אביב הוצף אתמול במתרחצים צעירים שסיימו שנת לימודים מפרכת. "את התעודות נקבל רק ביום חמישי, אבל לא עשיתי מועד ב' במחצית הזו", אמרה בגאווה גלי דורי מתל אביב, שסיימה כיתה ט'. "הייתה שנה עמוסה מאוד ובכיתה י' יהיה עמוס עוד יותר. אבל נעבור גם את זה. בחופש אני מתכננת להיות הרבה בצופים, מחנה קיץ, קורס הדרכה והרבה ים".
רימה, עדן וחן, תושבות מבשרת ציון, יסיימו בעוד יומיים 12 שנות לימוד ויתגייסו בקרוב לצה"ל. עד אז הן מנסות לנצל כל רגע כדי ליהנות. "למעשה סיימנו את הלימודים לפני חודש ובעיקר למדנו לבגרויות", אומרת רימה. "הייתה שנה לא קלה, הבחינות היו קשות, אבל שרדנו. הגענו לים כדי להרגיש את החופש וגם להשתזף קצת לא יזיק. ההרגשה לסיים י"ב מדהימה, הכי כייפית בעולם. עוד חודש אני מתגייסת".
אביב ורועי מפתח תקווה יסיימו השנה כיתה י"ב וכבר סופרים את הימים עד לגיוס. "סוף סוף מרגישים את החופש אחרי הבגרויות. בים אני מרגיש את החופש האמיתי ובגלל זה אני פה עכשיו", אומר אביב. לדבריו, שנת הלימודים שמסתיימת הייתה קשה: "הבגרויות לא היו קלות בכלל, בעיקר במתמטיקה, אבל תודה לאל זה מאחורינו. אף אחד לא אחראי עליי עכשיו, אני אחראי על עצמי. אני מתכנן להיות בים, לעבוד, לרדת לאילת וליהנות עם החברים".
חברו רועי הוסיף: "סוף סוף סיימנו את השנה הזו. הכול היה קשה, הבגרויות, הלחץ והעומס. נקווה שלא נצטרף לעשות מועד ב'. עדיין לא נקבע לי מועד גיוס כך שייתכן ואטוס לחו"ל. אני מנצל כל יום למנוחה והרבה ים".
טיליה שינטל בת ה-17, שתסיים את לימודיה בכיתה י"א בתיכון בליך ברמת גן, כבר חשה הקלה. "נשארו לנו עוד כמה בגרויות אבל בעיקרון החופש והשחרור מתחילים היום. זה משמח כי זאת הייתה שנה קשה ועמוסה. בקיץ אני מתכוונת לעבוד, לנוח, לבלות ובעיקר להרגע".
בנוסף היא משתתפת בפרויקט התנדבות של עמותת לתת שבמסגרתו תדריך ככל הנראה מתנדבים חדשים: "אנחנו מקימים קבוצות של ילדים צעירים יותר מתוך מטרה לעודד פעילות התנדבותית בקהילה כגון עזרה בבתי אבות וסיוע לנוער בסיכון. הקפדתי לעשות את זה לאורך כל השנה, אז בקיץ, כשיש הרבה זמן פנוי, המחויבות להתנדב היא אפילו גבוהה יותר".
אין איפה לבלות
אבל בניגוד לאלה המתגוררים בערים הגדולות, צעירים בפריפריה מוצאים את עצמם עם המון זמן פנוי ומעט דרכים למלא אותו. איב ביסמוט מקריית מלאכי, שסיימה את כיתה י"ב, מספרת שכדי לצאת לבלות היא צריכה לצאת לאשדוד או לראשון לציון. "אחרי הבגרויות אני אהיה רוב הזמן בבריכה כי שם אני עובדת בקיוסק", היא מסבירה. "חוץ מזה יש לנו מעין מועדון, מרכז מוזיקה, לשם מגיעים כל החבר'ה כדי לנגן או סתם כי משעמם. חוץ מזה אין בעיר שום פאב או מועדון שנוכל לבלות בו".
לדבריה, המחסור במקומות בילוי תלוי בגיל. לצעירים יותר יש פתרונות אחרים: "אין לנו אפשרויות בעיר. אם היתה פעם בשבוע איזו פעילות לגיל 18-17, איזו מסיבה, סרט או אפילו הופעה של אמן, היינו יכולים לבלות פה. לגילאים היותר קטנים עוד יש מדי פעם פעולה בתנועת הנוער או המתנ"ס אבל לנו זה כבר לא מתאים".
גלית מימרן מקרית גת מסיימת י"ב ומתכוננת לצאת לשנת שירות של תנועת הצופים - מה שלשמחתה מקצר עבורה את חופשת הקיץ. "לי תהיה חופשה של כמה ימים בין מחנה הקיץ לבין שנת השירות, אבל לחבר'ה שלי שלא הולכים לשנת שירות אין משהו לעשות בחופש", היא טוענת. "לאורך שנים, ברגע שהיינו מסיימים ללמוד היינו ישר קורעים את התחת בעבודה ובסוף יורדים לאילת. בחופשה שתהיה לי בטח נמצא מישהו עם רישיון וניסע לסרט או לפאב בראשון לציון או אשדוד או בבאר שבע. בעיר יש רק את הבריכה העירונית אבל לא כיף ללכת אליה".
לא כולם מסכימים עם איב ועם גלית. בקרית מלאכי, מעבר למועדון המוזיקה, ישנם מועדונים שונים לבני הנוער שפועלים במהלך החופש וכן את המתנ"ס. בקריית-גת יבלו חלק מהתיכוניסטים בפעילות משותפת עם רשות העתיקות בחיפוש באתרים ארכיאולוגים שנמצאו בסביבה. מעבר לכך העירייה מארגנת לבני הנוער פרויקט לשיפור בגרויות הנקרא "מחצית שלישית".
שעמום במגזר
גם במגזר הערבי מודאגים מהחופש הגדול מאחר שרבים מבני הנוער יסתובבו ברחובות ללא תעסוקה. ערין מסארווה, תלמידת תיכון מוואדי ערה, מספרת: "להורים שלי יהיה קשה לממן יותר מדי בילויים לשתי האחיות שלי ולי. נהיה קצת בקייטנות וזהו. זה מכעיס שאין לנו תעסוקה שתוציא אותנו מהשעמום. זה שוב מראה שהממשלה מפקירה אותנו ולא מתעניינת באיך אנחנו מרגישים".
ראש ועד ההורים הארצי, עו"ד פואד סולטאני מטירה, חושש שהשהייה של בני הנוער ברחובות תגרום למקרי אלימות. "האשמה היא של הממשלה", היא מסביר. "צריך לארגן תעסוקה ותוכניות מסובסדות לתלמידים כדי להפיג להם את השעמום ולא להתנהג כאילו הם לא קיימים. מרבית התלמידים באים ממשפחות שמצבן הכלכלי לא מאפשר יציאה לטיולים או לחו"ל. הם נאלצים להיכנס לשוק העבודה. זה יוצר בעיה גם לקראת תחילת השנה הבאה: התלמידים לא ממש נחו בחופש, וקשה להחזיר אותם ללימודים".
תלמידה מאום אל פחם שביקשה להישאר בעילום שם דווקא מפנה את הטענות שלה למשפחתה: "הייתי רוצה לבלות בחופשה הזאת, אבל ההורים שלי דתיים והם מגבילים אותי. בשבילי זה לא חופש אלא כלא. כבר עדיף היה להישאר ללמוד בבית ספר. שם אני מרגישה נוח יותר".
דבר המורה
ובקלות אפשר לשכוח שגם עשרות אלפי מורים ועובדי מערכת החינוך שייצאו לחופש, ותחושת ההקלה שלהם לפעמים גדולה אפילו מזאת של התלמידים. "אנחנו לא מאמינים שהסתיימה השנה, היא הייתה קשה ואינטנסיבית עם שתי רפורמות חדשות שנכנסו",
אומר שרון גול, שב-18 השנים האחרונות מלמד חינוך גופני וחינוך תעבורתי בתיכון בתל אביב. "אבל יצאנו מסופקים. מרגש לדעת שהבוגרים מתגייסים. אני מקווה שהם ייהנו מהחופשה וישמרו על עצמם".
ומה התוכניות שלך לחופש?
"בשבועיים הראשונים אני מתכוון לנוח הרבה ולבלות עם המשפחה. אבל באמצע חודש יולי אני כבר אתחיל להכין את תוכנית העבודה לשנת הלימודים הבאה".
אריה לוקר, יו"ר איגוד המנהלים הארצי ומנהל תיכון חדרה, מסכם: "זאת הייתה שנה של חילופי שרים, אבל בסך הכול היא הייתה פורייה וחלפה מהר מאוד. רק חבל שחלק מבחינות הבגרות היו מעבר לקושי המקובל. בחינת בגרות צריכה לשקף את הידע של התלמידים ולא לגרום להם להתמודד עם קשיים מיותרים".
לפנייה לכתב/ת 
