אושרה התביעה הייצוגית נגד קלאב הוטל

שופטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו ענת ברון, אישרה שתי בקשות לתביעות ייצוגיות שהגישו מחזיקי יחידות נופש במלונות קלאב הוטל וקלאב אין בטבריה ובאילת נגד הרשת.

השופטת קיבלה את הטענה העיקרית של רוכשי יחידות הנופש במלונות, לפיה החוזה עליו חתמו אינו חוזה קנייני אלא חוזה למתן שירותים, חוזה לתקופה בלתי קצובה, אותו רשאי המתקשר להפסיק בכל עת תוך מתן הודעה בזמן סביר מראש. המבקשים לתבוע טענו כי זו עסקה מתמשכת לפי חוק הגנת הצרכן ולכן מותר להם להפסיק את ההתקשרות בכל עת.

בכך, השופטת לא קיבלה את טענת קלאב הוטל שמדובר בחוזה קנייני שאי אפשר לצאת ממנו, לפני מועד הסיום הנקוב בחוזה. יחד עם זאת, השופטת לא קיבלה את טענת הרוכשים כי מותר להם להקפיא את תשלום דמי הניהול בשנים בהן אינם משתמשים ביחידה.

הדיון לקדם משפט בתובענה הייצוגית נקבע ל-22 באוקטובר 2013 ועוד קודם לכן התובעים יפרסמו מודעות בעיתונים המפרטות את חברי הקבוצה היכולים להצטרף לתביעה. רוב התביעות הייצוגיות מסתיימות בהסכם פשרה בין הצדדים.

חתמו על חוזה ל-98 שנה ודמי השימוש זינקו

הרוכשים שחתמו על חוזים לשימוש ביחידות הדיור למשך שנים ארוכות, טוענים שדמי השימוש עלו מאוד במהלך השנים האחרונות. בנוסף, כך טענו, חלקם איבדו עניין ביחידת הדיור בשל גילם המתקדם ואחרים הם יורשים של רוכשים ולכן מעוניינים לצאת מהחוזה, אך ברשת מסרבים לתת להם לעשות זאת לפני תום התקופה הנקובה בחוזה. לכל הפחות הם מבקשים שייתנו להם – לפי החוזה - להקפיא את תשלום דמי האחזקה הגבוה, בשנה בה לא ניצלו את יחידת הנופש. הם לא מבקשים החזר על השנים בהן שילמו על יחידת הנופש.

קלאב הוטל: אסור לסיים החוזה באופן חד צדדי

בקלאב הוטל טענו כי זו התקשרות שאי אפשר לסיים באופן חד צדדי בטרם הסתיימה התקופה הקצובה בחוזה. לגישתה, אמנם מדובר בהסכמים ארוכי טווח, אך אלה לא חוזים לתקופה בלתי קצובה – להיפך: תקופת החוזה נקבעה מפורשות בראשית כל הסכם, בד בבד עם הגדרתה של זכות הנופש. בנוסף, לפי קלאב הוטל, הסכמי הרכישה הן עסקאות קנייניות שמעניקות לרוכשים זכות קבועה בנכס ועל כן בכל מקרה ההלכה הנוהגת לעניין ביטול התקשרות בלתי קצובה בזמן לא חלה עליהם. על זה הסתמכה קלאב הוטל כשחתמה עמם על החוזה וזה ההיגיון הכלכלי העומד מאחוריו.

בנוסף טענו, שאם יתנו לרוכשים לצאת כך מהחוזה, יהיו פחות בעלי יחידות דיור, מה שיעלה למחזיקים הנותרים את דמי האחזקה. עוד טענו שאפשר למכור יחידות נופש – שיש לזה שוק. טענה נוספת היתה כי על התובעים לשלם דמי אחזקה כחיוב עצמאי - שאינו תלוי בשימוש בזכות הנופש. 

ביהמ"ש: מותר לצאת מהחוזה, אך אסור להקפיא אותו

השופטת החליטה לאשר כאמור את התביעה כייצוגית ודחתה את טענת קלאב הוטל שעזיבת הרוכשים את החוזה תביא לעלייה בדמי הניהול. אם קלאב הוטל טוענת שיש ביקוש ליחידות נופש ועקב כך הרוכשים יכולים למכור לצד שלישי את זכותם בהן, אזי גם קלאב הוטל עצמה תוכל למכור את היחידות האלה, אם חלק מהרוכשים יעזבו.

יחד עם זאת, ביהמ"ש לא חושב שיש לרוכשים זכות להקפיא את זכותם בנופש: "זה ירוקן את המנגנון הכלכלי שבייסוד העסקה מתוכן. מטבע הדברים, על פי רוב יבחרו הרוכשים לעשות שימוש בזכות ההקפאה באותן שנים בהן הביקוש לנופש והמחירים מצויים בירידה – ולא יעשו כן בזמנים של עליית מחירים", כתבה השופטת. "זכות ההקפאה מעצם טיבה מפרה את הקצאת הסיכונים שביסוד עסקת הטיים שרינג וביסוד הסכמי הרכישה, לכן לא ניתן לפרש הסכמים אלה כקובעים זכות זו".