הסוכן והשכיר מסכמים את הטורניר / טור
ההתאחדות שמינתה את אוחנה ונימני לשגרירי היורו, נתנה להם במה באתר שלה. נחשו כמה ביקורת הייתה שם ולאילו שחקנים פירגנו
האובייקטיבים
כתבת התדמית של אבי ואלי
"למרות שקשה לסכם בכתבה אחת 12 משחקים", נכתב באתר ההתאחדות עם סיום שלב הבתים ביורו. "קיווינו שאם יש שני אנשים שיוכלו לעשות את זה, אלו שני השגרירים המיוחדים של הטורניר – אבי נימני ואלי אוחנה".
עוד ב-ynet ספורט:
- בית המשפט קבע: טביב הבעלים של בית"ר
- ריאל עשתה סוף לשליטה של ברצלונה
- 14 ימים של שכרון חושים. צפו ברגעי הקסם של יורו הצעירות
- פרסום ראשון: רכש איכותי לקריית שמונה
- ובשושו: תומר חמד ושונית התחתנו
ואכן, למרות הקושי, תקוותם התגשמה! צמד הקונסולים האובייקטיבי סיכם את שלב הבתים, ליקק כהוגן למי שצריך, והעלה על נס את פועלה של הנבחרת הצעירה - שהודחה כזכור בשלב המוקדם, אחרי שתי תצוגות נפל, תבוסה מחפירה אחת וניצחון חסר משמעות בגארבג'־טיים.
נתחיל דווקא בצד הארגוני. "כולם היו סקפטים בקשר לתוצאה הסופית ולאיך שהטורניר ייצא בסופו של דבר אל הפועל, חששות שהתבדו לחלוטין", קבע אוחנה, ונימני הוסיף: "מבחינת ארגון וסדר מגיע שאפו ענק – הכל מתוקתק טיפ־טופ". בטח טיפ־טופ. אתם לא נתקעתם בלי כרטיסים כמו האוהדים ההולנדים במושבה (למרות שהיציעים היו קירחים למדי), לא הזעתם שעות בציפייה לשאטל שלא הגיע לאצטדיון בנתניה, לא נדחקתם כמו סרדינים ברכבת לטדי, ולא נאלצתם לעבור תחנה בבית־שמש כמו אלפי צופים, שלא היו "שגרירים מיוחדים" של הטורניר.
וזה עוד כלום לעומת הניתוח המקצועי. "הופעה טובה מאוד של נבחרת ישראל, הציון שאני נותן לה – טוב מאוד", סיכם אוחנה והוסיף: "השחקנים שיחקו היטב, ובאמת נתנו את כל מה שהיה להם. צריך באופן כללי לתת מחמאות לכולם". איזה יופי! השגריר שעובד בהתאחדות ונכשל טוטאל עם נבחרת הנוער, שוב סיפק את הסחורה. אפשר להאריך לו את החוזה בעוד כמה שנים.
"במבחן התוצאה עמדנו", סיכם נימני בלי בושה. בטח עמדנו. עכשיו כדאי שתשבו, ותקראו מי השחקנים שמצאו חן בעיני הסוכן: "אופיר קריאף הפתיע לטובה, אלון תורג'מן הפך להיות משמעותי, ישראל זגורי הפתעה משמעותית, עומרי בן־הרוש, בן והבה ואופיר דודזאדה היו טובים". מעניין, אבל את ששת השחקנים הבולטים אפשר לחלק לשני חלקים. החלק הראשון/שני, של קריאף ותורג'מן, שכבשו שער בטורניר ובאמת היו בסדר יחסית, והחלק השלישי/רביעי/חמישי/שישי, של זגורי, בן־הרוש, והבה ודודזאדה, שלא עשו הרבה אבל זכו לצל"ש מנימני. מעניין באמת מי הסוכן שלהם.
הנפוחים
פדרמן ודריקס חסרי תרבות
לפני חמש שנים, כשמוני פנאן הודיע שהוא עוזב את מכבי ת"א בגלל שנפגע מיחס ההנהלה, שמעון מזרחי נזכר איך מוני "נכנס לנעליים הגדולות של שמלוק". כשגור שלף החליף את פנאן, הוא עצמו אמר: "אני נכנס לנעליים גדולות". עכשיו בא ניקולה וויצ'יץ', ותראו מה נהיה ממועדון הפאר. איזה ניהול ואיזה נעליים.
היה מביך לראות את ראשי הקבוצה יוצאים מישיבת ההדחה, ומפנים גב לתקשורת. "לא אני ולא עכשיו", זרק אלי דריקס, לפני שטרק בגסות את דלת הג'יפ בפניו של כתב ידידותי עם מיקרופון. "אנחנו צריכים עוד כמה ימים", הפטיר לעבר אותו כתב דייויד פדרמן, לפני שנכנס למרצדס ושם גז. אם זרקת את המנהל שלך בלי לספר לו, תוך כמה שעות, למה אתה צריך כמה ימים כדי להסביר?
וזה לא שצריך לרחם על שלף. הוא, כל עוד היה במכבי, היה מתנהג בדיוק אותו הדבר. כשצריך למכור מנויים הם חביבים ומשתפים פעולה, כשצריך להתלכלך ולהתנהג בצורה מכוערת – הם מתלחשים. כמו שגיא פניני אוהב.
הטרמפיסט
יונה יהב נדחף למצלמות
אוף, כמה רעש עשה פה השבוע ראש עיריית חיפה, יונה יהב, לכבוד אליפות הכדורסל של מכבי חיפה. אני הבאתי, אני הרסתי, אני בניתי, אני הקמתי. לרגע אפשר היה לחשוב שלא סטול, מקל, סמית', קלאת'ס וקוז'יקרו זכו בתואר, אלא אני, אני, אני, אני ואני. אפילו לטקס הענקת הצלחת הוא השתחל, והצליח לגבור על אוהד לא פחות מיומן - לירן חולצה אפורה.
את ההחלטה לבטל את הביתיות השערורייתית של מכבי ת"א במשחקי ההכרעה בליגה קיבלה מינהלת הליגה, באיחור מדהים של עשרות שנים, אבל הקשקשן מהעירייה לקח בעלות גם על העניין הזה, והציג עצמו כמשחרר החלק הצפוני של מדינת ישראל. אם זה היה תלוי בו, בטח היה היום בכניסה הדרומית לעיר פסל של יונה יהב רכוב על סוס.
"לא אגיד שהתל־אביביזם עבר מן העולם". כתב הנודניק באחד מטוריו הילדותיים. "טיפלנו בסוגיה הזו והבהרנו שאירועי תרבות וספורט הם לא הנחלה הבלעדית של תושבי יהודה מכבי בואכה יהודה הלוי". פששש, איזה ראש עירייה ציורי. חיבר שני רחובות תל־אביביים שממש לא מצטיינים במתקני ספורט ותרבות, אבל מה זה חשוב, העיקר שבשניהם יש יהודה.
ואם כבר מדברים על שמות של רחובות, מעניין שדווקא אתמול כמה אוהדים של הפועל חיפה החליפו שלטים של רחובות בשכונת מוריה בעיר, ותלו במקומם שלטים עם שמו של רובי שפירא ז"ל, במחאה על כך שעד היום, קרוב ל־12 שנה לאחר מותו, העירייה לא מצאה לנכון להנציח את שפירא. וכל זה בלי קשר לעובדה שהיא גם שולחת את הקבוצה שלהם להתאמן במתקן עלוב בקריית־חיים בואכה מסילת הרכבת.
כשהייתי ילד, תושב חיפה, היה לה ראש עיר בשם אבא חושי, שהקים בין היתר את האוניברסיטה, את התיאטרון, את התזמורת ואת הכרמלית. היום יושב שם עסקן ילדותי שרץ לבחירות, תופס טרמפ על אחרים ומנסה להרשים את הרחוב הספורטיבי בואכה רחוב סומסום.
הברברן
התירוצים המצחיקים של זלינגר
הכסף שנשפך על הפרויקט הכושל של אריה זלינגר, מאמן נבחרת הנשים בכדורעף, הוא אחד הדברים היותר מופרכים בספורט המעוות שלנו. אחרי שכשל במשימה העיקרית שהוטלה עליו - אולימפיאדת לונדון 2012, ונפל גם במוקדמות אליפות אירופה, הוד זלינגריותו הוביל בשבוע שעבר את המעופפות שלנו לשלושה הפסדים בטורניר היורוליג בבלגיה, מבלי שלקחו אפילו מערכה אחת. כל זה למרות שב"פרויקט זלינגר" הושקעו עשרות מיליוני שקלים, ועל אף שהמאמן היהיר השתכר קרוב ל־40 אלף שקל בחודש. בערך סכום שמפרנס כאן שמונה מאמני אתלטיקה.
אבל במקום שמומחה הכדורעף הבינלאומי ייקח אחריות, הבנאדם עף על עצמו. ”ידענו שהקבוצות חזקות, ולא ידענו על בלגיה", אמר זלינגר במסיבת התירוצים שאירגן האיגוד. "חשבתי שבלגיה הנבחרת החלשה מכולן, והסתבר שהיא החזקה מכולן". אה באמת, ככה חשבת? משלמים לך בשביל לחשוב או כדי לאסוף מידע על היריבות?
אחר כך הוא גם קיטר שהסגל חסר, שלבנות אין ניסיון, שלא קיימו מספיק משחקי אימון, שהליגה כאן חלשה וש"חסר לנו כוח בהתקפה". אז מה לעזאזל עשית בשנים האחרונות? חוץ מכסף.
"אנחנו לא רחוקים מהיריבות, הפער לא גדול", הרגיע הפרויקטור לקראת סבב המשחקים שייערך בישראל, ומיד שלף תירוץ למפרע: "לקבוצה שלנו יש נטייה להתרגש יותר בארץ. כשהבנות שומעות שזה ישודר בטלוויזיה, הן בכלל נרגשות מאוד". ואת הבעיה הזאת אפשר לפתור בשתי דרכים. או שהמעופפות שלנו יארחו בחו"ל, או שלא ישדרו את המשחקים שלהן. מצד שני, מה חשובה ההתרגשות של הבנות? העיקר שהעסקנים הזחוחים באיגוד הכדורעף, בוועד האולימפי וביחידה לספורט הישגי הפסיקו להתרגש מהכישלונות.
ותגידו, למה לאימון של נבחרת לאומית צריך לקרוא "פרויקט", ועוד על שם המאמן? לנבחרת שהגיעה למונדיאל קראנו "פרויקט שפר"? את נבחרת הכדורסל שהייתה סגנית אלופת אירופה כינינו "פרויקט רלף"? לאור שרשרת הנפילות האחרונה הגיע הזמן לסיים את פולחן זלינגר, ולהתחיל לעבוד בשקט ובצניעות. תלמדו מהפרויקט של רביבו.
לפנייה לכתב/ת 
