האוצר נגד המתמחים בפריפריה

נתחיל מהשורה הלפני אחרונה: אם אתם גרים בפריפריה, אתם תמותו בממוצע שנתיים לפני מי שגר במרכז הארץ. אם תגיעו למיון כירורגי בצהריים עם תוספתן שעומד להתפוצץ, כנראה שתראו חדר ניתוח רק באישון ליל. כל זאת לרוב בגלל היעדר מספיק רופאים מתמחים בפריפריה או במקצועות רפואיים במצוקה כמו הרדמה, כירורגיה כללית, רפואת פגים ועוד.

נמשיך לשורה התחתונה: למרות שמשרדי האוצר והבריאות הבינו שצריך לתמרץ את הרופאים הצעירים לפנות לפריפריה ולתחומים הללו כדי שהמצב לא יחמיר, נשאר מעט מאוד מכל ההבטחות על מענקי פריפריה. מכותרת ה"ניצחון" ממאבק הרופאים ב-2011 של שיפור הרפואה בפריפריה - על חשבון צרכים אחרים של הרופאים - נשארה בעיקר הכותרת.

פעם, לפני שלמדתי רפואה, טיילתי בהודו. שכרתי רכב לטיול, ג'יפ TATA גדול שדומה ללנד-רובר אבל בדרך של המדבר הוא נשבר. הרמנו מכסה מנוע לראות מה הבעיה ומצאנו שלג'יפ יש מנוע מסכן של מכסחת דשא. כבר אז הייתי צריך לחשוד שלא כל מה שנראה טוב מתפקד טוב. לימים למדתי רפואה באוניברסיטת תל-אביב, עשיתי סטאז' וכיום אני מקבל רישיון לעיסוק ברפואה. הגיע הזמן לבחור התמחות.

תמיד ידעתי שאהיה מנתח, אבל איזה סוג? התלבטתי בין אף-אוזן-גרון (מקצוע יפה שמרוויחים בו יפה בהמשך) לבין כירורגיה כללית (עובדים יותר קשה, תורנויות בלי סוף והעתיד לא הכי מזהיר, אבל מקצוע הכי יפה שיש). זהו "מקצוע במצוקה" שמענק בצדו. מעטים רוצים לעבוד כל כך קשה ולכן יש חסר משמעותי ברופאים במקצוע. כירורגיה כללית תמיד הייתה במקום הראשון אצלי, אבל חששתי בעיקר מהפגיעה באיכות החיים של משפחתי. מה שעזר לי ללכת על זה סופית היה המענק. בינתיים גיליתי שלמענק המובטח יש מנוע מסכן של מכסחת דשא.

"עזוב הכול, סגור איתו חשבון"

בהסכם הרופאים מ-2011 הוחלט לתת מענקי עידוד למתמחים בסך של 300 אלף שקלים לרופא כדי שיפנו לפריפריה ולמקצועות רפואיים במצוקה. מה עם המיסוי? שאלו המתמחים. ענו להם מהאוצר, נדון בזה בהמשך. כנראה שדנו בנושא כשהוחלט על מיסוי בשיעור של 48% מהמענק ומתמחים בשנת 2011-2012 קיבלו חצי ממה שהובטח. אם לא די בכך, במשרד האוצר גילו שהסכום של 75 מיליון שקלים לשנה שהוקצה לנושא אינו מספיק, אז ב-2013 פשוט לא נתנו מענקים בכלל. ישבו בוועדות במשך חצי שנה ולבסוף החליטו שיש כנראה מספיק רופאים בפריפריה, אז ניתן לשנות את הקריטריונים לקבלת המענק ולצמצם את כמות המתמחים שיוכלו לקבלו. מעכשיו כל בית חולים יחליט בעצמו לאן הוא רוצה לנתב את המענקים ובנוסף ניתן להקטין את המענק בשליש כדי לייצר עוד מענקים. נשמע טוב, לא?

כמאמר הגשש, "סמי, עזוב הכול, סגור איתו חשבון". מענק של 300 אלף הופך ל-200. מזה המדינה לוקחת חזרה 48%, כלומר מענק של 104,000. לחלק את זה לשש שנות התמחות, זה יוצא 1,444 שקלים לחודש תוספת למשכורת של 300-380 שעות עבודה בחודש. האם זה מספיק כדי למשוך רופאים?

יגידו לכם שהמענקים הם הצלחה גדולה, פרצו את התקציב כדי לענות לביקושים, 700 מתמחים קיבלו מענק ב-2011-2012. אל תאמינו. התקציב מראש היה קטן - וחצי ממנו חוזר לקופה כמס. המספר 700 מכיל בתוכו את הרופאים שבכל מקרה מתחילים כל שנה בפריפריה. המענק הוסט מקרנות מחקרים לתלוש של המדינה. אף אחד לא ספר באמת כמה רופאים נוספו בפריפריה, כנראה שלא הרבה. העיקר שיצאו בכותרת ש"הצילו" את הרפואה ציבורית בפריפריה.

האמת היא שלי אתם לא צריכים לדאוג, אני אהיה בסדר, אני עובד במקצוע הכי יפה בעולם. אבל מה איתכם? אתם תסתדרו עם פחות רופאים? לכם לא מפריע לחכות שש שעות במיון לראות רופא?

ד"ר ירון רודניצקי מתחיל הקיץ התמחות בכירורגיה כללית בבית חולים במרכז הארץ.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il