מי צריך מוסר בכלכלה? על יגאל עמיר ועל גלידה
הקפיטליסטים מאשימים את הסוציאליסטים בכך שהם מתעסקים באידיאולוגיה ובמוסר, במקום לפעול לפי הדחפים הטבעיים והאנוכיים של הטבע. מהם הסיכונים הגלומים בחיפוש אחר הצדק המוחלט, והאם בכלל צריך מצפון בכלכלה?
מה אתם אומרים? יגאל עמיר אוהב גלידה? או אולי הוא דווקא אוהב צדק? האם הוא איש רציני? האם איש רציני אוהב גלידה או מתעניין בעתיד של העם שלו? ובכלל מה זה איש רציני?
לטורים נוספים במדור של אושי שהם-קראוס
בטור הזה נשתמש בדוגמה של יגאל עמיר כדי להעביר פואנטה לימודית. אני מבקש להבהיר. כותב הטור זועזע כמו כולם מרצח רבין. כותב הטור לא מצדיק את מעשיו של יגאל עמיר. כותב הטור, כלומר אני, אושי שהם קראוס, רחוק מעמדותיו של יגאל עמיר וממעשיו. אני כותב את כל המובן מאליו הזה, כדי שיתאפשר לי לייצר כאן תרגיל מחשבה מעניין.
מה עדיף? חברה מוסרית או אולי חברה שאין בה מוסר
הטור הזה נכתב בהשראת הכותב אורי רדלר שהתארח בתכנית הרדיו החדשה שלי ברשת א' של קול ישראל, "קצה הקרחון". אורי הוא כותב ששייך לימין הכלכלי. הוא קפיטליסט אידיאולוגי. וחושב שקפיטליזם הוא הפתרון הטוב ביותר לכל הבעיות החברתיות.
הטור הזה מציג את מה שהוא הציג בתכנית. הנה, זה הקרדיט ומכאן אני כותב בגוף ראשון, למרות שלא בהכרח אני מזדהה עם מה שאורי מציג. מי שקורא באופן קבוע את הטור הזה, יודע שהמטרה שלי היא לחשוף לתפישות שונות.
אז מה ההבדל בין ימין ושמאל כלכלי? מה ההבדל בין קפיטליזם לבין האידיאולוגיות משמאל? בין קפיטליזם לסוציאליזם, מרקסיזם או סוגי קומוניזם ואנרכיזם קומוניסטי?
אורי יגיד שלתיאוריות מצד שמאל יש בעיה קשה. הן מתעסקות במוסר; במה שטוב. הן עוסקות באידיאולוגיה. הן עובדות על צדק. וזה מוביל לאסונות. היתרון של הקפיטליזם, אורי יגיד, הוא שהוא לא עוסק בכלל במוסר. הוא א-מוסרי. (ולא, אנחנו לא מתכוונים למה שנקרא עוולות הקפיטליזם, אלא לטענה הרבה יותר יסודית ותיאורטית).
תשעים אלף יהודים ירויים בשלושה ימים
קראו לו דוקטור אוטו אוהלנדורף. הוא היה קצין אס אס בכיר. כלכלן בהשכלתו. הוא מונה לתפקיד מאוד אחראי, למפקד של איינזצגרופה דה, כלומר ליחידה המיוחדת די (D). והתפקיד שלה: לחסל עשרות אלפי יהודים בצורה יעילה ומהירה. האופן (וזה ממש מזעזע) היה באמצעות הכנסת הקורבנות למשאיות והחדרת גז ממית תוך כדי נסיעה.
הבעיה: האנשים (אנשי האס אס) שפינו את הגופות סבלו מסיוטים וקשיים רגשיים עמוקים. מסתבר שגם הם היו רגישים. ולא, אני לא לועג. כך העיד במשפטו ד"ר אוהלנדורף וחזקה עליו שהוא דובר אמת. כן, המציאות מאוד מורכבת ולא תמיד זה נעים.
אחר כך הם עברו לרובים או מכונות יריה. הרגו את אבותינו תוך שהם מעמידים אותם בשורות ולא מפסיקים לירות. היה לנו קשה אומר אוהלנדורף. זה לא קל רגשית. אבל התגברנו כי היינו חייבים לעשות את הדבר הצודק והמוסרי.
עכשיו נעבור ליגאל עמיר. ושוב, אל תכעסו. זה תרגיל. יגאל עמיר הוא מה שנקרא "רוצח אידיאולוגי". הוא לא רצח את רבין כי רבין תפס לו חניה והוא איבד שליטה. הוא ידע שהוא מוותר על החיים שלו; שהוא יהרג מכדורי השב"כ או יישב בכלא כל החיים.
אז למה הוא עשה את מה שהוא עשה? כי הוא האמין שרבין היה דמות שלילית; לא מוסרית. אישות מסוכנת ושצריך "להפטר ממנו".
מנקודת המבט של יגאל עמיר; הוא פעל על פי מצפונו. הוא הקריב את החיים הפרטיים שלו לטובת הצלת עם ישראל. שוב, אני מקווה שאני לא פוגע. הרצח היה נושא שכאב לכולנו. גם לרוב אנשי הימין. אני חושב, אבל, שזה לא סותר את העובדה שיגאל עמיר פעל לפי המצפון שלו.
אז מה הבעיה? הבעיה היא המצפון שלו! ולכן, הכותרת המוזרה של הטור שלי.
אולי אילו יגאל עמיר, ד"ר אוטו אוהלנדורף, לנין, רובספייר (רודן מהמהפכה הצרפתית שנכנס לאטרף מצפוני שגרם לו "לנקות", כלומר, לחסל את כל השותפים שלו לדרך, כי הם לא מספיק נאמנים וישרים), היו מתעניינים בקטנות - בזוטות כמו שקוראים לזה. בשטויות של החיים שלנו, אולי זה היה חוסך מיליוני מקרי מוות מיותרים ואכזריים.
אולי אילו יגאל עמיר היה דומה יותר לג'ורג' מסיינפלד (שהוא אולי קריקטורה של האיש המערבי שמתעסק בכלומים קטנים) רבין היה חי איתנו. אולי אילו אוהלנדורף היה איש שדואג לחיים הפרטיים והקטנים שלו, לא מעט ילדים מהמשפחה של סבתא שלי היו מגיעים לגיל מבוגר וחיים איתנו היום. אולי.
קפיטליזם ואידיאולוגיות שמאל מהפכניות
אז איך קפיטליזם, לדעת האורח שלי באולפן רשת א', אורי רדלר, פותר את הבעיה הזאת? בואו נחזור קודם להבהיר את הבעיה. הבעיה היא שלפעמים מוסר הוא לא מוסרי. או מוסר "טורבו" או מצפוניות טורבו יכולים להיות דבר הרסני.
ולכן כשכל מיני שרי חינוך למיניהם אומרים שהבעיה של הנוער של ימינו שהוא "לא מספיק מצפוני", הם לא לגמרי מבינים מה שהם אומרים. הנה ד"ר אוהלנדורף היה איש מצפון וגם יגאל עמיר. ותראו מה יצא. זה כמובן לא אומר שכל אנשי המצפון הם רוצחים. השאלה כמובן היא מה אומר להם המצפון שלהם לעשות.
ובמה הקפיטליזם שונה? ובכן, הקפיטליזם מניח אנשים שפועלים בדומה לבעלי חיים. (כמובן שאני מאוד מפשט לצורך המודל וההדגמה). ובעלי חיים לא פועלים מתוך מוסר אלא מתוך אינסטינקקטים טבעיים ומתוך צרכים אנוכיים. ואי אפשר לאמר שהם מוסריים או לא מוסריים. אריה מרגיש רעב, ולכן הוא רץ וטורף איילה. האיילה מרגישה פחד ולכן היא רצה.
ואיך זה קשור לקפיטליזם? הנה, דרך הנחות היסוד של כל התיאורטיקנים הקפיטליסטיים, הם יגידו שאנחנו לא פועלים על פי צווי מצפון עמוקים או מורכבים. בני האדם, יגידו הוגי הדעות האלה, פועלים כמו האריה והאיילה בדוגמה. הם פועלים מתוך האגואיזם הטבעי שלם. הם פועלים על פי צרכים ויצרים.
ואיך זה פותר את בעיית המצפוניות טורבו ההרסנית? ובכן, כאן אנחנו לא חושבים שיש אמת מוסרית אובייקטיבית. למשל, אין בקפיטליזם, כך יגיד אורי, אמיתות מוחלטות בסגנון "החזרת שטחים מסכנת את גורלו של עם ישראל ובטחונו", ולכן אי אפשר להגיד משהו כמו "רבין מסוכן", ולכן לא צריך "לתקן אותו" או "להציל את העם" ולכן לא הורגים אף אחד.
אבל רגע? האריה כן הורג את האיילה, נכון? כן, אז בואו נלך לדוגמה אחרת. הנה שוק כמו שוק הכרמל. יש כאן לא מעט סוחרים. כל אחד מהם יכול למכור מה שהוא רוצה.
נניח שאני בעל דוכן פירות והשגתי אפרסקים שבפנים, בלי שזה נראה מבחוץ, הם רקובים. אני קונה אותם בזול. הנה, אם קילו אפרסקים עולה לי, לסוחר, חמישה שקלים, הרי קילו מהמקולקלים עולה לי שקל. והיות שאני מוכר אותם באותו מחיר; נניח בעשרה שקלים לקילו, אני מרוויח יותר ממכירת הרקובים.
אז מה? אני רע? אני מושחת? צריך לשלוח אותי לחינוך מחדש? לא. כבר אמרנו: אין כאן רעים וטובים, אלא יצורים שדואגים לעצמם. אני, מוכר האפרסקים, דואג לעצמי. אני רוצה עוד כסף לפרנסת המשפחה שלי. אבל אם אני לא רע, אני יכול להמשיך ככה? לא! כי אנחנו, האיילות, לא נסכים. לא כי אתה רע ולא כי אנחנו טובות. אנחנו פשוט לא נקנה אצלך יותר. זה הרי שוק חופשי. וככה נרסן אותך בלי בית סהר ובלי הפיכות עקובות מדם.
כי אנחנו צנועים, כך יגידו קפיטליסטים ואנשי שוק חופשי, אנחנו לא יודעים מהו הטוב המוחלט ולא מתיימרים לחנך את האנושות ולא לתקן אותה בכל מיני מהפכות. אנחנו מתעניינם בצרכים שלנו הפשוטים ואולי טוב שכך. השתכנעתם? יופי. בהזדמנות אציג בפניכם את העמדה ההפוכה של השמאל ונראה שהיא לא פחות מוצלחת.
ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. אפשר ליצור איתו קשר ולהוריד חינם עשרות טורים לימודיים שכתב, וכן את רשימת ההרצאות המעודכנת שהוא מעביר לקבוצות ולחברות. אתם מוזמנים להאזין תכנית הרדיו השבועית שלו ברשת א', קצה הקרחון - אוי ואי כלכלה".