המבוכה והבריחה: 4 שנות מחדלים בתיק הברנוער
מיליונים שהושקעו בחקירה לא הובילו לכלום. האסיר שהפך לעד מדינה ביקש כמה פעמים לשוחח עם החוקרים, ולא נענה. הפענוח הפך לפארסה תקשורתית. והשיא - העד ברח מתחת לאף של השומרים. מחדל אחר מחדל בתיק הדגל של המשטרה
שבועיים בדיוק חלפו מאז פרסום הידיעה שהסעירה את המדינה: פוענח הרצח בברנוער, נעצרו שלושה חשודים. אז עדיין לא דווח שפריצת הדרך, אחרי יותר משלוש שנים וחצי של חקירה מתסכלת שלא הובילה לדבר, הגיעה לאחר שעד מדינה הסכים לפתוח את הפה ולהודות כי שלושה מחבריו הם שתכננו את הנקמה במועדון הקהילה הגאה. מה קרה מאז? מסיבת העיתונאים שבה חשפה המשטרה את הפענוח הפכה לפארסה, אבל זה רק היה הפרומו למחדל הגדול מכולם - עד המדינה שהתיק כולו היה מבוסס עליו נמלט.
תיק הדגל של המשטרה בארבע השנים האחרונות הפך לתיק מקולל, שבו מחדל רודף מחדל. האחרון שבהם אירע אתמול (יום ה') בלילה. עד המדינה הערים על השומרים ונמלט מחלון חדר השינה של דירת המסתור שבה שוּכן כדי לשמור על ביטחונו. על פי ההסכם עם המשטרה הוא היה רשאי לישון לבד, אבל לא פחות משישה בלשים הופקדו על השמירה עליו בכל רגע נתון, חלקם איתו בדירת המסתור והשאר מחוצה לה. איש מהם לא שם לב כשנמלט.
הרצח בברנוער אירע ב-1 באוגוסט 2009. ניר כץ (26), מדריך במרכז לצעירים מהקהילה הגאה, נורה למוות ביחד עם הנערה בת ה-16 ליז טרובישי, 11 אחרים נפצעו. במשך שנים השקיעה המשטרה מיליוני שקלים בחקירת הרצח וחקרה מאות אנשים, אבל למרות כמה וכמה הודעות על פריצת דרך - למעשה לאיש מהחוקרים לא היה קצה חוט.
התפתחות משמעותית ראשונה נרשמה לפני כחצי שנה. החוקרים מצאו אקדח קבור בחורשה בראש העין ובדיקה במעבדה לזיהוי פלילי של המטה הארצי גילתה כי זהו האקדח ששימש את הרוצח בברנוער. אבל גם זה לא עזר. על האקדח לא היו טביעת אצבע או DNA, ולמשטרה עדיין לא היה מושג קלוש לגבי זהות הרוצח, המסייעים לו והמניע.
אבל אחרי שלוש שנים וחצי מייאשות שעלו למשטרה מיליונים, סוף-סוף שיחק המזל לחוקרים. בפברואר הגיע קצין המדובבים של מחוז תל-אביב לכלא השרון ונפגש במקרה עם אחד האסירים. "תגיד לחבר'ה מהימ"ר שלכם שאני רוצה לדבר איתם", פנה האסיר לקצין המשטרה. תוך זמן קצר הפך האסיר, הומוסקסואל מוצהר, לעד מדינה. הוא סייע בהפללת חבריו - החשוד ברצח חגי פליסיאן, מקורבו שעל פי החשד הותקף מינית על ידי מנהל הברנוער שאול גנון והוביל לנקמה, וכן טרלן חנקישייב, המקורב דווקא לעד.
במהלך גביית העדויות מהעד התברר עוד מחדל. אז התגלה כי קודם לשיחה עם קצין המשטרה ביקש האסיר כמה פעמים מגורמים שונים בשירות בתי הסוהר שיפגישו אותו עם חוקרי הימ"ר. מסיבה לא ידועה, אנשי השב"ס לא העבירו את הבקשה למשטרה. רק לאחר פגישתו עם קצין המשטרה הבינו החוקרים מה היה הרקע לרצח בברנוער, ובעקבות הסיוע שהעניק למשטרה הוא שוחרר ממעצר. אז גם הבינו כי התיק היה יכולה להיות מפוענח שנים לפני כן - הן עד המדינה והן מנהל הברנוער גנון, שעמו חתמה המשטרה על הסכם עד התביעה, נחקרו בעבר בפרשה.
_wa.jpg "מאות שוטרים סורקים, העד עדיין לא אותר (צילום: אבי מועלם)")
גם חשיפת פענוח הפרשה, שהייתה אמורה להיות הערב הגדול של משטרת מחוז תל אביב, תיזכר בגלל הפארסה ולא בגלל ההישג. בשבוע שעבר, בזמן שצמרת המחוז קיימה תדרוך כתבים וחשפה את פרטי הפרשה, ביקש פרקליטו של אחד החשודים לאסור את הפרסום. השופט דחה את בקשתו, אך הפרקליט ערער והשופט הוציא צו "עיכוב ביצוע". עד להחלטה זו הספיקו קציני המשטרה להתראיין בכל כלי התקשורת, אך כמה דקות מאוחר יותר הודיעו להם חבריהם שנכחו בדיון בבית המשפט על ההחלטה, ודוברת המחוז הודיעה: "הפרשה אסורה לפרסום".
המבוכה המשטרתית רק גדלה, כאשר יום למחרת - לאחר חשיפת הפענוח מחדש - המפכ"ל יוחנן דנינו מתח ביקורת על הפארסה והורה על צוות בדיקה. "'מסיבת העיתונאים' שנערכה אתמול במחוז תל אביב הייתה בניגוד להנחיות שניתנו בעבר. מאחר שאולי הדברים לא היו ברורים מספיק, אני מבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי משטרת ישראל לא תקיים עוד מסיבת עיתונאים בכלל, על אחת כמה וכמה בתיקי חקירה מתנהלים ובעלי רגישות גבוהה מהסוג האמור", כתב דנינו. הוא אמנם החמיא לחוקרים על "ההישג המקצועי, המעיד על נחישות ודבקות במטרה", אך כנראה גם הוא לא האמין ששבוע אחר כך העד שעליו היה בנוי תיק הדגל שלו כבר לא יהיה בידיו.
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: אבי מועלם")
