ברברה סטרייסנד: היה שווה לחכות 71 שנה
הדיווה האמריקנית הגדולה שהופיעה לראשונה בישראל, נתנה על הבמה את כל מה שיש לה ונדמה כי התרגשה לא פחות מהקהל הרב שבא לצפות בה. בשיאו של המופע הפתיעה את 16 אלף הצופים בשירת "התקווה", ולא ויתרה על כל הלהיטים הגדולים
בסופו של ערב, המסקנה האחת מהופעתה של ברברה סטרייסנד ברורה מאוד. הדודה מאמריקה הגיעה לכאן, עם המתנה הגדולה ביותר שיכולנו לבקש ממנה. מופע גרנדיוזי, מפוצץ ומפואר, המסכם כ-50 שנות קריירה ו-71 שנות חיים של אחת הדיוות הגדולות בהיסטוריה של המוזיקה.
כן, אותה דיווה יהודייה שנמנעה בכל שנותיה מלהופיע בארץ הקודש, עלתה אמש (ה') על במת אצטדיון בלומפילד בתל-אביב והתרגשה. כל כך התרגשה, לפחות כמו 16 אלף הצופים שבאו לצפות בהוד רוממותה מבצעת בזה אחר זה את מיטב להיטיה.
הקהל הרב שהריע לסטרייסנד קיבל, כאמור, את מנת הקיטש הנהדרת לה ציפה, ואף יותר. כי סטרייסנד יודעת להפליא לא רק בשירה מקצועית (וכאן יש לציין גם את הסאונד הנפלא בבלומפילד) אלא גם במתן התחושה האישית-רגשית לצופיה, ולמעריציה אותם היא מוקירה היטב לאורך השנים. הסיפורים האישיים הקטנים, השאלות מהקהל שכביכול הושמו במגבעת ענקית ומתוכה שלפה כמה, הדיאלוגים הקצרים והמשפחתיות הכל כך יהודית על הבמה, אם זה בדמות בנה או אחותה, הזמרים הנפלאים (!) אותם אירחה.
אם כבר אנחנו מזכירים את בנה בן ה-46, ג'ייסון גולד, הוא עצמו העיד על הבמה כי הוא "Late Bloomer". אחד שפרח מאוחר וגילה את כישרונו בגיל מבוגר יחסית. אבל התפוח, במקרה של ברברה, נפל קרוב מאוד אל העץ. גולד הוא זמר אדיר שיודע להפנט את הקהל, והצליח לעשות זאת בזמן שאמא הלכה להחליף בגדים בין השירים. למרבה ההפתעה ובניגוד לציפיות, קטע המעבר עליו הופקד ובו ביצע בין היתר את השיר "Misty" הנפלא הפך למיני-מופע בתוך המופע של סטרייסנד.
ובחזרה לאמא ברברה, שהגדירה את המופע כ"מגה-טור, או בעצם טור, או בעצם מיני-טור, או בעצם כחופשה בה היא מבקרת בחמש ערים". המופע אמש היה מהבודדים, למען האמת, בסיבוב הנוכחי, וה-99 בקריירה שלה כולה. במוצאי שבת, תבצע סטרייסנד את המופע המאה שלה, על אותה במה בדיוק.
אם צריך לציין כמה מרגעי השיא במופע, הם לא יהיו אלה בהם הגיעה לטונים גבוהים במיוחד או לקתרזיסים מוזיקליים מפתיעים. את זה סטרייסנד של 2013 כבר לא עושה, וזה בסדר. כלומר, נראה אתכם צורחים בטונים הנכונים לתוך המיקרופון בגיל 71. זיופים קלים? צרידות וחספוס? במקרה של הגברת הזאת, זה נסלח.
ומה בכל זאת? "Woman In Love" הלהיטי שנטען כי היא לא אוהבת לשיר, אך הקסימה את כולם איתו; "The Way We Were" הענק, אותו הקדישה למלחין מרווין המליש, שכתב את השיר והלך לעולמו בשנה החולפת; "Enough Is Enough" אותו שרה במקור עם דונה סאמר שהלכה לעולמה בשנה החולפת (וכאן ביצעה אותו באופן חלקי, או "Snippet" כלשונה), וגם "My Man", "My Funny Valentine" ועוד ועוד להיטים גדולים שלה שנשמעו על הבמות לאורך השנים.
תקווה מצוחצחת
לקראת סוף המופע, ולאחר פלרטוטים סבירים בכמותם עם הקהל (בכל זאת, מדובר בדיווה שיודעת היטב את מעמדה), הגיעה ההפתעה הגדולה. "ביום שלישי שרתי לשמעון פרס את 'אבינו מלכנו', והערב רציתי לעשות משהו קצת שונה", סיפרה סטרייסנד לקהל.
"יש שיר מהמאה ה-19 שהמילים שלו מאוד מרגשות אותי, ואתם מכירים אותו". הקהל, מבלי לחשוב פעמיים, נעמד כולו על רגליו. נדמה היה כי סטרייסנד הופתעה מהמעמד המתוזמן, מבלי שאיש יאמר זאת. יחד עם הקהל, ועם התזמורת האדירה בת 60 הנגנים שראוי לתת לה את כל הכבוד האפשרי, כולם שרו את "התקווה", בעיניים נוצצות. ברברה עצמה, אם תהיתם, צלחה את המשימה בהצלחה מרובה ובעברית מצוחצחת.
רגעי שיא נוספים נרשמו בביצוע של "Make Our Garden Grow" מ-1988, שיר שלא הרבתה לשיר והתרגשה מאוד לבצע על הבמה,
בעיקר בשל העובדה שהקדישה אותו לאביה ולגן שקם על שמו בירושלים. קצת מאכזב, עם זאת, שבמהלך ההדרן לא שרה במלואו את "Somewhere", מהשירים היפים יותר שביצעה בחייה, אלא רק נתנה טעימה קלילה מתוכו.
רבים חששו לאחר המופע הגרנדיוזי של פרס ביום שלישי השבוע. אמרו שסטרייסנד נראתה לא במיטבה, לחוצה, שהיא לא נהנית. במבחן התוצאה, או מבחן הבמה האמיתי אמש, כמו שאמרתי כבר בהתחלה, גברת קיטש נתנה את הכל לקהל הישראלי. והו, כן, היא נהנתה. נדמה שכל כך נהנתה, לפחות כמו הקהל ששילם כל כך הרבה כסף וחיכה כל כך הרבה שנים כדי לצפות בה.
סטרייסנד, וזו אולי הנקודה החשובה בכל השואו הגדול הזה, החזיקה את כל השעתיים וחצי על הבמה בעצמה. נכון, היו שם 60 נגנים, היו שם בנה שדיברנו עליו ואחותה שלא דיברנו עליה אבל שרה נפלא, היו נגנים וזמרי ליווי מוכשרים, אבל לא היה ספק לרגע מי מובילה את הערב הזה. בלי פירוטכניקה ובלי קטעי וידאו שהשתלטו על הבמה (והיא אפילו לא ידעה איפה הם מוקרנים בתחילת הערב). היה ברור אמש בבלומפילד שמישהי אחת, אהודה, מפוצצת כריזמה ושעדיין יודעת לשיר, נתנה לנו את הכל. בשביל זה, היה שווה לחכות 71 שנה.
