כשבגין דרש מבן גוריון "הפסיקו אש"! השבוע לפני
הקריאות הדרמטיות בקשר, הפיצוצים שהחרידו את החוף, הירי לים, האש במצודת זאב ושלושה ראשי ממשלה - כך תוארה תקרית ה"אלטלנה" ההיסטורית לפני 65 שנה. וגם: הפיגוע הרצחני בבית בנהריה שקדם לאסון של משפחת הרן
על סף מלחמת אחים במדינה שזה עתה נולדה: ב-22 ביוני 1948 הגיעה ספינת הנשק "אלטלנה" של האצ"ל לחופי תל אביב, לאחר שהורידה יום קודם לכן כ-940 עולים בחוף כפר ויתקין. ראש הממשלה דוד בן גוריון הורה לירות בתותח לעבר הספינה ובשעות אחר הצהריים של אותו יום פגע בה אחד הפגזים והיא עלתה באש. במשך שעות נשמעו הדי הפיצוצים של הנשק הרב ותושבי הרחובות הסמוכים לחוף נקראו לעזוב את בתיהם.
השבוע לפני - כל הכתבות
בתקריות סביב אלטלנה נהרגו 16 אנשי הארגון הצבאי הלוחם ושלושה מחיילי צה"ל. בין אנשי האצ"ל שנהרגו היה אברהם סטבסקי, שנידון למוות לאחר שהורשע ברצח חיים ארלוזורוב ובהמשך זוכה מכל אשמה. באירוע היו מעורבים שני ראשי ממשלה בעתיד: יצחק רבין, שהיה מפקד בפלמ"ח בכוח שירה לעבר הספינה, ומנחם בגין - מפקד האצ"ל - שעלה על הספינה בכפר ויתקין והמשיך איתה לתל אביב.
ב-11 ביוני 1948 יצאה אלטלנה מנמל פורט דה בוק בצרפת. בעוד האונייה בלב ים, החלו מגעים רצופי חשדנות הדדית בין נציגי הממשלה בראשות בן גוריון לבין מפקדת האצ"ל בראשות בגין. הממשלה דרשה למסור לצה"ל את כל הנשק משום שסירבה להסכים לכך שהאצ"ל יחזיק במסגרת הצבא יחידות נפרדות ויצייד אותן בנשק משלו. זאת ועוד, הגעתה של אלטלנה היתה בגדר הפרה של תנאי ההפוגה, ולכן הורתה הממשלה לארגון לכוון את הספינה לחוף שומם מול כפר ויתקין.
אלטלנה הגיעה לחוף המיועד בשעות הערב של ה-21 ביוני, חלק מן הנשק נפרק, ורבים מהנוסעים ירדו. כוחות צה"ל הקיפו את אזור העגינה. אך אז נמסר למפקדת אצ"ל אולטימטום מטעם משרד הביטחון: למסור מיד את האונייה, על הנשק שנותר בה, לידי מפקד הכוח הצבאי שבמקום. מפקדת האצ"ל סירבה. החלו חילופי יריות, והמפקדה בחרה להשיט את הספינה - שעל סיפונה נמצא באותה העת בגין - לחוף תל אביב באותו הלילה. מהלך זה, נטען בשנים לאחר מכן, נועד לאפשר את פריקת הנשק בחסות תומכי האצ"ל. בגין רצה להידבר עם הממשלה, אך נדחה על-ידי בן גוריון.
ביום שבו הגיעה אלטלנה לחוף תל אביב פורסם ב"ידיעות אחרונות" כי היא פרצה את המצור של אוניות הצי של חיל הים ונתקעה על שרטון מול חופי העיר העברית הראשונה. האונייה נראתה מיד לעיני משקיפי המתווך מטעם האו"ם, פולקה ברנדוט השבדי. הקברניט נשאל ברמקול אם יש פצועים ותשובתו הייתה שלא.
בשעה 15:30 שודרה מאלטלנה קריאה באלחוט למפקד הפלמ"ח בחוף בקשה להפסקת אש, הואיל ובאונייה יש מלבד הרוג אחד גם שמונה פצועים קשה. בין הצדדים הוסכם על הפסקת אש, אולם היא לא הייתה שלמה. מפעם לפעם, כך פורסם אז, נורו יריות מהחוף אל האונייה שלא ענתה באש. באותה שעה נודע לאנשי הפלמ"ח כי בגין נמצא על הספינה.
כ-40 דקות לאחר מכן נשמעה יריית מרגמה מהחוף. הפגז נפל בים. כמה דקות לאחר מכן נשמעה ירייה שנייה והפגז נפל הפעם קרוב יותר לאלטלנה. היה ברור שהיורים משתדלים לכוון את המרחק כדי להרעיש את כלי השיט עצמו. מן הספינה שודרה בקשה ברמקול להפסיק את ההרעשה מאחר שהאונייה טעונה בתחמושה והיא עלולה להתפוצץ וכן לקיים את הפסקת האש, כדי שיורידו את הפצועים. בנוסף ביקשו באלטלנה להביא את ראש העיר ישראל רוקח למקום.
הירי מהחוף לעבר הספינה נמשך. קברניטי אלטלנה עשו מאמצים לזוז מהשרטון ולצאת ללב ים, אך הם נכשלו. הספינה נתקעה עמוק מדי בחול והיא לא יכלה לזוז. כמו כן ספינות חיל הים הישראלי תפסו עמדות בים.
ב-16:50 אחר הצהריים פגע פגז במרכז הספינה ועשן נראה עולה ממנה. תוך כמה דקות עלו תמרות עשן גם מחלקים אחרים של האונייה וכולה נתאבכה בעשן.
מיד נראו אנשים קופצים מן הספינה למים. תחילה הורדו בחבלים הפצועים ואחר כך קפצו גם האחרים הימה. כל אותה שעה נמשכו יריות מעמדות של הצבא בחוף לכיוון הספינה. בתוך העשן על הספינה, תואר אז ב"ידיעות אחרונות" נראו אנשים על הסיפון כשהם מנופפים בידיהם ובדגל לבן. בגין אמר אז: "הפסיקו את האש! הן הסכמנו להפוגה! הן הבטחתם לשלוח סירת עזרה ראשונה! יש לנו פצועים קשה".
ברחוב הירקון בתל אביב נשתררה מבוכה גמורה. חיילי אצ"ל פרצו אל עמדות הצבא בקריאות להפסיק את הירי, כיוון שהספינה בוערת. בכמה מקומות הגיעו הדברים להתנגשויות חמורות ומכות בין הצדדים. אולם, כמעט לא היה שימוש בנשק חם, כשחיילי אצ"ל השתלטו למעשה על הסביבה וירדו לים כדי לקבל את פני הניצולים השוחים לחוף. בשעה 17:40 החלו המטענים להתפוצץ ותושבי קו החוף נקראו להיכנס למקלטים או לעזוב את בתיהם.
על-פי הדיווח ב"ידיעות אחרונות" היו בספינת הנשק בין היתר 5,500 רובים, 300 מקלעי ברן, 50 מכונות ירייה, 4 מיליון כדורים, 10,000 פצצות אנטי אוויריות, 50 רובים אנטי טנקיים מסוג פיאט, 10,000 פצצות מרגמה ועוד.
כמה שעות לאחר הפגזת הספינה יצאו חיילים לעצור אנשי אצ"ל בתל אביב. קבוצת חיילים פרצה בין היתר למצודת זאב. במקום היו חילופי אש ואף הושלכו רימונים. כמה בני-אדם נפצעו. כ-60 איש נלקחו למעצר. כמו כן נעצרו אנשי אצ"ל נוספים בעיר. ברחובות העיר הוצבו אז "משמרות חזקים" של חיילים וכן נחסמו הכבישים בדרך לתל אביב וכל אדם שנכנס אליה עבר בדיקה קפדנית.
לאחר התקרית שיבח בן גוריון, שנתן את ההוראה לירות לעבר הספינה, את החיילים שירו לעבר אנשי האצ"ל: "יבורך התותח שהפציץ את האונייה הזו. תותח זה ראוי לעמוד ליד בית המקדש אם ייבנה".
שיחקנו קלפים בבית עם חברים, ופתאום מחבלים
השבוע לפני 39 שנה, ב-24 ביוני 1974, יצאה חוליה של שלושה מחבלים מלבנון. הם עשו את דרכם בסירת מנוע ובשעה 23:00 בלילה הגיעו לחוף נהריה. מטרתם הייתה פיגוע המוני בבית קולנוע בעיר הצפונית, אך תוכניתם השתבשה והם השתלטו על בניין בן תשע דירות ברחוב בלפור הסמוך לחוף הים.
אחד המחבלים פרץ לתוך הבניין בזמן ששותפיו ירו לכל עבר. הם טיפסו במדרגות לקומה השנייה, שבה התגוררה משפחת זרנקין. הבת רונית בת ה-10 שבה מעט לפני כן מפעולה בשבט הצופים. אחיה הקטן גלעד ישן. אבי המשפחה מרדכי הבין שכבר מאוחר להתבצר. הוא ניסה להציל את בני משפחתו על-ידי הוצאת אשתנו אירנה ושני ילדיו מן החלון לחצר האחורית של הבית. פיצוץ עז נשמע סמוך לדירה ואחריו מטח יריות. שני הילדים נהרגו במקום ואילו האישה נפצעה אנושות ומתה מאוחר יותר. האב נפצע באורח קל.
ראשון להגיב היה איש המשמר האזרחי בנהריה, יעקב בן-שבת, שפתח לעברם באש מהרובה הצ'כי שהיה ברשותו. סמוך לשעה 2:00 בלילה פתחו כוחות צה"ל בהסתערות לעבר הבית. הם נכנסו בכניסה המערבית של הבניין, עלו לגג ושם נתקלו במחבלים. אחד נהרג מיד ושני האחרים נמלטו לעבר חדר המדרגות של הכניסה המערבית. הם ירדו במדרגות ובכניסה נורו ונהרגו על-ידי חיילים שהמתינו להם שם. ליד גופות המחבלים נמצאו כלי נשק ורימוני יד תוצרת סין.
בעיתון הובאו עדויות הדיירים המבועתים. בתיה ודני ברלינר שיחקו עם חבריהם, אורי פלד ורעייתו, קלפים. "פתאום שמענו יריות", שחזר פלד. "מחבלים", קראו הארבעה בו זמנית. "סגרנו את התריסים ואת הדלת והזזנו שולחן כבד לעבר הכניסה. על השולחן הנחנו כל מה שבא ליד, כדי להכביד על המחבלים את הפריצה לתוך הבניין". שתי הילדות של משפחת ברלינר הושכבו מתחת לשמיכה.
"אני שמעתי צעדים בכניסה לבית", סיפר הדייר אשר שצפה בסיפורו של "מניקס" בטלוויזיה.
כתב "ידיעות אחרונות" שרגא אשל תיאר ביום שאחרי התקפת המחבלים את הבית שבו נרצחו האישה ושני ילדיה. "חדרי הילדים מקושטים. בחדרה של הילדה תמונות של כלבלבים חמודים, פרחים וספרים רבים. רק שלולית הדם הגדולה, שנקוותה בחדר האמבטיה, לימדה על הטרגדיה שהתחוללה במקום. וביציאה מהדירה קשה להתעלם משלט הכתוב בכתב יד ילדותי, שנתלה על דלת חדרו של גלעד 'ברוך צאתך ובואך לשלום', הברכה לא נתקיימה. הילד שבירך את כולם לשלום נרצח, והוא בן ארבע".
בראש חוליית המחבלים עמד אחמד עבד אל-על רני, בן 24, שנולד בעכו. על-פי ההודעה מדמשק, הוא ביצע את הפיגוע יחד עם צעירים מטול-כרם וממצרים. לאנשי הביטחון הוא היה מוכר. רני הניח מטען נפץ בשוק בעפולה ופצצה בתוך אבטיח בחיפה. הוא נעצר לראשונה ב-1970, כשגנב סירה בעכו ושט איתה ללבנון. שנה לאחר מכן נעצר שוב, לאחר שהטמין מטען באוטובוס שנסע מעכו לחיפה. המטען התפוצץ בעיר התחתית בחיפה ולמרבה המזל איש לא נפגע.
שני נגרים ערבים סיפקוו עבורו אליבי. הוא נעלם והגיע לסוריה. שני הנגרים שהעידו לטובתו הואשמו לאחר מכן בעדות שקר ונידונו לשמונה חודשי מאסר כל אחד.
לפנייה לכתב/ת 
