מי יכול להבין כאבו של אבא שילדתו חולה?

יש משהו מאוד גברי בחבורה של גברים שמתאגדת בשטח לפעילות של שלושה ימים. זר לא יבין זאת. (תסלחו לי אתן הנשים) קפה שחור, בשילוב טסטוסטרון תמיד נותן את התוצאה לסולידריות ואחווה סחבקית של הישראלי היפה, המגובש.

שמי דני, אבא של מיקה, בת 13, ילדה מופלאה ונהדרת, שחולה בסרטן בגזע המוח. גילינו את המחלה של מיקה כשהיתה בת חמש וחצי ומאז שגרת חיינו היא בעיקר בתי חולים, טיפולים כימותרפיים ומפגשים עם רופאים, כשהשיח שלי ושל אשתי הוא בעיקר באיזה טיפול נבחר למיקה, לאיזה רופא נלך ואם כבר קבענו תור ל-MRI או מי ילווה אותה לטיפולים הנלווים.

יש משהו מאוד בודד בלהיות אב לילד חולה סרטן, אתה כמו מגודר בעולמך, מנהל דיאלוג עם עצמך, כי מי יכול להבין כאבו של אבא שילדתו חולה?

"אחווה סחבקית של הישראלי היפה, המגובש".

הוא לא יכול להיות חלש, עצוב ונתמך, הוא ראש המשפחה, ה"גבר גבר", זה שצעק "אחרי" בקסבה של שכם, אבל בפועל פוחד פחד עצום, כל פעם כשנכנס למחלקה האונקולוגית בשיבא. אבל לפני כולם, בראש ובראשונה אשתו והילדים, הוא משדר חוזק.

עמותת "גדולים מהחיים" הגדילה להבין ולעשות כשיזמה לפני 5 שנים את "מסע האבות". אבות מכל הארץ יוצאים למסע משותף כדי לנוח, לחדש כוחות ולדבר עם אחים לצרה וגם לחוות הנאה פשוטה שכבר מזמן לא לוקחת חלק בארסנל התחושות שלהם.

יום ראשון למסע

המרינה בהרצליה. היום הראשון למסע תמיד מלווה בהתרגשות, את מי תפגוש הפעם: מיד זיהינו פרצופים מוכרים, הוחלפו מילים וסופרו בדיחות ובעיקר נשמר מצב רוח טוב. אחרי ארוחה קלה, חילקו אותנו לקבוצות קטנות והתחלנו להפליג לעבר הים התיכון ביאכטה. יבגני, ליאור, רוני, מוחמד ואני הזזנו, מתחנו וקשרנו חבלים.

המפרשים השונים קבלו צורה מנופחת כשהרוח מכה בהם בכל כוחה. יוני המדריך, הסביר ונימק כל פעולה ולימד שיטת הפלגה ותחרות. התחלנו אחרונים והגענו...למקום השני. כבוד...

מיד אחרי התחרות, אנחנו מתיישבים לנו בפרגולה המרכזית לשיחת הכרות ראשונית. הנושא המרכזי של השיחה סב סביב הגורל המשותף של מי שיושב כאן. כל אחד בתורו מציג את עצמו, את מצב הרפואי של הילד ומתפתחת לה אט אט שיחה אינטימית ויותר ממוקדת על איזה טיפולים יש ושמות של רופאים ותרופות והתמודדויות עם עבודה, פרנסה, ואפילו זמני מנוחה.

אף אחד לא באמת יבין מה המשמעות של להיות אב לילד חולה בסרטן, את העומס הרגשי, הכלכלי, הזוגי. בוא נודה, אנחנו משפחה שלא באמת יכולה לעשות דברים כמו כל משפחה "רגילה". אי אפשר לטייל בחוץ כי חם מידי ואי אפשר לישון במקום אחר, כי למחרת יש טיפול וצריך להיות מוקדם בבית חולים וכן הלאה.

מי יעסיק "אדם כמוני" שצריך לצאת לטיפולים כימותרפים עם הבת שלו פעם או פעמים בשבוע? "זכיתי" לגלות את זה כשפוטרתי שלושה שבועות אחרי שמיקה חלתה. אז אתה מגיע לראיונות עבודה מול ילדות שסיימו צבא, ולך תסביר להן שיעור בהורות.

הפועל ש.ר.ד מאוד אופנתי במשפחתנו ואנחנו אפילו לא מתלוננים

כל זאת למרות שאני מתמחה בתכנון רב תחומי, המצאות רבות, פיתוחים בתחומים שונים ובקורות חיי יש רק לקנא ובין היתר המצאתי שיטה יחודית להדפסה תלת ממדית שמועתקת כיום בכל העולם.

אז, כדי בכל זאת להתפרנס, אתה פותח עסק, מקרטע שבו אתה הראשון לתת שירות והאחרון שמקבל כסף. כי ככה זה במדינת ישראל.

אז אייפון חדש אין וגם לא חו"ל, בטח לא מכונית חדשה ואפילו לא מזגן, לומדים להסתדר גם ככה. .

יום שני למסע

תתפלאו, אבל אצלנו בבית יש הרבה חיוכים ורגעי אושר ויש הרבה נתינה ואין כעס. הגענו לרמה אישית, הכי גבוהה של הבנת האדם. קצה גבול הדעת. מה זה אומר בעצם? זה בעיקר לקבל, גם כשהחיים שלך הם ההיפך הגמור ממה שחשבת כשהתחתנת.

יום שלישי למסע

עכו העתיקה. סיור בחומות העיר העתיקה וחמם טורקי עושים את העבודה. בחמאם המתינו

לנו עם שתיה קרה ופירות, נכנסנו לסאונה לוהטת, הכל תוך כדי מוזיקה מרגיעה. העיר העתיקה מדהימה ביופיה, ריח השוק של עכו באוויר.

• דני ליפסקר השתתף ב"מסע אבות" שמארגנת עמותת "גדולים מהחיים" עמותה לילדים חולי סרטן. לתרומה של 10 שקלים לעמותה שלחו את המספר 10 לטלפון 1144.