עקרות בית נואשות, בבימוי יאיר לפיד

הדיונים על התקציב השנתי הם הזדמנות מצוינת לאוורר תוכניות ישנות נושנות שנזנחו פעם ופעמיים, אבל באוצר משוכנעים שהן חייבות לעבור. על הכוונת הפעם - עקרות הבית. אותן נשים עשירות ומבוססות המנהלות את המשק והמדינה, שולטות במשאבים ו"מחוברות", אך אינן משלמות תשלומי ביטוח לאומי ועושקות את קופת האוצר. לא, לא התבלבלנו אבל לאחר עיון בהצעת חוק התקציב, נראה שאלה הנשים שמחברי ההצעה ראו לנגד עיניהן: "עקרות הבית האמיתיות" של גבעתיים או אולי "עקרות הבית הנואשות". אחרת אין דרך להסביר את הדבקות של האוצר בגזירה הנוכחית.

אם כך, מי היא עקרת הבית שאותה מבקשים לחייב בתשלומי הביטוח הלאומי ולגביה אמר שר האוצר שאנו יודעים מה טוב בשבילה גם אם היא לא יודעת? מדובר בנשים תושבות ישראל שאינן עובדות והן נשואות או ידועות בציבור. רבות מ"עקרות הבית" הן נשים שעבדו במשך שנים ארוכות, ובמהלכן שילמו סכומים משמעותיים לביטוח הלאומי, אך נפלטו משוק העבודה מסיבות שונות. חלקן לא השתלבו מעולם בשוק העבודה בשל הקושי לשלב בין עבודה לבין המשפחה והבית, וכן הנגישות המוגבלת של עשרות אלפי נשים בישראל לשוק העבודה בשכר, למשל נשים ערביות.

עוד בערוץ הדעות

בנט צדק במשל ה"רסיס בישבן" / שאול רוזנפלד

בכל מקרה, הנתונים העגומים מלמדים כי רוב הנשים מגיעות לגיל פרישה (שאותו מבקשים להעלות שוב ושוב) כשהן מובטלות ועניות יותר משהיו בגיל צעיר יותר, כך שחשוב להסיר מהשולחן את הדימוי הזוהר או היוקרתי של הסטטוס עקרת הבית. אותן עקרות בית מבצעות עבודה רבה ויקרת ערך במשק הבית, אך אינן מתוגמלות על כך. עבודתן שקופה לחלוטין, למרות שכולנו יודעים כמה היה עולה לנו להעסיק עקרת בית - שילוב של מנקה, מטפלת, מבשלת ועוזרת אישית המגיע לאלפי שקלים בחודש בהעסקה של כמה וכמה עובדות ועובדים ביחד.

ניתן היה לדמיין כי במדינה צודקת, שר האוצר שמבקש להיטיב עם מעמד הביניים היה לוקח על עצמו לחזק את עקרות הבית ולהכיר, באופן היסטורי, בתרומתן האדירה לכלכלת ישראל. אך הנה, בתקציב הנוכחי מגיעה דווקא הגזירה הקשה שתדון נשים רבות לחיי עוני. מעתה גם נשים שאינן עובדות בשכר יידרשו לשלם את מסי הביטוח הלאומי. לא רק שנטל התשלום למי שאינה משתכרת כלל עלול לדחוק אותה לעוני ומחסור, הרי שאם לא תשלם - ישללו ממנה בעתיד את קצבאות הזקנה והנכות, כפי שהחוק מאפשר. תוצאה אבסורדית נוספת של החוק תהיה שעקרות הבית יסבסדו את כולנו: הן ישלמו ביטוח לאומי, אך לא יקבלו כלל קצבאות מסוימות. הן לא יהיו זכאיות לקצבאות המחליפות עבודה, למשל דמי לידה - שהרי הן אינן עובדות ויכולות לטפל בילדים.  

תוצאה חמורה לא פחות היא שהטלת מסים על עקרות בית שעבודתן אינה מתוגמלת בשכר, משמעותה שזכויותיה הסוציאליות של עקרת הבית יהיו תלויות בתשלום דמי הביטוח על ידי בן הזוג. תארו לעצמכם אישה הנמצאת בקשר אלים ופוגעני והיא תלויה ברצונו הטוב של בן זוגה המתעלל שישלם עבורה את המסים החדשים, ולא - לא תקבל את קצבת הנכות שלה או את קצבת הזקנה. מי יבוא לעזרתה של אותה עקרת בית שנקראה לדגל כיסוי הבור התקציבי?

הממשלה הנוכחית סימנה לנגד עיניה את "האדם העובד" ונראה שהשיוך המגדרי איננו מקרי. האדם העובד, ולא "האישה העובדת". במקום לתגמל את אלפי הנשים העובדות במשק ביתן שלא בשכר ומסייעות לבני זוגן לצאת ולקדם את הקריירה שלהם, ברצונן או בעל כורחן - מבקשת הממשלה הנוכחית לדחוק את העובדות השקופות ביותר אל חיי עוני. אם יש רצון להשיג שוויון אמיתי ראוי למחוק את ההצעה המבישה הזו מספר התקציב וליצור הסדר הפוך, שבו זכויותיהן של עקרות הבית יובטחו בחוק, תסופק להן רשת ביטחון סוציאלית אמיתית ויתאפשר גם לגברים ליהנות מההסדר של עקרת הבית. אבל מהלך שכזה מצריך דיון מעמיק ולא מחטף במחשכים בסגנון חוק ההסדרים. מהלך שכזה, אם יקרה, יוכל להבטיח שלא יהיו עוד עקרות בית נואשות בישראל.

עו"ד דנה נאור מנדאל, מנהלת המחלקה המשפטית, שדולת הנשים בישראל

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il