מצגר, הרב יוסף והצניעות שנעלמה מהנוף

לפני למעלה מעשור קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה. הדובר, ממקורבי הרב שלמה דיכובסקי, ביקש את תמיכתי במועמדותו לכהונת הרב האשכנזי הראשי לישראל. הרב דיכובסקי היה מוכר לי זה שנים רבות. בין היתר העברתי יחד איתו סמינריון בדיני משפחה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב, ובכל זאת הפתיעה אותי הפנייה. לא הייתי חבר באסיפה הבוחרת והשפעתי הצפויה על חבריה הייתה מצומצמת למדי.

"מדוע לא תפנו לרב אלישיב?" שאלתי. "ובכן, זו הבעיה", נעניתי, "הרב אלישיב תומך במועמד אחר". התשובה הפתיעה אותי. הרב דיכובסקי, ותיק הדיינים בבית-הדין הרבני הגדול, נודע בבקיאותו העצומה בהלכה ובמשפט והוא סמל לשיפוט אנושי. שנים אחדות לפני כן הוצע לו להתמנות לבית המשפט העליון אך הוא ויתר על המשרה הרמה על-פי דרישתו של הרב אלישיב. ניתן היה להניח שדבר זה יעמוד לזכותו.

עוד בערוץ הדעות

בנט צדק במשל ה"רסיס בישבן" / שאול רוזנפלד

לכל חומוס יש תג מחיר / חאלד תיתי

תמהתי מיהו המועמד המועדף על הרב אלישיב ונדהמתי לשמוע שמדובר ברב יונה מצגר. נדהמתי, שכן בלי קשר להסתבכותו האחרונה, קשה לומר ששמו הטוב של הרב מצגר הלך לפניו. רק שנים אחדות קודם לכן הושעתה תעודת ההכשר שלו לכהן כרב עיר גדולה. ועדה בראשות הראשון לציון הרב אליהו בקשי-דורון ובהשתתפותו של הרב שלמה עמר, שקיימה שימוע לרב מצגר, כתבה כי הובאו בפניה "דברים שיש בהם מעשים השוללים כשירות הרב מצגר לכהן בתפקיד רבני". למרות זאת החליט הרכב בכיר, אף הוא בראשותו של הרב בקשי-דורון, להחזיר לרב מצגר את התעודה לאחר שזה התחייב שלא להתמודד על תפקיד הרב הראשי לתל-אביב, כדי להימנע מ"פגיעה אישית קשה מאוד בו" ו"על מנת למנוע צער ונזק ולסייע בסיום הפרשה".

דברים אלה היו ידועים לרב אלישיב המנוח. הוא היה גם מודע, ללא ספק, לעובדה שהרב מצגר רחוק מלהיות גדול הדור וכי הוא נפל בבקיאותו בהלכה מכל המועמדים האחרים. זאת ועוד, עם בחירתו לרב ראשי היה הרב מצגר אמור לכהן כנשיא בית-הדין הרבני הגדול למרות שאין לו סמיכה לדיינות. ולמרות זאת תמך הרב אלישיב תמיכה ללא מצרים במועמדותו. מדוע עשה כן? פרשנים הצביעו על כך שהרב אלישיב פשוט ביקש להפוך את הרבנות הראשית - מוסד שמזוהה עם היהדות הציונית - לחוכא ואיטלולא. ייתכן עם זאת שביסוד תמיכתו של הרב אלישיב עמד נימוק מעשי יותר. דווקא בשל העובדה שלא נחשב לאישיות הלכתית בולטת ומאחר שחב את תפקידו לרב אלישיב, היה ברור שהרב מצגר יהפוך לעושה דברו של הרב אלישיב.

כך צד הרב אלישיב שתי ציפורים במכה אחת - הוא שלט בפועל ברבנות הראשית וגם השפיל אותה בעת ובעונה אחת. אין זה סוד ששליטה ברבנות הראשית מהווה שליטה על משאבים כספיים אדירים הן במשרות ששכרן בצדן ועוד יותר מכך - במערכת הכשרות שהיא אחד המיזמים הרווחיים במשק. ייתכן שזה גם ההסבר לכך שהרב עובדיה יוסף חבר לתומכיו של הרב מצגר למרות שמועמדו למשרת הרב הראשי הספרדי, הרב עמאר, סבר כאמור שהרב מצגר אינו ראוי לכהן ברבנות. ייתכן שהיה כאן אף דיל פשוט - אתה תתמוך בעמאר ואני אצביע עבור מצגר. התלכדות האינטרסים גם הובילה לדחיית המלצתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז להדיח את הרב מצגר מבית הדין הרבני הגדול בעקבות המלצת המשטרה להעמידו לדין פלילי.

ניתן היה לצפות שלאחר הפיאסקו של פרשת מצגר ילמדו תומכיו צניעות מה היא, אלא שלא כך נהג הרב עובדיה יוסף שיצא במתקפת מחץ על הרב דוד סתיו, המועמד לכהונת הרב הראשי לישראל, שאותו כינה "מסוכן ליהדות". הרב עובדיה אף צוטט כתומך ביוזמה להביא לבחירתו של הרב יעקב אריאל למשרת הרב הראשי, למרות ששהוא אינו עומד במגבלות הגיל. וזה כבר נשמע מעניין, שהרי הרב עובדיה תמך דווקא במועמדותו של הרב מצגר שהתמודד בשעתו מול הרב אריאל. לא נתקררה דעתו של הרב עובדיה עד שעמד והכריז על הרב סתיו "אדם שהוא לא ראוי, שאין בו יראת שמיים בכלל". הוא תמה: "לבחור אדם רשע, לשים אותו רב ראשי. הוא לא ראוי להיות כלום. זו דרכה של התורה חס ושלום?". ואולי ראוי למי שהמליך עלינו את הרב מצגר להחריש בעת הזאת.

פרופ' מעוז מכהן כדיקן בית-הספר למשפטים במרכז האקדמי פרס

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il