ג'ן גריסנטי: "בתרבות הישראלית יש הרבה עומק"
היא החלה את דרכה כבת טיפוחיו של הפיק האגדי אהרון ספלינג בימי "בברלי הילס 90210" ו"מלרוז פלייס", והיום מדריכה כותבים בהוליווד. רגע לפני שהיא מגיעה לפסגת יוצרי הטלוויזיה, ג'ן גריסנטי מדברת על קשרים, כישרון ושאנון דוהרטי
הרזומה של ג'ן גריסנטי, כולל ניהול תוכניות בחברתו של אהרון ספלינג ז"ל וב-CBS פאראמאונט. גריסנטי פיקחה על הכותבים והבמאים של יותר מ-15 תוכניות פריים-טיים, מ"בברלי הילס 90210" ו"מלרוז פלייס" ועד "NCIS". צהיא ברה נסיון עשיר ומרשים במהלך 20 שנות הקריירה שלה בהוליווד, ועדיין עוברת בה צמרמורת של התרגשות מקצועית כשהיא מדברת על ההגעה הראשונה שלה לישראל, במסגרת פסגת יוצרי הטלוויזיה הבינלאומית שתיפתח ב-30 ביוני בסינמטק תל אביב.
"הדבר שממש מרגש אותי בביקור בישראל זה שיש כל כך הרבה עומק בתרבות שלכם שיוצא החוצה בכתיבה. ראינו את זה בסדרות שיובאו מישראל כמו 'בטיפול' ו'חטופים', וגם אהבתי את הפיילוט של 'The A Word' (המבוססת על 'פלפלים צהובים')", היא אומרת בראיון ל-ynet. "אני ממש נרגשת מהרעיון של ללמד אנשים מישראל לשאוב ממה שבתוכם כדי לחזק את הקול הייחודי שלהם בכתיבה, ולהצליח בזה".
יש תוכניות שנקנו מישראל והצליחו באמריקה כמו "הומלנד", ויש כאלו שנכשלו, כמו "רמזור" נראה לך שבהוליווד כבר מבינים מה מישראל עובד ומה לא?
"המפתח לתוכנית שתעבוד ברמה בינלאומית זה לדעתי האלמנט האוניברסלי של הסיפור. תוכנית כמו 'פלפלים צהובים', שעוסקת באוטיזם, זה משהו שאפשר לתרגם לכל שפה. כל הרעיון של המכשולים שאנחנו עוברים כמשפחה שמתמודדת עם זה, זה משהו אוניברסלי. היה להם בפרק הראשון גם סיפור של הגיסה שבגדה בבעלה ועכשיו כולם עוברים לגור ביחד. זה משהו שכולם מכירים, לא משנה איפה הם גרים. הם יודעים מה זה אומר לרצות את מה שהכי טוב בשביל המשפחה שלך.
"ב'הומלנד' אני מרגישה שנהייתה מין מודעות כזאת של איך החיים נראים אחרי שאתה חוזר כשבוי מלחמה. הם נגעו במשהו שכולנו סקרנים לגביו, מה קורה אחרי שאתה שבוי במשך תקופה כל כך ארוכה וצריך לחזור מחדש לחיים שלך. יכול להיות שלפני אסון התאומים סיפור כזה לא היה כל כך מצליח באמריקה, אז אני חושבת שיש לזה איזשהו קשר לריפוי העצמי שלנו. אני יכולה להגיד שאני כבר 20 שנה בביזנס ועדיין 'הומלנד' היתה העונה הראשונה הכי טובה של סדרה שראיתי אי פעם. ואני חושבת שזה מגיע מרעיונות מעולים באופן עקבי שמובילים עלילה טובה ודמויות חזקות".
גריסנטי הגיעה למשרד של אהרון ספלינג האגדי מיד עם סיום התואר הראשון שלה בתקשורת וקולנוע באוניברסיטת דרום קליפורניה, ואם יש משהו שאפיין את ההתקדמות המטאורית שלה בתעשיית הטלוויזיה בהוליווד, זה הרבה אמביציה. "יום אחד פשוט הגעתי למשרד והתחלתי לקרוא תסריטים, כי ידעתי שאף אחד במשרד לא עושה את זה", היא מספרת. "אז זה הפך לשגרה, שקראתי את התסריטים ורשמתי הערות לספלינג. הוא לימד אותי איך להגדיר סיפור טוב".
על אילו תוכניות עבדתם באותה תקופה?
"כשהגעתי לשם 'בברלי הילס 90210' היתה כבר בסיום העונה הראשונה, וביום שהתחלתי הם בדיוק עבדו על הליהוק של 'מלרוז פלייס'. הייתי בת 24, ממש קהל היעד, וצפיתי בתוכניות האלה גדלות. העבודה הצמודה עם הקאסט של התוכנית היתה חלק גדול מהשגרה. היינו הולכים כל הזמן לאירועים איתם, הם היו באים למשרד, אנחנו היינו מגיעים לסט. כמנהלת הייתי הולכת ל'הקראות שולחן', הייתי שומעת את הבעיות שלהם, הולכת לארוחות ערב אחד על אחד איתם ושומעת מה עובד בשבילם בתוכנית ומה לא".
אני זוכר שבישראל תמיד ייחסו את הליהוק של טורי ספלינג לסוג של פרוטקציה מאבא. זו לא היתה בעיה לתסריטאים לכתוב את הדמות של דונה מרטין? אחרי הכל היא הבת של הבוס.
"היו הרבה טענות על נפוטיזם, אבל ההרגשה שלי היתה שאתה צריך לעזור לאלה שאתה אוהב. זו היתה הפילוסופיה של אהרון. הוא היה יכול לפתוח את הדלת בשבילך, אבל אתה צריך לדעת לעבור דרכה. אני חושבת שהוא בהחלט הרגיש ככה לגבי הבת שלו, ולפי דעתי היא בהחלט עברה דרך הדלת. היא הצליחה להחזיק מעמד. להגיד לך שאני חושבת שזה היה בעייתי לכותבים של הסדרה לכתוב לטורי לעומת השחקנים האחרים? בהחלט היה שם המכשול הזה שאבא שלה הולך לראות כל התסריטים לפניה. אז אם האבא לא אהב את הסיפור של הדמות, זה בהחלט היה יוצר דיון. אני בטוחה שזה היה מאתגר בשבילם".
אחד הסיפורים הממש מתוקשרים בזמנו היה הריב של שאנון דוהרטי עם ספלינג. הוא העיף אותה מ"90210" ולהפתעתנו הם חזרו לעבוד ביחד ב"מכושפות" כמה שנים מאוחר יותר.
"לדעתי לאהרון היה תמיד מקום חם בלב בשביל שאנון, ואני חושבת שבכלל ברגע שאתה בנבחרת שלו , אתה סוג של משפחה עבורו. וכמו בכל משפחה, יש גם מריבות, וכשיש מריבות לפעמים צריך לשחרר או להיפרד. אבל עדיין אפשר לתקשר וישנה הזדמנות לניסיון נוסף, ואני בהחלט חושבת שזה מה שקרה כאן. שאנון היא שחקנית נפלאה, והיא היתה תחת זכוכית מגדלת בתקופה מאוד לא פשוטה בחייה. זה היה קשה לראות איך כל תזוזה שלה הגיעה איכשהו לתקשורת".
גריסנטי עזבה את החברה של ספלינג ב-2004 לתפקיד ניהולי גדול ב-CBS, משם פוטרה אחרי שנתיים - עניין שהיא לא מתביישת לדבר עליו. "החוזה שלי לא חודש. זה לא היה צפוי, ואז מצאתי את עצמי בדילמה", היא אומרת. למרות הפיתוי להמשיך בסולם הניהול של חברות ענק, היא החליטה לפתוח חברה משלה.
"מבחינתי פתיחת העסק היתה הכרה עצמית בחזון האישי שלי, הכרה בכך שיש כל כך הרבה כותבים שלא זוכים לקבל דעה מקצועית על התסריטים שלהם", היא מסבירה. "אז חשבתי, מה אם יכולתי לפתוח עסק שמבוסס על פיתוח של סיפור ותסריט - מה שעשיתי במשך 17 שנים? אגב, אהרון נהג לומר שאני נותנת את ההערות הכי טובות, יותר מכל מנהל אחר שהכיר".
דרוש: תסריטאי עם באר עמוקה
היום היא מייעצת לרבים בתעשייה - מכותבים מתחילים ועד תסריטאים ומנהלי ההפקה של סדרות כמו "יומני הערפד", "האשה הטובה", "קומיוניטי", "מייק ומולי" ועוד. "אני יושבת שעות עם כותבים ומתחקרת אותם על החיים שלהם", היא מסבירה את תהליך העבודה. "אני שואלת אותם על הרגעים המשמעותיים שלהם שאולי הפכו את החיים שלהם על פניהם, כי זה מה שמעניין אותי.
"כשאנחנו משבצים כותבים לתוכנית, אנחנו רוצים לדעת כמה עמוקה הבאר ממנה הם מוציאים סיפורים. כמה הם עברו בחיים וכמה יתרמו בחדר הכותבים. אז אני בהחלט חופרת בחיים שלהם כדי למצוא את האמת הרגשית שלהם, ועוזרת להם להוסיף מעל זה את הבדיון. זה סוג של תרפיה, אני חושבת. הרבה אומרים לי את זה".
וזה מה שאת הולכת לעביר בסדנה בישראל?
"ההרצאה הולכת להימשך כחצי יום, אני כבר חמש שנים מדריכה כותבים ב-NBC במסגרת סמינר בן 12 שבועות, שבמהלכו הם כותבים תסריט פיילוט לסדרה ותסריט רגיל. בישראל אעביר פחות או יותר את אותו הסמינר, רק קצת
יותר דחוס. אני מקווה להתחבר לאנשים שמגיעים לסדנה שלי, לשמוע את הסיפור שלהם, להכיר אותם ובסופו של דבר לעזור להם עם הטיפים והכלים שאספתי במהלך עשרים השנים האחרונות".
ולאור כל הניסיון שלך בהוליווד, מה יותר חשוב כדי להצליח - כישרון או קשרים?
"אני מרגישה שכישרון גדול תמיד צף ועולה. יכולים להיות לך כל הקשרים בעולם, אבל אם הכישרון לא שם, שום דבר לא יצא מזה. אני תמיד אומרת לכותבים שהדבר היחיד שהם יכולים לשלוט עליו הוא הכתיבה. מעבר לזה - אין להם שליטה. אז צריך ללמוד לתעל את הרגעים האישיים לתוך הכתיבה".
