הורים, הגיע הזמן שתגדלו עמוד שדרה
הפסיכולוג גיל ונטורה מגלה אצל יותר ויותר הורים בעיה אורתופדית חמורה: כשמדובר בילדים - פשוט אין להם עמוד שדרה. לקראת החופש הגדול הוא מזמין את כולכם להרים ראשים, להסתדר בשלשות - ולעבור קורס מבוא להתעקשות
תגידו, לא חבל על הסרט הזה? מה הקטנה בסך הכל ביקשה, עוד 20 דקות טלוויזיה? ואח שלה, נו באמת, אח שלה - שווה להיכנס איתו ראש בראש על סוכריית טופי אחת, קטנטנה ובלתי משמעותית? תהיו גמישים, בחייכם, תשחררו, תזרמו, תתקפלו, תתכופפו ,תת...
עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet
טוב, מחלקת הורים ארבע, להרים ראשים, להסתדר בשלשות, עיניים ואוזניים אליי. אנחנו פותחים היום בסדנת התעקשות. בזמן האחרון אני מקבל דיווחים מהשטח שיותר מדי חצו את הגבול המסוכן שבין מתחשב לחננה, ואחוזים גבוהים מביניכם מצויים בסכנה אורטופדית חמורה. מה זאת סכנה אורטופדית חמורה, אדוני? מצב שבו אתה קרוב בסנטימטר לאבד את עמוד השדרה שלך. אייפדים באוויר, טאבלטים הרם, כולם לרשום. מבוא להתעקשות - פרק ראשון.
מתכוננים לחופש הגדול בערוץ הורים :
9 סיבות להשמנת ילדים בחופש הגדול - ופתרונות
החופש כאן והם יהיו ערים כל הלילה. מה עושים?
זה אפשרי: לעבור את החופש הגדול בלי לפשוט רגל
למה כל כך מפחיד אתכם שישעמם להם בחופש?
אין סיכוי שאני הולך השנה לקייטנה!
שנות האלפיים מוצאות אותנו, מפלגת ההורים הישראלית, מתמודדים כנגד גדודים של זוללי זמן ושואבי קשב. קשה לנו להתמיד, קשה לנו לתכנן וקשה לנו לחשוב רגע בשקט. על התעקשות - פעולה זוללת מחשבה ואנרגיה לכל הדעות - אין בכלל מה לדבר.
עכשיו, חלק מההורים עוצרים את הקריאה בזעקת "רגע, הוא ישר מדבר על 'איך' להתעקש - הוא בכלל לא אמר לנו למה צריך מלכתחילה להתעקש איתם!". צודקים. לא הסברתי למה ואני גם לא מתכוון להסביר. פילוסופיית גידול הילדים הנכונה היא לחלוטין באחריותו של ההורה. הורה שלא חושב שצריך להתעקש איתם, מוזמן לגלוש הלאה לתחתית העמוד. שמעתי שיש כמה כתבות נפלאות על הטרנד האורגני בעיצוב חדרי ארונות.
החברה המודרנית מתירה לנו בטובה להתעקש עם ילדינו על דברים מסויימים. רובנו, למשל, מתעקשים איתם על חגורות בטיחות ברכב. לא חוכמה. במצבים כאלו יש גם סוציאליזציה תומכת מבחוץ, וגם מוכנות גבוהה של ההורים להתעקש, שכן הנושא (חגורות בטיחות) מקושר אסוציאטיבית לענייני הישרדות, ושמה כולנו גיבורים גדולים ודעתני חינוך למופת.
אבל הורות של שני בני אדם אמיתיים מתחילה במקום שבו נגמר הקונצנזוס. שם גם מתחילות הבעיות ונזילות האשמה. כולנו יודעים לדקלם באמריקנית ש״אנשים הם שונים זה מזה ולכל אחד חשובים דברים אחרים ויש לכבד את המרחב האישי של האחר בלה בלה בלה". אבל עד כמה אנחנו, כהורים, מרגישים שיש לנו לגיטימציה להתעקש עם העוללים על דברים שהם לא אידיאל חינוכי או צורך קיומי, אלא פשוט קובץ של כללים שמתאימים לנו ועלולים, רחמנא ליצלן, להפוך את חיינו לנעימים ונוחים יותר?
זו בדיוק הנקודה שבה פסיכולוגים מתחילים להתפרנס בצורה נהדרת. בכל פעם שאת זועקת על דניאל המתוקה שתניח לך לישון בשקט חצי שעה אחר הצהריים, עקצוץ של אשמה שורט לך את הבטן. את קרועה מעייפות, אבל בו זמנית את רואה את עצמך כמופת של אגוצנטריות ופינוק. נולד לו קונפליקט, הקונפליקט מתנפח, קשה להכיל אותו לבד, ואז ... רצים לפסיכולוגים. גלגל החיים אשכרה.
אז אני לא עומד ליפול במלכודת הזו. אני לא אעז לומר לכם על מה נכון להתעקש ועל מה לא. החלטתכם הקדושה היא. רק זאת אומר - יש לכם את הזכות, בעצם החובה, להגדיר באופן ברור את גבולות ההתעקשות שלכם .
ילדים: מכונה שמחפשת חוקיות
בואו ונעזור לכם מצפונית, הורים יקרים. לילד שלכם חשוב וחיוני לראות אתכם מתעקשים על משהו, לא כל כך חשוב על מה, ובלבד שתעשו זאת באופן עקבי.הילד שלכם, תבינו, הוא מכונה שמחפשת חוקיות. הוא עושה את זה כי הוא רוצה שמערכת היחסים שלו עם העולם תשב על בסיס בטוח, ולכן חשוב לו לקלוט את החוקים כדי לדעת למה לצפות.
אז הוא הולך לגן, משרך רגליו לבית הספר וקולט כל מיני חוקים וכללים - חוקי התנועה, כללי הנימוס בשולחן, החוקיות הנדרשת להצלחה במשחק מחשב זה או אחר - אבל אנחנו מופקדים על ההדרכה בתחום העמום והחשוב מכל - חוקיות ההתנהגות האנושית.
כבר לכיוון גיל ארבע מתחיל הצוציק לקלוט שגם לבני אדם יש כפתורים, ולבני אדם שונים יש כפתורים שונים, עם סקאלת ווליום שונות. בשלב הראשון הוא מבין את זה. בשלב השני הוא מנסה לתקוף את זה (בדיקת גבולות ועוד מונחים חינוכיים), בשלב השלישי הוא משלים עם זה ובשלב הרביעי הוא כבר בשל לקשרים מורכבים ועובר לגור עם החברה שלו.
אז שיווקתי לכם כמיטב יכולתי את ההתעקשות מודל 2013. עכשיו לא נותר אלא לספק הוראות הפעלה, לקנח בסיום דרמטי ואנחנו כבר מוכנים לשבוע הבא. אז כיצד נתעקשה נכון? במיטב הרוח הצבאית, שלושה חלקים לתהליך:
1. על מה אתם מוכנים לוותר?
תגדירו (אתה ואהובת ליבך) על מה חשוב לכם להתעקש ועל מה אתם מוכנים לוותר. רצוי שהרשימה לא תכיל יותר מארבעה-חמישה פריטים (מגבלות זיכרון, סכנת אובססיביות ועוד מיני מתיקה).
2. צפו התנגדויות
צפו להתנגדויות וניסיונות לעקוף מימין. תרגלו התמודדות עם האזורים האפורים ("אבל לדניאל את מרשה, למה לי לא?"
או "אז אולי היום תרשה לי וממחר נתחיל את ההסכם הזה?"). טיפ מפוסטים קודמים: "כי ככה אמרתי" היא תשובה לגיטימית.
3. הכינו לעצמכם תשובה פנימית
הכינו תשובה פנימית מראש לשצף רגשות האשמה שיכה בכם. חזקו בתהליך איש את אהובתו. חזרה נוספת על הטיפ מהפוסטים הקודמים: "כי ככה אמרתי" היא תשובה לגיטימית.
הורה שמתעקש עם הילד שלו על דברים שבעיניים פלצניות עשויים להיתפס כזוטות גם מקנה לילד שלו תחושת וודאות, גם מלמד אותו שהתחשבות באחר היא אסטרטגיה משתלמת וגם מפתח את אחד השרירים ההוריים הקריטיים ביותר - היכולת לעמוד מול העולם וביקורתו בשתי רגליים בטוחות ולומר באופן מדוד "תקפצו לי".
גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה, מומחה לחשיבה יצירתית ומפתח הקורס "לחשוב כמו פסיכולוג". והוא לא מתכוון להסתפר. לעמוד הפייסבוק של גיל
