אני חיילת בישראל, אחותי מסורבת עלייה באתיופיה
למרות קביעת בג"ץ מ -2008 כי "תיטיב הממשלה אם ינתן מענה לרחשי ליבם של בני קהילת יוצאי אתיופיה, הכמהים להתאחד עם קרוביהם", הממשלה הכריזה ש"כנפי יונה" - מבצע עליית יהודי אתיופיה - יופסק באוגוסט. החיילת אושרת אמבאו מספרת על הגעגועים לאחותה המייחלת לעלות לארץ
שמי אושרת אמבאו, אני בת 20, חיילת בחיל הים בבסיס בחיפה. כבר 20 שנה שאני ומשפחתי חיים בארץ עם מועקה יום-יומית שנובעת מכך שכל המשפחה נמצאת בארץ, מלבד אחותי הגדולה.
לא קל להסביר את הכאב שלי ושל משפחתי. פניתי למשרד הפנים ולכל אדם שיכולתי במטרה לנסות ולהעלות את אחותי ובכל פעם מחדש נתקלתי בחומה בירוקרטית אטומה המונעת ממשפחתי להיות שלמה ומאוחדת. אני לא מצליחה להבין למה זה כל כך מסובך להעלות משפחה יהודית בעלת 5 נפשות.
אני מבקשת לשתף את סיפורי האישי והקשה על הפגישה עם אחותי שנותרה לבדה באתיופיה. סיפור שבכל יום שעובר הופך לקשה יותר.
נפרדתי ממנה כשהייתי קטנה מאוד ולמרות שהכרתי אותה בעיקר מתמונות שהיא נוהגת לשלוח לנו, לא עובר יום שאני לא חושבת עליה. הכי כואב לי בחגים, כשהיא לא פה איתנו.
שנים רבות שתיכננתי להגיע אליה והבטחתי לעצמי שעל החלום שלי אני לא מוותרת: לטוס ולראות איך אחותי חיה באתיופיה. לאחר עבודה קשה מאוד, הגשמתי את החלום וטסתי במהלך חופשת הפסח לאתיופיה.
תנאי מגורים מחפירים
קשה לתאר את התנאים המחפירים בהם חיים אחותי ומשפחתה בגונדר. עד המפגש, לא הבנתי עד כמה. מגורים בבית בוץ קטן ללא מים וללא חשמל בתת-תזונה ובמחסור חומרי מתמיד. אך לאחותי יש את התקווה שיש לכל יהודי באתיופיה ומאז ומעולם - התקווה להגיע לארץ הקודש.
מאז ביקורי שם אני חושבת לעצמי רבות כיצד אני חיה בישראל בתנאים נוחים ובוכה על כך שאין לי בגדים ליציאות ואילו אחותי סובלת מרעב ורק נאבקת לחיות.
אינני יודעת כיצד להסביר את תחושותיי מהרגע שהגעתי לטיסה ועד שנחתתי באדיס אבבה. רגע לפני שיצאתי מהמטוס אמרתי לעצמי: "הגשמת את החלום אושרת, עכשיו נשאר לך רק לראות את אחותך". אחותי שלא ראיתי שנים ושאני בקושי זוכרת את פניה.
כשפגשתי את טייצ' אחותי, הייתי מבולבלת ופחדתי מתגובתה. חששתי שהיא תשאל: כיצד עזבתם אותי והלכתם? לא היו לי הרבה תשובות לשאלה הזאת. היא ראתה בפנים ובבכי המתפרץ שלי את כל הכאב. התרגשתי לראות אותה ולהסביר לה שזה לא באשמתי.
אושרת עם אחותה טייצ', הבעל מספנט, הבנים מגסטטב והנוק והבת ירוסלם
אחותי מצידה פשוט חיבקה אותי חזק ולא עזבה. כל הדרך חזרה מאתיופיה לישראל בכיתי והבטחתי שאעשה הכל כדי להביא את אחותי לארץ הקודש ולמשפחתי הממתינה לה בשיברון לב שנים רבות.
אני יודעת שאני גם לא היחידה. יש עוד משפחות רבות בארץ הקרועות לשניים וחיות במרחק מאהוביהן מסורבי העלייה שבאתיופיה. קשה לחיות בארץ בידיעה שאחותך, אחיך, או ההורים שלך נמצאים באתיופיה וחיים בתת-תנאים.
בקרוב - יסגרו שערי העלייה
כל בוקר בדרכי לבסיס המחשבות על אחותי מלוות אותי ויש עוד אנשים רבים בארץ שהכאב והמרחק היום-יומי מלווה אותם. מדינת ישראל הכריזה שבסוף חודש אוגוסט היא תסיים את העלאת יהודי את אתיופיה ותסגור את שערי העלייה בפני היהודים שם.
לא אפסיק להיאבק למען לאחותי החיה בקושי רב באתיופיה ולמען המשפחות הישראליות הנוספות הקרועות לשניים בין אתיופיה לישראל. אני מזמינה את כל מי שקורא את הסיפור שלי להצטרף למאבק להעלאת יהודי אתיופיה. בתמונה אני עם אחותי ושניים מילדיה. תמונה קטנה עם המון רגש, אהבה והרבה כאב. אושרת.
"אני, אחותי ושני ילדיה. תמונה קטנה עם המון רגש, אהבה והרבה כאב"
הרקע לנתק
בגונדר ובאדיס-אבבה שבאתיופיה ישנן קהילות יהודיות המכילות כ-1,600 משפחות מסורבות עלייה. קהילות אלה מורכבות מיהודים שעזבו את כפריהם וויתרו על רכושם לטובת הגשמת חלום העלייה לארץ ישראל. בקהילות אלה יש בית כנסת ומרכז קהילה פעיל (ובגונדר גם בית ספר יהודי שעתיד להיסגר בתחילת שנה הבאה).
לרובם המוחלט של יהודים אלה יש בארץ משפחה מדרגה ראשונה (אחים, אחיות, הורים וילדים) הממתינה שנים רבות בשיברון לב להעלאתם. בנוסף רבות מהמשפחות בארץ מוותרות על כמחצית ממשכרותן למען פרנסת קרוביהן שבאתיופיה החיים בדוחק. רובם המוחלט של בני הקהילה היהודית שומרים על אורח חיים יהודי מלא וממילא כולם עוברים גיור מדוקדק לאחר עלייתם.
למרות קביעת בג"ץ מ -2008 כי "תיטיב הממשלה אם ינתן מענה לרחשי ליבם של בני קהילת יוצאי אתיופיה, הכמהים להתאחד עם קרוביהם", הוכרז על ידי הממשלה כי בסוף חודש אוגוסט ייסגר מבצע "כנפי יונה" ומתחמי הקהילה היהודית בגונדר (בית הכנסת ובית הספר) יועברו לידי הממשלה האתיופית.
המאבק להעלאת יהודי אתיופיה
"המאבק להעלאת יהודי אתיופיה" היא יוזמה של משפחות ישראליות שיש להם בני משפחה
מסורבי עלייה ושל צעירים שהתנדבו למספר חודשים בעיר גונדר שבאתיופיה וזכו להיכרות עמוקה עם הקהילה היהודית ששם.
המאבק פועל להבאת הסוגייה הכאובה וחוסר הצדק שנעשה למסורבי העלייה לתודעה הציבורית וליזימת פעילות מצד נבחרי הציבור למען המסורבים ומשפחותיהן מדרגה ראשונה שבארץ.
ביום שלישי הקרוב, בעקבות פניית נציגי המאבק, יתקיים דיון בוועדת הקליטה והעלייה של הכנסת בו נדרוש לדחות את מועד סגירת העלייה, וכן פתיחה מחודשת של תיקי מסורבי העלייה שבקשותיהן נדחו עקב סיבות בירוקרטיות שונות.
- לפרטים על הפעילות הכוללת הפגנה שתתקיים בקרוב, ולקריאת סיפורי משפחות מסורבי העלייה, הצטרפו לעמוד הפייסבוק
.
לפנייה לכתב/ת 
