אל תפספסו את התחנה הזו של ג'ון קרי

מזכיר המדינה ג'ון קרי נאם לא מזמן בפני הוועדה היהודית האמריקנית (AJC), נאום בפני ארגון משמעותי שסימן רגע של בחירה לתומכי ישראל - האם להמשיך לתת לאכזבות העבר לכלוא את התקוות עבור העתיד, או לפעול באומץ להשגת הסדר שלום עם הפלסטינים. בנאום יוצא דופן בעוצמת מסריו, שלא זכה לסיקור רב בישראל, הדגיש קרי שוב כי זו אשליה לחשוב שהמצב יכול להישאר כפי שהוא.

הזמן פועל נגד פתרון של שתי מדינות, שייתכן שלא יהיה בר-השגה בעתיד הקרוב. למול הדחיפות שמשדר קרי, עסוקים בירושלים וברמאללה בגרירת רגליים, כאילו אין זה גורלם שמונח על הכף.

עוד בערוץ הדעות

סודן זה כאן / שפי פז

בשלושת החודשים שחלפו מאז מונה לתפקידו, מבצע מזכיר המדינה מסע דילוגים לאזור שנועד להתניע מחדש את תהליך השלום. קרי מכיר היטב את השטח ואת המנהיגים המקומיים. בשלושים שנותיו בשירות הציבורי האמריקני הוא ביקר רבות בישראל והכיר בה כל ראש ממשלה משמיר ועד נתניהו. אין לערער על הקשר החזק שלו לישראל. יש לו היסטוריה של הצבעות והחלטות בעד ישראל והוא ללא ספק גדול ידידיה. את מאמציו להנעת תהליך השלום הוא עושה לא רק מתוך אהבת ישראל אלא גם מתוך אינטרס אמריקני מובהק של שמירה על יציבות באזור והגברת הביטחון על-ידי חיזוק הכוחות המתונים והחלשת הכוחות הקיצוניים.

קרי מאתגר את התפישה שהתפשטה בוושינגטון בשנתיים האחרונות כי הממשל האמריקני לא יכול לרצות שלום יותר מאשר הצדדים. הוא מבין היטב את הקשיים, הספקנות והאדישות אבל לא מוכן להיכנע להם. כתומכי ישראל וכתומכי שלום, אנחנו מברכים על הנחישות של קרי אבל גם חוששים שימצא עצמו נוסע לבד על הרכבת שנהגיה נותרו בתחנה. נתניהו ואבו מאזן חייבים לעלות על הרכבת. הדבר יצריך מכל צד צעדים אמיצים שיביאו לפתחם לחצים רבים, אבל השעה דוחקת.

לפני 46 שנים הסתיימה מלחמת ששת הימים, שהולידה את קווי המתאר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הצדדים ניסו לאורך השנים להתקדם להסדר בדרך זו או אחרת. השנה ימלאו עשרים שנה להסכם אוסלו שמסמן נקודת התחלה בשורה של הזדמנויות מפוספסות, החמצות שיצרו צדדים מבוצרים יותר בעמדותיהם, ציבורים ספקנים ועולם שנע בין התרחקות מישראל למיאוס מהנושא. אבל בעוד ניתן להביט אחורה, לנתח את העבר ולהסיק מסקנות, את העתיד קשה לחזות, במיוחד זה האזורי.

הרשות הפלסטינית לא תוכל להחזיק מעמד לאורך זמן כשהיא תלויה כלכלית בישראל ובמדינות תורמות. יוזמת השלום של הליגה הערבית שמבטיחה נורמליזציה עם ישראל תייצג פחות ופחות מנהיגים באזור. הקונצנזוס הבינלאומי התומך בפתרון שתי מדינות יתחלף בדרישה לשוויון בין נהר הירדן לים התיכון ויאיים על אופייה של ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי.

טוב לראות את הנושא המדיני בכותרות בישראל בימים האחרונים, לאחר תקופה ארוכה שהשרה לבני הייתה היחידה בממשלה שהאירה נורות אזהרה. עם זאת נדמה כי האמרות של מנהיגים מימין, מרכז ושמאל, נועדו בעיקר לצרכים פנימיים, והן אינן משקפות מאמץ רציני להפעיל לחץ על ראש הממשלה. לראש הממשלה נתניהו ולנשיא הפלסטיני אבו מאזן אינטרס להיכנס למשא ומתן שיסתיים בהסדר. הממשל האמריקני צריך גם הוא להוביל ולהפעיל את כובד משקלו על מנת שהמשא ומתן יצליח. לא מספיק להביא את הצדדים אל השולחן. צריך גם ללוות אותם צעד אחר צעד, להזכיר כל הזמן את היעד ולסייע לפתור בעיות בדרך.

דרושים מנהיגים שיבינו את הדחיפות ויובילו את הציבור למחוז חפצו (לפחות מחוז חפצו של רוב הציבור הישראלי והפלסטיני) - שתי מדינות לשני עמים. אחרי התחנה הזו עלולה הרכבת להמשיך ולדהור, רכבת אקספרס במדרון החלקלק הבלתי נמנע של הסטטוס קוו.

הכותב הוא נשיא השדולה הפרו-ישראלית ג'יי סטריט, הפועלת לקידום פתרון שתי המדינות לשני העמים

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il