שילוב - מוטו זוכה פרסים
"כבר ביום הראשון לתחילת הלימודים בישיבה, קשה היה שלא לשים לב לעובדה שלא כל הילדים כאן דומים". חנן ברנדס, בוגר ישיבת אמי"ת כפר גנים שזכתה בפרס רודרמן על שילוב תלמידים "רגילים" ו"מיוחדים", מספר על חווית הלמידה המשותפת
רק לפני כמה שבועות, כשהנחנו בפעם האחרונה את הספרים בצד והיה אפשר לקרוא לנו באופן רשמי "בוגרי תיכון", הבנו – אני, וכל חבריי שסיימו את הלימודים בישיבת אמי"ת כפר גנים – עד כמה חווית הלימודים שלנו הייתה שונה מבתי ספר אחרים.
המוטו של הישיבה שלנו הוא "השילוב". שילוב בין הרבה מוטיבים שונים, שביחד מרכיבים תמונה אחת שלמה. חיבור בין קודש לחול, בין אקטואליה לרוחניות; אבל המשמעותי מכולם הוא השילוב עם ילדים בעלי מוגבלויות.
קבלת האחר, הבנה, הכלה והסתגלות
כבר ביום הראשון לתחילת הלימודים בישיבה, כשהכל חדש עבורך - קשה היה שלא לשים לב לעובדה שלא כל הילדים כאן דומים. החיבור שלנו עם הילדים "המיוחדים" החל באופן איטי, של קבלת האחר, הבנה, הכלה והסתגלות, והמשיך בחונכויות אישיות, ליווי ועזרה בלימודים וקשרי חברות של ממש.
המפגש הראשון שלנו עם אחד מאותם ילדים היה כמה חודשים אחרי תחילת הלימודים, כשהמחנך הסביר שלכיתה עומד להצטרף ילד חדש, שיזדקק לתמיכה ולאהבה של כולנו. אבי (שם בדוי), אז ילד בגילנו - 13 בלבד, סבל מתסמונת דאון. הוא ישב בכניסה לכיתה יחד עם המטפלת האישית שלו, נכח כמעט בכל השיעורים והיה חלק מהכיתה לכל דבר.
המשמעות אולי נראית פשוטה, אבל לעיתים היא מורכבת. לטיולים יוצאים ביחד, בהפסקת הצהריים אוכלים ביחד. לתקשר איתו הייתה לעיתים משימה מורכבת, אך השהות היום-יומית במחיצתו הפכה את קבלת האחר למשהו כל כך ברור ומובן מאליו, שרק במבט לאחור אפשר להבין שהיה שם תהליך לא שגרתי.
ההתרגלות לנוכחות של אבי לא הייתה פשוטה בהתחלה, אבל לקראת סוף השנה, במסע ישיבתי לירושלים, כששנינו הלכנו יחד מאחור - החיבור אפילו לא הרגיש משונה.
יחד בטיול שנתי
וזה רק מקרה אחד של קשר מיוחד עם ילד מיוחד. הכיתה בה לומדים אותם ילדים בעלי מוגבלויות, לומדים ממש כמונו ובחלק נכבד מהשיעורים גם עם אותם מורים, הפכה לחלק בלתי נפרד מהישיבה. אי אפשר לפספס אותם: הם תמיד שם.
איתנו בתפילה בבוקר, אז אחד הילדים מהישיבה מתנדב לשבת עם ילד "מיוחד" לאורך כל התפילה, איתנו במפגש במסדרונות (חלקם, ידידותיים ממש, לא יוותרו על אמירת שלום מלווה בכיף חברותי בכל פעם שהם נתקלים בפנים מוכרות), ואיתנו גם כשהם עוברים רגעים קשים יותר - תמיד יש מי שיעזור להם, גם אם אף אחד מאיתנו לא מוכשר באופן רשמי לטיפול.
והיו את הרגעים הייחודיים יותר, מקרים שבחיבור עם הילדים המיוחדים היתה נגיעה של פעם בחיים. אם זה ביום בו יצאנו יחד עם 'הקייטנה', מתכונת הקיץ בה פועלת הכיתה המיוחדת, לבילוי בסופרלנד - וכל אחד חנך באופן אישי את אחד הילדים, במה שהיה כנראה הביקור המהנה ביותר שלי בפארק (טוב, ככה זה כשאתה לא חייב לחכות בתור). או בסמינריון "גשר" בין דתיים לחילונים בו אחד מהילדים ישן איתנו בחדר, וגילינו תחומי עניין משותפים שלא היינו מעלים על דעתנו (שירים של אדל ועוד).
אבל מה שיחרט בתודעתי יותר מכל, הוא הדרך בה הישיבה קיבלה את אותם ילדים. בזרועות פתוחות, בלי לשאול שאלות, עם תמיכה לכל אורך הדרך, וזה גם מה שנכנס לנו ללב.
משחקים בחצר הישיבה
עכשיו, כשאנחנו מסיימים שתים עשרה שנות לימוד במערכת החינוך, אנחנו יוצאים לא רק עם תעודת בגרות אלא קודם כל כבני אדם, שיודעים לקבל את האחר וכבר לא מייחסים משמעות לעובדה שהוא שונה. זו, לדעתי, המשמעות האמיתית של "שילוב". זו בכלל לא שאלה של מציאת מקום לימודים לילדים המיוחדים, זה שיעור החינוך הכי אמיתי שיכול לקבל כל תלמיד בישראל.
- חנן ברנדס סיים לימודיו בכיתה י"ב בישיבת אמי"ת כפר גנים בפתח תקווה, בה שליש מהתלמידים הם בעלי צרכים מיוחדים. לאחרונה זכתה רשת אמי"ת ב"פרס רודרמן למוגבלויות 2013"
הבינלאומי על מודל השילוב של הישיבה ובתי ספר נוספים שצועדים בעקבותיה.
- הפרס הוענק לרשת על פיתוח ויישום מודל ייחודי לשילובם של תלמידים עם מוגבלויות בישיבת אמי"ת כפר גנים בפ"ת, שם לומדים 120 תלמידים עם מוגבלויות פיזיות וקוגנטיביות קשות המהווים 20% מכלל תלמידי בית הספר. המודל פותח על ידי מנהל הישיבה דאז, הרב שי פירון, היום שר החינוך. ארבעת הזוכים הנוספים בפרס הבינלאומי נבחרו מארה"ב, ארגנטינה ודרום אפריקה, חמשת הזוכים יתחלקו באופן שווה בפרס של רבע מליון דולר.
לפנייה לכתב/ת 
