מוושינגטון לבאר שבע, יש תקווה לגאווה
אחרי שנים של דיכאון וחיים בכלא רגשי נכנסתי לסניף אגודת הלהט"ב בבאר שבע וחיי השתנו. מצעד הגאווה המתקיים היום בעיר הוא הזדמנות לקוות שגל השינוי מוושינגטון ישטוף גם אותנו
בית המשפט העליון בארצות הברית הבין אתמול את מה שלי לקח שנים להבין. העובדה שמישהו שונה לא אומרת שזכויותיו שוות פחות. ההחלטה שלא להכיר בחוק המפלה בין סטרייטים לאנשים בעלי נטייה מינית אחרת מעניקה תקווה אמיתית לכל מי שנולד קצת אחרת.
אני נולדתי קצת אחרת. בגיל ההתבגרות המוקדם התחלתי להבין שאני נמשך לבני מיני ויחד עם התובנה הזו הגיעו הבהלה והחשש. קשה לתאר עד כמה הפחד הזה משתק. כל הטוב שבעולם נשאב ומתורגם לכעסים על הסביבה ועל עצמך. הפכתי מילד שמח וסקרן לילד כבוי, עצוב, כעוס ומפוחד. מצאתי את עצמי בבית כלא רגשי. עם סיום הצבא ברחתי ללימודים בבאר שבע, רחוק מההורים ומהחברים. הקדשתי את כל כולי ללימודים במטרה להשכיח מחשבות כאלו ואחרות.
עוד בערוץ הדעות
ישראבלוף בתל אביב - פתרון מצוין / ישי בלנק
אל תגעו לנו בשבת התל אביבית / מיקי גיצין
לאחר שנתיים שקעתי לדיכאון. במשך שנה העברתי ימים שלמים במיטה. הבנתי שלא טוב לי ועד שלא אשנה זאת, לא אוכל להמשיך לחיות שקר. התבוננתי בתמונות של אנשים באתר הכרויות ואחר כך פתחתי כרטיס משלי, ללא תמונות וחסר כל תוכן. הייתי צופה בהם מרחוק דרך "חלון תא הכלא" שלי ורואה פרצופים, מתרגש ומקנא.
כשגיליתי את האומץ התמזל מזלי והכרתי מהעבר השני של מסך המחשב אנשים שהיו נכונים לשוחח עם הדמות המפוחדת מהצד השני. במשך שבועות חייתי חיים דרכם. הם סיפרו לי על החוויות שלהם ואני על שלי ומצאתי את עצמי נקשר אליהם. דרכם שמעתי על קבוצת סגו"ל - סטודנטים גאים ולסביות. המחשבה על קבוצה של אנשים כמוני נשמעה לי מפחידה ומרגשת בו זמנית.
החשש התחלף באומץ
עברו שבועות רבים עד שהחלטתי שאני מוכן להיפגש עם שניים מהם. מצאתי את עצמי יושב בסלון של אחד מהם ומקשיב לשיחה ביניהם. הם דיברו על טיול, רכילות, פוליטיקה, סקס ונוסטלגיה. הייתי מאוד לחוץ. מעולם לא קיימתי שיחה שכזו עם החברים שלי, שיחה יומיומית על דברים פשוטים וטבעיים. זו הייתה חוויה ראשונית של נורמליות ושייכות.
לבסוף הגעתי לסניף אגודת הלהט"ב בבאר שבע, שבו למדתי לראשונה מהי קהילה. הכרתי שם אנשים שפעילים במסגרות חברתיות, שמודעים פוליטית, מעורבים חברתית, בעלי דעה בכל נושא וכל כך שונים זה מזה. למדתי שאפשר להיות שונה ועדיין להיות שייך, שלכל אחד מאיתנו יש קול ושחשוב שנשמיע אותו. לאורך התקופה הזו האג'נדה שלי נעשתה ברורה לי ולסביבה שלי. החשש התחלף באומץ והבושה בגאווה.
בגיל צעיר מדי מצאתי את עצמי אסיר בבית כלא בלתי נראה והצלחתי לצאת ממנו בעזרת חברים ולהפוך לאדם שלם וחיובי. אני גאה בכך שבאותו רגע עצוב ומפוחד העזתי ללכת למקום שהכי הפחיד אותי - לאגודה בבאר שבע - ולקחת את החיים שלי בחזרה. חודש הגאווה מספק הזדמנות לקיים אירוע בכל עיר ועיר. זו ההזדמנות להפוך את הנושא נגיש לכולם, אנשים שמעולם לא הכירו ועכשיו יזכו לשמוע, לראות, לדון ולחזור הביתה עם זרע קטן של שינוי בלבם. בכל אירוע שכזה יהיה לפחות ילד אחד אמיץ מספיק כדי לעבור ליד, לראות בני אדם מחייכים ולשאוב תקווה. אין לי ספק שבכל אירוע כזה ניצלות אינספור שנים אבודות.
מחר נציין 44 שנים למהומות סטונוול, אקט היציאה מהארון של הקהילה הגאה בארצות הברית. השינוי המרגש שנמשך בוושינגטון - כאשר בית המשפט שם קץ לאפליה - הוא חלק מגל השינוי שכולנו חשים באוויר בתקופה האחרונה. סופו להתפשט בכל העולם, אולי גם אלינו לישראל. היום נצעד בגאווה בבאר שבע ונציין את השנה הרביעית מאז שהקהילה בעיר יצאה מהארון. כולי תקווה שלא ירחק היום שבו נזכה להתחתן, להביא ילדים וחשוב מכל, להיות גאים - גם בבאר שבע.
ליאור הבר, באר שבעי לשעבר, סטודנט למדעי המחשב ועובד בחברת היי-טק. אירוע הגאווה בבאר שבע יתקיים מהשעה 18:00 ברחבת מרכז הצעירים, רחוב הרצל 12 בעיר העתיקה בהשתתפות חברי כנסת, זמרים, די.ג'יי, מלכות ומלכי דראג.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
