סיור בעולם: 5 מבני באוהאוס מעוררי השראה

כל תל-אביבי מתגאה בכך שהוא גר בעיר הלבנה ויכול לשוטט לו להנאתו בין בתי באוהאוס, אבל לא כולם יודעים מאיפה באמת הגיע הסגנון ומה ההשראה. בואו לסיור בין מבני באוהאוס בעולם

יוליה ברודסקי גזית, אתר בניין ודיורעדכון אחרון: 30.06.13 , 00:07

העיר הלבנה של תל-אביב היא אחת הדוגמאות המובהקות ביותר בעולם לסגנון הבאוהאוס, אך המקור נולד בבית הספר לאדריכלות ועיצוב "באוהאוס" שבדסאו גרמניה. למרות שבית הספר פעל רק 14 שנה והוציא תחתיו לא יותר מ-700 בוגרים, הוא השאיר חותם גדול על עולם האדריכלות.

מינימליזם, חוסר בקישוטים ואמונה שמבנה צריך לשרת את מי שגר בו ולא את מי שמתכנן - הם העקרונות שעומדים בבסיס סגנון הבאוהאוס. הסגנון מתבטא בעיקר במבנים בעלי קווים ישרים או מעוגלים, אשר נולדו מתוך התפיסה שלצורך המגורים בהם אין באמת צורך בסימטריה.

האוניברסליות שבבסיס הסגנון יצרה מבנים שאינם מזוהים עם מקום ספציפי, אבל לנו הישראלים הם מאוד מזוהים עם תל-אביב של שנות ה-30 של המאה הקודמת. לרגל אירועי הלילה הלבן שחלו בסוף השבוע, אספנו עבורכם 5 מבני באוהאוס בולטים ברחבי העולם.

וילה טוגנדהאט

איפה: רנו, צ'כיה.

תאריך בנייה: 1930.

אדריכלות: לודוויג מיס ון דר רוהה.

ביתם הפרטי של הזוג טוגנדהאט, שתוכנן בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, הפך עם סיום בנייתו לאחד הבתים המפורסמים בעולם, וזאת למרות שהזוג התגורר בו רק 8 שנים. האדריכל, שבהמשך כיהן כמנהל בית הספר באוהאוס, יצר מבנה מינימליסטי, ועם זאת מפואר ויקר, שהותיר הרבה פיות פעורים (כולל של בני הזוג טוגנדהאטים עצמם), לאור העיצוב המהפכני והמודרני.

הבית עוצב עם 3 קומות נתמכות על שלד פלדה; סלון ענק ובו קיר ויטרינה שמאפשר לאור השמש להיכנס מהגן אל תוך הבית; קיר שוהם מסיבי ועמודי פלדה תומכים מצופים כרום; גרמי מדרגות מעוגלים וחיפויים מעצים טרופיים; פינת ישיבה בספרייה עם קיר זכוכית חלבית; ורהיטים ייחודים שאת חלקם עיצב האדריכל בעצמו. ב-2001 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית תרבותית והוא פתוח למבקרים חובבי האדריכלות.

(צילום: Daniel Fišer, ויקיפדיה)

בית הזכוכית

איפה: קונטיקט, ארה"ב.

תאריך בנייה: 1949.

אדריכלות: פיליפ ג'ונסון.

כשישנו נוף ירוק בלתי נגמר שנקרא החצר שלכם, אין ספק שכל מה שתרצו זה בית מזכוכית שתוכלו להשקיף ממנו הלאה. זה גם מה שחשב האדריכל פיליפ ג'ונסון, כשהחליט לבנות לעצמו בית אירוח שקוף. המבנה המלבני, בגודל 10 על 17 מטרים (שהשקיפות בו מתעתעת לחשוב שהוא גדול הרבה יותר), עשוי זכוכית עבה שנתמכת במסגרת פלדה שחורה.

פנים הבית מחולק רק בזכות ארון עץ המשמש כמשענת למיטה בצדו האחד, וכקיר של הסלון בצדו השני. בגליל האטום המרוצף לבנים שמציץ מעבר לגג המבנה, נמצאים השירותים והמקלחת (כי בכל זאת, צריך קמצוץ של פרטיות). כיום משמש הבית כמוזיאון לעשרות אלפי מבקרים בשנה.

(צילום: Carol M. Highsmith, ויקיפדיה)

וילה סבואה

איפה: פואסי, צרפת.

תאריך בנייה: 1929.

אדריכלות: לה קורבוזיה.

כשיש כסף, אין יותר מדי דברים שהם בלתי אפשריים - אפילו בית מעופף. בית הקיט של משפחת סבואה נראה כאילו הוא עף באוויר, בזכות עמודי הבטון שמחזיקים את הקומה הראשונה, כאשר למעשה קומת הקרקע מסתתרת מאחוריהם. גם הבדלי הצבעים, לבן קונטרסטי בחלקו העליון של המבנה וירוק בצבעי הדשא בחלקו התחתון, גורמים לאשליה אופטית קלה של ריחוף. קומת הקרקע עגולה ושקופה למחצה וכוללת חדר כניסה, מדרגות, חדרי נהגים ומשרתות וחניה.

הקומה הראשונה, העיקרית, מכילה את חדרי השינה של ההורים והילדים, הסלון והמטבח, ונהנית מחלונות מוארכים ב-4 הכיוונים שמאפשרים זרימה של אוויר ואור לתוך הבית. בחלקו העליון של המבנה, אליו ניתן להגיע בעזרת רמפה בלבד, ישנו גג פתוח המשמש כמקום האולטימטיבי להשתזף וחצר פנימית כגינה קטנה.

(צילום: Valueyou, ויקיפדיה)

בית לאוול

איפה: לוס אנג'לס, קליפורניה.

תאריך בנייה: 1929.

אדריכלות: ריצ'רד נויטרה.

בית לאוול, או כפי שמכונה בפי רבים "בית הבריאות" (השם הוענק על ידי בעל הבית, הנטורופת ד"ר פיליפ לאוול), הוא אחד הבתים המזוהים ביותר עם הסגנון הבינלאומי - וזה שהעניק לנויטרה את תהילתו בעולם האדריכלות באותה העת.

הבית ממוקם על צלע של גבעה תלולה במיוחד והבסיס של המבנה עשוי פלדה, ממש כמו גורד שחקים, עניין פורץ דרך בבתים פרטים באותה העת. גם כאן, כמו במבנים נוספים של הסגנון הבינלאומי, המוטיב החוזר הוא ריבוי חלונות המשקיפים לנוף הירוק הסובב את הבית, ועמודי תמיכה גלויים לעין.

(צילום: Los Angeles, ויקיפדיה)

מגדל ויליאם

איפה: יוסטון, טקסס.

תאריך בנייה: 1984.

אדריכלות: פיליפ ג'ונסון וג'ון בורג'י.

אל תטעו לחשוב שהסגנון הבינלאומי שולב רק בבתים פרטיים ובבתי מגורים. השפעתו הורגשה לא פחות גם בעיצוב גורדי שחקים בכל רחבי ארה"ב וקנדה, ממש כמו שמוכיח מגדל ויליאם.

16 חודשים בלבד נדרשו כדי לבנות את הפלא הענק הזה, אחד מהבניינים הגבוהים בארה"ב, שמתנשא לגובה של 275 מטרים ובנוי כשני בניינים נפרדים שממוקמים אחד מעל השני. לכל חלק מעליות, לובי וחניונים נפרדים והפלדה וחלונות הזכוכית, מעניקים למבנה את המראה המודרני והנוקשה שלו.