לא נרדמת: תל אביב מסביב לשעון

עם כל הכבוד ללילה הלבן, כל יום הוא סיבה למסיבה בתל אביב. מבר החופים הסודי בפאתי יפו ועד לחומוסייה הכי טובה שאתם לא מכירים - רועי ירושלמי עם חמישיית המלצות למקומות שעושים את תל אביב (וראשון לציון!) למה שהיא

1. פורט סעיד

הר סיני הוא אחד המתחמים החמים בתל אביב. 3 ברים מאכלסים את צדו האחד של המדרחוב הזעיר שמקיף את בית הכנסת הגדול באלנבי: "הר סיני", שמאופיין בקהל היפסטרי ("בוהמיינים צעירים וכחושים", הפליאה לתאר אותם יפה-עירון קוץ), "התוכי הכחול" (פתוח רק בסופי שבוע) ו-"שישקו", הבר הבולגרי האהוב, שקציצות הפראסה והראקיה שלו מושכים קהל מיושב יותר וכחוש פחות.

עוד בערוץ האוכל:

בצלע הקצרה יותר של המדרחוב, ממוקם בר האוכל "פורט סעיד", מבית היוצר של אייל שני ואנשי הלילה שאמונים על קונספט בר הרדיו "תדר".

בדרך להרקיד עם עוד להיט של טריפונס. הפטיפון של "פורט סעיד"(צילום: נופר תגר)

מאות הבליינים שסובבים בין הברים של משולש הזהב התל אביבי ("פסאז'", "טיילור מייד", "קורדרוי", "סודה בר", "שפגאט"), גודשים מדי לילה את הרחבה הקטנה שמול הפורט סעיד. רובם ישובים על שרפרפים וספסלי עץ ספרטניים ועל מדרגות האקרשטיין שמשקיפות על הכניסה לבית הכנסת, גומעים עראק ו-"גולדסטאר" וכמובן - לבושים במיטב הקולקציה של "אמריקן אפרל".

הפלייליסט אקספרימנטלי משהו ומתבסס על תקליטים של אלי לוזון, דלידה וטריפונס (שגם הופיע כאן בשנה שעברה, מול כחמש מאות צופים נלהבים), האווירה מחשמלת - ואולי זה ריח העשן הממסטל של זרדי המרווה שמדליקים כאן תכופות בלב הרחבה - והאוכל לא-יקר, משתנה על בסיס יומיומי ומתבסס על הרפטואר של שני.

התפריט כולל כולל סטייקיים דקיקים ("מינוט"), כבדי עוף על הפלאנצ'ה, כרובית שלמה וצלוייה, לחם חם עם טחינה ורסק עגבניות וגם פרנץ' טוסט לקינוח. טעים, קליל וכיפי.

פורט סעיד. הר סיני 5, תל אביב (ליד בית הכנסת הגדול)

(צילום: נופר תגר)

2. באיירן

הבירגארטן (Biergarten), גן הבירה הבווארי, הוא תופעה תרבותית שתופסת בשנים האחרון תאוצה ברחבי העולם. בתל אביב יש כמה כאלה: ראשון היה גן הבירה של דניאל זך ב-"כרמלה בנחלה" (שנסגר בינתיים), אחריו הגיעו גן הבירה של פאולנר במתחם התחנה ו-"קפה דליה" המוצלח במדרחוב נחלת בנימין, שם מגישים שלל מנות בר קטנות ועשויות היטב.

לפני מספר שבועות הוקם ברחוב פרישמן, לא רחוק מחוף הים - "באיירן", בר-מסעדה שגם הוא לוקח השראה ממסעדות וגני הבירה של דרום גרמניה.

לא באו לשחק דוקים. בוואריות ושניצל(צילום: Gettyimages Imagebank)

השף והבעלים הוא עופר בן אור וכיאה למטבח הבווארי, התפריט כולל שלל נקניקים, נקניקיות, לחם ברעצל ואובאצטה (Obatzda - ממרח גבינה וחמאה), קזשפצלה (Käsespätzle) - בצקניות שפצלה עם גבינה, נתחי בשר לבן כרגל חזיר (Schweinshaxe) ואיך לא – שניצל בשלל מילויים והרכבים.

המנות מתבססות על מתכונים של אביו של בן אור, שגיא בן אור, זוכה IKA, אולימפיאדת הבישול הבינלאומית וגרמנופיל מושבע בזמנו החופשי. הבירה שנמזגת מהחבית לכוסות מגף מסורתיות בנפח של ליטר (54 שקלים) היא הלאגר החיוור (הֵלס ביר, Helles Bier) של מבשלת לוונברוי המעולה (Löwenbräu) ונכון לכתיבת שורות אלו, זוהי החבית היחידה בארץ מהבירה הזו. שווה ביקור.

באיירן. פרישמן 22 (פינת סירקין), תל אביב

(צילום: בן יוסטר)

3. עלמה ביץ'

בר החוף החצי סודי של המאנטה הריי ממוקם בפאתי תל אביב, במסוך למסעדה ולחוף הים של יפו. לפני כשנתיים הסב אוריה גנור (26), בנם של הבעלים עפרה ואבי גנור, את דוכן החוף שהיה ממוקם כאן לבר מהוקצע, שמתפקד בימי הקיץ לצד מתחם מתבקש של כסאות חוף, מיטות שיזוף ושמשיות.

קו ראשון לים. עלמה ביץ'

האוכל מתבסס על להיטים מהתפריט של מאנטה ריי אך כולל גם שלל מטוגני-חוף כפיש אנד צ'יפס, טבעות קלמרי ושניצל, לצד קוקטיילים קרים של ברד עראק אשכוליות ומרגריטה.

בבקרים ניתן לנשנש כריכוני ביס עם אבוקדו, חביתה ועוד (18-19 שקלים) ובערבים – ליהנות מהשקיעה ומהבריזה לצד מזטים ובירה מהחבית.

עלמה ביץ'. חוף עלמה ביץ', תל אביב

4. חומוס אבו מרואן

לפני כתריסר שנים, בעודנו מתגנבים באמצע יום עבודה לטבילה זריזה בחוף גבעת העלייה היפואי, עברנו ברחוב פייר מנדס שבשכונת עג'מי.

לצד מעונו המפואר של שגריר צרפת, עמד אז במעלה הרחוב שוק העירוני של יפו (שנסגר בינתיים והוחלף בחורשה זמנית, כפי שכתוב ביובש על שלט במקום) ובמורדותיו עלה השמימה עמוד עשן עצום וריחני, שנבע מהמנגל של אבו מרואן והיה ממוקם בחזית של מסעדונת קטנה.

הפיתוי לעצור היה גדול מכדי שלא להתמסר לו. את הפנטזיה על החוף הפראי החליפו ללא שמץ של חרטה צלעות טלה זעירות ועסיסיות, פלאפל פריך ועשבוני וכמובן – מסבחה עשירה וחומוס עדין, משחתי ועמוס בשמן זית שהכינו במקום. בקבוק הקולה הגיע קר ממקרר המכולת הצמודה והכל, כמעט מיותר לציין, תומחר במחיר סמלי למדי.

איזה לארד. חומוס(צילום: תום להט)

לפני מספר שנים עבר אבו מרואן, שבינתיים התפרסם ואף זכה שחומוס של "צבר" ייקרא על שמו, למשכן מרווח יותר ברחוב יפת. עמוד העשן כבר איננו, אבל הפלאפל והחומוס עדיין לא פחות ממושלמים ומתומחרים בהגינות.

בשונה מחומוסיות יפואיות אחרות, המקום פתוח לאורך רוב שעות היום, כולל סופי שבוע ובסמוך יש אפילו מגרש חניה חינמי מצרך נדיר במחוזות העיר.

בפעולה. אבו מרואן(צילום: צביקה טישלר )

אם אתם מבקרים בשוק הפשפשים או גם סתם כך ובמיוחד, שווה לתת גיחה בצהרי שישי או שבת (והכי טוב - בבוקר במהלך השבוע) וליהנות מכל הטוב שיש למקום הזה להציע, בלי תורים, בלי צעקות מזרזות ובנחת.

אבו מרואן, יפת 129 תל אביב

5. סוהו

תל אביבים הם עם גאה שמהסס, בלשון המעטה, להתרחק ממפגש הרחובות שינקין ורוטשילד. אמרו להם שאתה גר בבבלי שבצפון העיר והם ישאלו אותך אם בודקים דרכונים בכניסה לשכונה. המליצו להם על מסעדה בראשון לציון - ועצם הנסיעה תיחשב בעיניהם כמו מסע להרי מורדור, לא פחות ולא יותר. ספרו לחבריכם ילידי העיר שיש סושי שלא מהעולם הזה, אוכל תאילנדי שלא מבייש אף פירמה וסטייקים מעולים, כשהכל במקום אחד ומצדיק נסיעה מיוחדת לרישון - ואיבדתם אותם לעד.

גם סושי, גם גריל. באותו מקום. וטעים אש. "סוהו"(צילום: בן יוסטר)

צחוק צחוק, אבל רבע מיליון ראשלצים לא טועים: במרחק של 10 דקות נסיעה מתל אביב, ממוקמת סוהו, אחת המסעדות הטובות בישראל, שמצליחה להאכיל באבק את מרבית הסושיות, הסטיקיות והמסעדות התאילנדיות של העיר ללא הפסקה.

בתפריט האינסופי שכולל מעל ל-100 מנות, לא מנסים להמציא את הגלגל והוא כולל מבחר אקלקטי ולא מתחכם של מנות קלאסיות מהגריל, קומבינציות סושי ומנות אורז מוקפץ ונודלס, כולן עצומות בגודלן ועשוית באופן מעורר השתאות וללא רבב.

סלט הפפאיה בראשונות מעולה, מנות השרימפס ברטבים השונים גם הן וכך גם מנות הנודלס והאורז. שמפניה – של מואט ושנדון – נמזגת כאן בכוס (הידד!), אבל בתפריט ניתן למצוא גם מבעבעים ובירות.

(צילום: בן יוסטר)

אז נכון התור בכניסה אינסופי (ואין הזמנות), עמדת העישון מצויה בתוך המסעדה והקינוחים – נקודת החולשה בתפריט - קצת בנאליים. ועדיין, כל מי שאוהב אוכל, כזה שמנסה להיות פשוט טעים, בלי פוזות מיותרות ואבק כוכבי שפים – חייב לעצמו כאן ביקור.