דנינו, לך הביתה

מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו כשל. לבד מדנינו ומעוד מתי מעט מלחכי פינכה, רוב הציבור יודע זאת. דנינו לא מנע מתרבות השקר להתפשט במשטרה. קצינים ששיקרו בבית דין למשמעת נשארו במשטרה וקודמו.

הצהרות דנינו ש"יוקיע כל עשב שוטה" נשארו על הנייר. ציות להוראות אינו הצד החזק במשטרה. מפקד מחוז תל אביב פעל בניגוד להוראות כשכינס את מסיבת העיתונאים בעניין הרצח בברנוער. תרבות החפיף גם היא פורחת. עד המדינה בפרשה מסר למשטרה מידע בזמן אמת על כיוון חקירה, שלבסוף הוכח כנכון, והמשטרה התעלמה. כל מאמצי המשטרה בחקירה זו עלו בתוהו, עד שעד המדינה הגיע למשטרה ביוזמתו. ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר? כמו השוטרים שרק הציצו בחלונה של יוליה וינוקורסקי, שנרצחה אחר כך או השוטרים שלא שעו לתלונת אמן של שתי הילדות מאל-פורעה והן נרצחו.

עוד בערוץ הדעות

עזבו את מורסי בשקט / עמר זכריא

חולמים להיות כמו פרס? החוק נגדכם / שושנה גביש

פסקי דין רבים "מעלים על נס" מחדלי חקירות, המובילים לזיכוי נאשמים או לעונש מופחת. דנינו גם לא שולט במשטרה ובקציניו. לפי מה שפורסם, הוא לא הצליח לכפות על מפקדי המחוזות את ההחלטה שהיחידה החדשה - שעדיין לא קמה - שתעסוק בעבירות "תג מחיר", תפעל בכל מחוזות המשטרה.

תוכנית הדגל של דנינו, "המפנה", מומשה, אך המשטרה פנתה לאחור. דנינו בעד שקיפות, אך של אחרים. מאתר האינטרנט של המשטרה הוסרו הנתונים הסטטיסטיים, ורק לאחר פניות רבות הועלה חלק קטן מהם. לפי נתוני משרדי האוצר וביטחון הפנים, התקציב גדל בעשור האחרון ברבע ומספר השוטרים בעשירית. השר לביטחון הפנים מסר שבארבע השנים האחרונות התווספו למשטרה 1,300 תקנים. לפני יותר מארבעים שנה, כשהתגייסתי למשטרה, היו בה 12,000 שוטרים, שכ-15% מהם היו בתפקידי חקירות ומודיעין. היום יש כ-30,000 שוטרים שכ-30% מהם בתפקידים אלו. יש עוד עשרות אלפי מתנדבי וסיירים עירוניים המעבים את המשטרה. גם משמר הגבול החל לעבוד במשימות של מאבק בפשיעה. מספר התיקים הפליליים לחוקר ירד ביותר ממחצית. ולמרות כל אלו, שיעור העבירות המפוענחות ירד.

דנינו מתהדר בירידה בפשיעה, אך קרוב לוודאי שזו נגרמה עקב אובדן אמון הציבור במשטרה. כשמספר העבירות ירד בעשור האחרון בכשליש, שיעור הפשיעה נמוך משהיה לפני שלושים שנה, ויש יותר שוטרים וחוקרים ויש יותר תקציב, אפשר לשאול מדוע שיעור פענוח העבירות כה נמוך? מה המשטרה עושה בתקציבה הגדול מאי פעם? דוגמה אחת מני רבות: במקום מפקד מחוז אחד בצפון, בדרגת ניצב, יש עתה שני מחוזות, שבראש כל אחד מהם עומד ניצב. לכל אחד מהם יש סגן תת-ניצב, מספר קציני המטה הבכירים הוכפל, לכולם מכוניות צמודות, ראשי לשכות, סגנים, עוזרים, נהגים ומזכירות.

על השר לביטחון הפנים לממש את אחריותו המיניסטריאלית ולפטר את המפכ"ל הכושל. כך כתב אולשן, נשיא בית המשפט העליון בעבר, שעמד בראש ועדת בדיקה על פרשת "עסק הביש": "בין אם נתן לבון ובין אם לא נתן את ההוראה - האחריות רבצה עליו כשר אחראי על כל הנעשה בתחומי סמכותו". גם השר לביטחון פנים כפוף לעקרון האחריות המיניסטריאלית, כפי שנקבע בהחלטות רבות.

בהקשר לפרשת ניסו שחם, אמר דנינו: "דין אחד לשוטר ולניצב" (שעדיין מקבל שכר מהמשטרה). הוא הביא לסיום תפקידו של תת-ניצב אדרי, שלא דיווח על תלונות שהגיעו אליו באותה פרשה. השוטרת ששיקרה בפרשת גדי ויכמן מצאה את דרכה מחוץ למשטרה. דנינו "העיף" מתפקידיהם קצינים מתחנת ערד בפרשת רצח הילדות. כנראה שאצל דנינו דין אחד לשוטר ולניצב ודין אחר לרב-ניצב. ראוי שדנינו יקח אחריות לכשלים הרבים במשטרת ישראל בתקופתו ויילך בעקבותיהם. אם לא יעשה זאת, על השר לביטחון הפנים לעשות שימוש באחריותו המיניסטריאלית ולהורות לדנינו את הדרך החוצה ויפה שעה אחת קודם.

ד"ר מאיר גלבוע שירת שנים רבות במשטרת ישראל, וכיום מרצה באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת עמק יזרעאל.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il