"לא שופטים סרט לפי איך שהבמאית נראית"
דריה שיזף בת ה-20 מגיחה בסרט "אליס", בו התבקשה לנשק שחקנית אחרת כשרק חזיה לגופה - עוד ניסיון לבחון את הגבולות וההגדרות שלה: "מה זה אומר שאני היפסטרית? שיש לי טעם טוב במוזיקה ובגדים". אביה הסופר צור שיזף מפרגן. ראיון
ההופעה ב"אליס", שיצא בשבוע שעבר לאקרנים, היא הופעת הבכורה הראשונה של שיזף בת ה-20 בסרט קולנוע, אולם לפני שנתיים היא כבר משכה תשומת לבם של רבים עם החיקוי שלה להילי עמנואל מ"מחוברות" - דאחקה אינטרנטית שהעלתה לרשת והפכה להיסטרייה ויראלית ברשתות החברתיות.
עוד לפני "אליס": דריה שיזף מתחברת להילי עמנואל
בניגוד לצחוקים היוטיוביים, כשחקנית על הסט של "אליס", נדרשה שיזף למעט יותר רגישות ורצינות. נטע היא דמות מופנמת שכמהה לאהבה וחום אנושי. היא נקשרת אל אליס (בן יעקב) הסמכותית המבוגרת ממנה, ובהמשך נוצר חיבור עדין ואינטימי בינה לבין שותפתה לחדר, ורד (נטע בר רפאל), שמוציאה בזעם את כל מה שנטע מפנימה.
שיזף החייכנית במציאות מגלמת ב"אליס" דמות שקטה, שהפרעת האכילה שלה נובעת מתוך כמיהה לקשר. "היא אנורקסית לא מתוך רצון להיות נורא רזה או לחקות מודלים שהיא רואה בעיתון" היא אומרת. "בשבילי היא היתה בת טובים שהידרדרה. אני מכירה את זה, מחברות שהיו לי, לפעמים לגדול בחברה טובה זה מה שמסריט יותר מהכול".
מה "מסריט" בלהיות בת טובים?
"הרצון למרוד. כשלא מציבים לך גבולות את רוצה שיגידו לך די, זו זעקה לתשומת לב. יצא לי להכיר בחורות שנכנסו למצב הזה לא מתוך רצון להיות רזות אלא מתוך רצון שההורים שלהן יטפלו בהן, ויתייחסו אליהן".
את התפקיד קיבלה שיזף אחרי אודישן וחיבור מיידי שנוצר עם גולדברג הבמאית ושאר הצוות. בינתיים כבר הספיקה להצטלם בתפקיד ראשי לסדרת טלוויזיה חדשה - עליה היא לא יכולה לספר דבר למעט העובדה שהיא נהנתה מאוד במהלך הצילומים ומקווה שזה יהיה הדבר הגדול הבא עבורה. ולחשוב שעד לא מזמן כבר שקלה לוותר על משחק בגילה הצעיר: "עשיתי אודישן אחרי אודישן מגיל 14, וחשבתי שאני לא רוצה לחיות ככה. אם זה המצב כשאני עדיין חיה עם ההורים שלי, מה יהיה אחר כך?".
האמת, שבמקרה של שיזף, החיים עם ההורים לא נראים רע כל כך. כבתו של העיתונאי, הסופר והמטייל התמידי צור שיזף, היא זכתה לראות עולם מגיל צעיר - ביקרה בהודו בגיל שמונה ובניו יורק בגיל 12. "אני מתה על אבא שלי", היא מודה, "אנחנו חברים נורא טובים. מאז שהייתי בת שמונה הוא אומר לי שאני הבן אדם הכי מוכשר בעולם, ושאני הרבה יותר טובה ממנו. אני הכי גאה בו וחוגגת את העובדה שהוא אבא שלי".
החלום שלהם הוא ליצור משהו יחד, וניסיון ראשון של שיתוף פעולה קרה לאחרונה כששיזף יזמה קידום הוצאה מחודשת של ספרו "דרך המשי" במימון עצמי, בדומה לפרויקט שהרים עוזי וייל, אבל הפרויקט לא הגיע לסכום היעד.
"זה היה רעיון שלי, אבל לצערי זה לא הצליח", היא מספרת, "ראיתי את הפרויקט של עוזי וייל, ואמרתי לו שהוא חייב לעשות את זה. אני מבינה במחשבים ובאינטרנט יותר ממנו, וכך קרה שנהייתי אשת יחצי הציבור שלו. כנראה שלא עשיתי את עבודתי כל כך טוב, אבל זה כן הגיע לאיזשהו מקום מכובד וקרוב להצלחה של הפרויקט".
הבת ואביה לא נותנים לזה להפוך למפח נפש, ועובדים על פרויקט משותף חדש. "אנחנו רוצים לקחת את אחד הסיפורים שהוא כותב לילדים, סיפורים שהוא היה מספר לנו פעם, ולצלם קליפ ממנו", היא חושפת, "משמח אותי שהוא רוצה לעבוד איתי, זה מחמיא לי מאוד וגם מפחיד. אני לעולם לא אשתווה אליו, במיוחד לא ברמת הידע".
ב"אליס" ההתקרבות בין נטע לורד מגלמת את כל החופש והעדינות האינטימית שחסרה לאליס, הדמות הראשית, וכוללת גם סצנה של נשיקה בין שתי הנערות. שיזף, שנמצאת בזוגיות רצינית עם בן זוג, לא ראתה אתגר בנשיקה עם אישה, אלא עם החשיפה הפיזית והרגשית על הסט. "הסצנה הלכה ממש טוב בטייק הראשון, אבל בגלל האינטימיות הנורא גדולה והעובדה שהסצנה צולמה בחצי עירום, ביקשתי מדנה שיהיו מעט אנשים על הסט, והיא ביימה אותה עם המון כבוד כלפינו.
"אחרי הצילומים נלחצתי. אני עם חזיה שם ופחדתי ממה שיגידו, ומאיך שזה ייראה בתוצאה הסופית, אבל דיברתי עם דנה על זה, וזה מה שכיף בלעבוד עם אישה. היא הבינה את החשש שלי, וכשראיתי את הסרט לא הייתי נבוכה לראות את עצמי ככה".
את חושבת שאם זה היה במאי גבר, זה היה אחרת?
"כששיחקתי בסרט סטודנטים, והיתה שם סצנה מעט מינית מול במאי גבר זה לא היה אותו דבר. זה לא היה רע, אבל לא היתה את ההבנה הגדולה הזו".
דריה בארץ הפלאות
"אליס" הוא סרט לא קל, שנעשה על ידי אישה שיצרה אותו מתוך זיכרונותיה האישיים. הוא עוסק בעולם פנימי, בתשוקות, בתחושת החמצה, בתחלואי וייסורי נפש, והוא עושה זאת דרך הדמויות הנשיות שבו ומנקודות מבטן. אצל כולן יש בעבוע סוער מתחת לפני השטח שעומד לפרוץ החוצה.
ככזה, הוא מהווה נדבך נוסף במה שנראה כמו התחלה של שינוי, לקראת עשייה קולנועית נשית בארץ בפרט ובעולם בכלל, שהולכת וצוברת מקום של כבוד, לצד זו הגברית שמהווה עדיין, את הרוב המוחלט. אחרי סמסטר בסם שפיגל ומחשבות על לימודים שישלבו קולנוע, שיזף עוד לא ממצבת את עצמה בתוך העשייה הזו, אבל מתארת תמונת מצב קצת יותר אופטימית.
"אני חושבת כמה נשים במאיות מוכרות יש, ויש כל כך מעט", היא אומרת, "אבל בלימודים עכשיו פגשתי כל כך הרבה בנות מוכשרות. זה לגמרי עניין של אפליה. מאוד קשה לגשת לקרן כשכל מי שמחזיק אותה זה גברים - כמו כל דבר בעולם כמעט - ולהיות אישה ושלא יסתכלו עליך כעל אישה ותו לא.
"למשל, עיקר ההתעסקות סביב הסרט של הגר בן אשר 'הנותנת', היה בזה שהיא אישה, ושהיא נורא יפה. היא באמת נורא יפה, אבל זה כל כך לא רלוונטי. מתי מדברים על במאי וכל מה שאומרים הוא 'וואו, איזה חתיך'?. לא צריך לשפוט יצירה של בן אדם לפי איך שהוא נראה. אני כן חושבת שיש התעוררות סביב העניין הזה, בכל התחומים, ולו בעצם הדיבור על זה שיש בעיה. זה כבר משהו".
בכל הנוגע לעצמה, שיזף מתכננת בצניעות את צעדיה. "קודם כל הייתי רוצה לדעת יותר, לכן אני רוצה להירשם ללימודים, כי אני מרגישה שאני עדיין לא יודעת מספיק בשביל ליצור", היא מודה, "הרבה אנשים יוצרים מתוך יומרה גדולה. הייתי רוצה לעשות סרט, לכתוב אותו ולשחק בו מצד אחד, אבל אני גם לגמרי בעד פיצול רשויות. כולם חושבים שהם יודעים לעשות הכל הכי טוב, אז הם גם כותבים, גם מביימים. הרבה פעמים זה טוב, אבל הרבה פעמים זה יוצא רע".
כמי שגדלה ביפו והספיקה לתקלט ברחבי העיר, שיזף לא מתרגשת מהגדרות כמו היפסטרים וסחים שמסרבות להיעלם מהשיח התרבותי. "אני מתייחסת לזה בחיבה", היא מצהירה, "כשאומרים שאני היספטרית מה זה אומר? שיש לי טעם טוב במוזיקה ובגדים. כל תת תרבות יכולה להיות מגניבה, כל עוד את לא לוקחת אותה לאקסטרים.
דריה שיזף ושותפתה לתקלוטים פז בונפיל. היפסטריות גאות
"הבעיה הגדולה היא שהרבה אנשים חושבים שזו דרך חיים שאי אפשר לחרוג ממנה. אני שומעת אנשים שאומרים שהם בחיים לא יקימו משפחה כי זה לא נופל תחת ההגדרות ההיפסטריות. כל עוד את עושה משהו בדרך שלך, ובמקרה נופלת לתוך קטגוריה זה טוב, אבל אם את מתאמצת יותר מדי בשביל שתהיה חלק מדרך מסוימת - זה הדבר שמעורר גיחוך בעיניי".
