"מד מן", סוף עונה 6: דון דרייפר חושף הכל
שנים של שקרים ובריחה נפסקו ברגע אחד בסוף העונה של מד מן, וזה חתיכת טוויסט בעלילה. מה גרם לדון דרייפר להיפתח, למה צריך לרחם על פיטר - ומה יקרה לפגי בעונה הבאה? אל דאגה, גם בוב בנסון בפנים. טור אחרון לעונה
שש שנים ראינו את דון דרייפר בורח. בורח מהסודות שלו, מכל דבר שקשור לעברו, מכל קשר משמעותי עם נשותיו וילדיו. הדרמה שהביאה איתה העונה השישית של "מד מן" - והפינאלה המצוינת שלה - היא הסוף של המעגל הזה. דון דרייפר מפסיק לברוח. וזה חתיכת טוויסט בעלילה.
למדנו על דון בעונה הזאת יותר מאשר בכל העונות גם יחד. צפינו בו מתאהב, מדבר על רגשות, נזכר בילדותו, צולל לתחתית ולבסוף חושף בפני עמיתיו וילדיו טפחים מעברו, אותו עבר שעד כה הגן עליו בחירוף נפש, גם אם המחיר היה כבד (כמו ההתאבדות של אחיו אדם בעונה הראשונה). הסצינה האחרונה, שבה דון הראה לילדיו את הבית שבו גדל, היתה לא פחות ממצמררת עבור מי שעקב אחרי מעלליו של דרייפר בשש השנים האחרונות.
זאת היתה עונה מצוינת, שמשאירה פתח לעונה אחרונה מפוארת. האם דון יצליח להשלים עם העבר ויחיה באושר ועושר? האם חשיפת עברו תסבך אותו עם החוק? ואיך תסתדר סוכנות הפרסום בלי האיש שהחזיק אותה על הכתפיים כל כך הרבה שנים? העונה השביעית תהיה מאוד מעניינת, אין ספק.
במשך כל העונה האחרונה דון היה במסלול התרסקות, אלא שפעם אחר פעם הוא הצליח להינצל ברגע האחרון. בשני הפרקים האחרונים, עם השתייה הבלתי פוסקת שלו, היה ברור שזה לא הולך לכיוון טוב. בבית הסבלנות של מייגן הלכה ופקעה, ובמשרד נמאס לשותפים ממנהל הקריאייטיב שבמקרה הטוב מבריז מפגישות - ובמקרה הרע פשוט מחרב אותן בלי לחשוב על ההשלכות.
"הטוב לא מנצח את הרע"
אחרי לילה במעצר, דון מבין שהוא זקוק לשינוי. הרעיון לעבור ללוס אנג'לס מגיע אליו במקרה מסטן, והוא קופץ על המציאה באימפולסיביות. אבל יש שתי שיחות שגורמות לו לשנות את דעתו. הראשונה עם אשתו לשעבר בטי, שמספרת לו על כך שבתו סאלי זייפה תעודת זהות (מזכיר לכם מישהו?) כדי לקנות אלכוהול והשתכרה בפנימייה. "הטוב לא מנצח את הרע", היא אומרת לו, "היא באה מבית הרוס".
"אתה חייב להבין מתי זה נגמר". הפרומו לפרק האחרון בעונה
השיחה השנייה היא עם טד, שמבקש ממנו לתת לו לנסוע לקליפורניה במקומו כדי שיוכל להתחמק מפגי ולהציל את חיי המשפחה שלו. "זה הסיכוי היחיד שלי", הוא מתחנן, "יש לי ילדים. אני לא יכול להשליך את זה לפח". דון אמנם מסרב, אבל המסר מחלחל. פתאום הוא חושב על ילדיו שלו. איך נראית הילדות שלהם? האם הוא רוצה שגם להם תהיה ילדות דפוקה כמו שלו? שהם יזכרו אותו כמו שהוא זוכר את הוריו?
בפגישה עם הרשי, אחרי עוד שקר שמכר ללקוחות פוטנציאליים, דון מבין שנמאס לו לשקר ולברוח. ואז מגיע המונולוג המדהים שבו הוא מספר בפעם הראשונה מרצונו החופשי על הילדות האמיתית שלו - וכמעט פורץ בבכי. זה מותיר את המנהלים מהרשי המומים ואת שותפיו זועמים, מה שמוביל בסופו של דבר להדחתו המתבקשת מהמשרד. זה היה הרי הקש ששבר את גב הגמל, אחרי שנפטר מהתקציב של יגואר על דעת עצמו, הביך את כולם כשדיבר על השתמטות משירות צבאי בארוחת ערב עם שברולט והשפיל את טד בפגישה עם סנט ג'וזף .
"שני הצדדים עכשיו" בביצוע ג'ודי קולינס, 1967
בסוף הפגישה עם הרשי מודיע דון לטד שהחליט לוותר על המעבר ללוס אנג'לס. הצעד הזה גורם למשבר רציני בנישואים עם מייגן, שהחליטה סוף סוף שנשבר לה. "פעם ריחמתי עליהם", היא אומרת על הילדים של דון, "עכשיו אני מבינה שאנחנו באותה סירה". מייגן, אגב, לא נרצחה לבסוף למרות כל הרמזים שפיזרו לנו בעונה הזאת, מהחולצה של שרון טייט ועד לאזכור המפורש של הסרט "תינוקה של רוזמרי" (של רומן פולנסקי, בעלה של) בפרק שעבר.
האם דון ומייגן יצליחו לשקם את הנישואים? האם דרייפר ישוב לסוכנות? נגלה כמובן בעונה הבאה, אבל לי נראה שההתרסקות המקצועית והאישית הזאת היא הדבר הכי טוב שקרה לדון.
שני הצדדים, עכשיו
אגב, את הסצינה האחרונה שבה מראה דון לילדיו את בית ילדותו מלווה באופן מושלם השיר Both Sides Now, שנכתב והולחן על-ידי ג'וני מיטשל, בביצוע (המקורי) של ג'ודי קולינס שהגיע ב-1967 למקום השמיני במצעד האמריקני. מיטשל עצמה הקליטה אותו שנתיים אחר כך לאלבום Clouds, בביצוע הרבה יותר נוגה ואיטי. האזינו לשני הביצועים.
"אף פעם לא ידעתי אהבה", ג'וני מיטשל שרה את "שני הצדדים עכשיו"
נעבור לטד. תחשבו איך היתה נראית העונה בלי הדמות המעולה הזאת, שמציבה מראה מול דון דרייפר. הטוב מול הרע, האיש שמוכיח שאפשר להיות מנהל מוכשר וליצור קמפיין פרסום מעולה גם בלי להיות אלכוהוליסט בוגדני שמרוכז רק בעצמו. אבל בסופו של דבר, כמו דון שמקבל את ההחלטות שלו לבדו בלי לשתף בכלל את מייגן, גם טד מחליט חד-צדדית בשביל פגי, אשתו וילדיו איך ייראה העתיד.
פגי, למרות הלב השבור, מסיימת את העונה הזאת במקום הכי טוב שיכלה לבקש מבחינה מקצועית. הבחורה הצעירה שהתחילה בכלל כמזכירה והתגלגלה במקרה להיות קופירייטרית, יושבת בסוף הפרק על הכיסא של דון דרייפר, אחרי עונה שלמה שרק נגררה ולא קיבלה החלטה אחת בעצמה. הגולם קם על יוצרו. לא מן הנמנע שהיא תהיה היריבה העיקרית של דון בעונה הבאה, ולא טד. וזה באמת אומר משהו על השינוי במעמד האשה לאורך הסדרה (שרבים טוענים, ולא בצדק, שהיא שוביניסטית ומשפילה נשים).
הגיבור הטראגי
ופיטר? בסוף העונה לא יודעים אם צריך לשנוא אותו או לרחם על הדמות הטראגית הזאת. מצד אחד, הוא אגואיסט ואופורטוניסט שלא רואה אף אחד מלבד עצמו, מצד שני הוא קורבן של עצמו שגורם לכל דברים הרעים לקרות לו. קן קוסגרוב, למשל, היה לוקח את הצרות של פיטר הרבה יותר בקלות. אבל הנפש האפלה של פיטר לוקחת אותו למקומות לא טובים.
"אתה חופשי, חופשי ממנה, חופשי מהם, אתה חופשי מהכל", אומרת לו
פרודתו טרודי רגע לפני שהוא נוסע ללוס אנג'לס. "לא כך רציתי את זה", הוא משיב. ככה זה, גם כשהחלומות שלו מתגשמים, פיטר קמפבל אף פעם לא מרוצה. טראגי, כבר אמרנו.
רוג'ר סטרלינג אמנם לא קיבל הרבה זמן מסך בעונה הזאת, אבל כמו שכתבתי בתחילת העונה, הוא תמרור אזהרה לדון, ואם רוג'ר הצליח בסופו של דבר לזכות בסוג של חיי משפחה עם קווין, בנו מחוץ לנישואים עם ג'ואן, הרי שגם דון דרייפר יכול לקבל הזדמנות שנייה.
וכמובן שאי אפשר שלא להתייחס לבוב בנסון, ההפתעה של העונה. ככל שאנחנו מגלים עליו יותר, אנחנו יודעים פחות. מה האינטרסים שלו? האם הוא הורה למנולו לרצוח את אמו של פיטר? ולמה פיטר לא חושף מי הוא? אם שואלים את מת'יו וויינר, התשובה היא ש"פיטר הגיע למסקנה שעדיף שלא להתעסק עם בוב, אם בוב הצליח להגיע עד להיכן שהגיע". האם זו היתה טעות? לוויינר הפתרונים. רק בבקשה, אל תתעכב עם העונה הבאה.
