נוהל הפיצוי של הרכבת אינו שולל הגשת תביעה

הרכבת איחרה ואתם לא מסתפקים בפיצוי של כרטיס חינם? בית המשפט העליון קובע כי נוהל הפיצוי של הרכבת אינו שולל הגשת תביעה. בכך ביטל פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שקבע למעשה כי הפיצוי שמקבלים נוסעי הרכבת מוגבל לזה שנקבע בנוהל פנימי של החברה. בכך גם ביטל בית המשפט העליון החלטה לדחות בקשת תביעה ייצוגית, שהוגשה בגין שביתת עובדי רכבת ב-2007 והאיחורים שנגרמו בעקבותיה.

"לא היה מקום לקבוע כי נוהל הפיצוי מהווה הסדר שאינו מאפשר לתבוע את הרכבת", כותב השופט ניל הנדל, בהחלטה שבה קיבל ערעור שהוגש נגד פסק הדין של בית המשפט המחוזי. לכן, כך סיכם, לא ניתן לקבוע כי "אין אפשרות סבירה שהתובעים יצליחו".

נוהל הרכבת אינו שולל תביעה לפיצויים(צילום: מוטי קמחי)

העובדים התכנסו, הרכבות עמדו

סיפורה של התביעה הייצוגית מתחיל ב"אסיפות הסברה" שערך ועד עובדי הרכבת ב-30 באפריל 2007. "באותו היום, סמוך לשעה שמונה בבוקר, נפסקה תנועת הרכבות בכל רחבי הארץ למשך כשעה, כתוצאה מאסיפות הסברה - (ו)מתוך כוונה להביא לתוצאה זו", מפרט השופט הנדל. "חלק מהנוסעים שהחזיקו בכרטיסי הנסיעה כלל לא עלו לרכבת ונסעו באמצעי תחבורה חלופיים, וחלקם הגיעו ליעדם באיחור".

בעקבות המקרה הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה לאישור תובענה ייצוגית. הטענה שעלתה באותה בקשה, נשמעה בשנים האחרונות כמה וכמה פעמים בבתי משפט - הפסקת תנועת הרכבות, כך נטען, "כמוה כהפרת הסכם בין רכבת ישראל לבין נוסעיה". עוד טענו העותרים כי רכבת ישראל התרשלה בכך שנמנעה מלהודיע לנוסעים על כך שקיים חשש לקיום שביתה, ולכן אותם נוסעים לא היו יכולים לתכנן את צעדיהם בהתאם.

נוהל הפיצוי של הרכבת כיום פשוט. כרטיס נסיעה חינם עבור איחור של יותר מחצי שעה, ושני כרטיסי נסיעה בגין איחור של יותר משעה. נוהל זה, כך נקבע בבית המשפט המחוזי הוא הסדר ממצה, שמטרתו - להגביל את הפיצוי שנוסעים רשאים לתבוע בגין איחורים, ולהנהיג פיצוי קבוע ומוסכם מראש. "אין לפרש את הנוהל באופן שבו לנוסע ישנן שתי אפשריות פיצוי", נקבע בבית המשפט המחוזי, "האחת - הפיצוי שנקבע בנוהל, האחרת תביעה אישית על מלוא הנזקים".

בשולי החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת התביעה הייצוגית, אפשר למצוא את ההגיון הכלכלי העומד מאחורי נוהל הפיצוי כיום - "הגדלת הפיצוי איננה רצויה מבחינת הלקוחות, מאחר שפירוש הדבר הוא כי הסיכון המוגבר של הפיצוי 'יגולגל' לנוסעים במסגרת מחירי הכרטיסים, באופן שיביא להעלאת המחירים". ובמלים פשוטות, בית המשפט קבע כי אם תידרש הרכבת להעניק פיצוי מוגדל בגין איחוריה, מי שישלם על כך יהיו הנוסעים עצמם, באמצעות תעריפים יקרים.

"בית המשפט המחוזי שגה"

הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט העליון, ובהם הנשיא אשר גרוניס, מצא את החלטת בית המשפט המחוזי שגויה. למעשה, השופט ניל הנדל אף מסביר כי הרכבת עצמה אינה מונעת מלקוחות מלהגיש תביעות בגין נזקים שנגרמו להם בעקבות איחורים. בכך היא פועלת באופן שונה מזה שקבע בית המשפט המחוזי, ולכן אין לקבל את פסק דינו בדבר דחיית התביעה הייצוגית.

"ברור כי בפני כל נוסע ונוסע אשר רכבתו איחרה, פתוחה הדרך לפנות להנהלת הרכבת ולקבל את הפיצוי הקבוע בדין", הסבירו ברכבת לשופטי העליון. "באם אין הוא מסתפק בכך, רשאי (הנוסע) להגיש תביעה בערכאות משפטיות מתאימות בהתאם לסכום התביעה". מכאן שאפילו הרכבת אינה מגבילה את הנוסעים, וגם לפי גישתה נוהל הפיצוי אינו בבחינת הסדר ממצה ואינו שולל הגשת תביעה. כל זאת, כאמור, בניגוד למה שקבע בית המשפט המחוזי.

"שגה בית המשפט המחוזי עת קבע שכוונת הצדדים בהתקשרותם בחוזה הנסיעה, הייתה לשלול בכל מקרה תביעה לפיצויים מעבר לקבוע בנוהל הפיצוי", כותב השופט הנדל. "הדברים מתחדדים כאשר ייתכן שיווצרו מקרים שבהם הפיצוי עלול שלא להוות פיתרון, או מהווה פיתרון שאינו אחיד". בעניין זה ראוי להזכיר כי בעבר כבר נקבע בבית משפט מחוזי כי "פיצוי על איחור הרכבת בכרטיס נסיעה חינם, למי שברשותם 'חופשי-חודשי', כמוהו כאי-מתן פיצוי כלל".

ומה יקרה כעת? ראשית, בית המשפט העליון ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה "נוהל הפיצוי מהווה הסדר ממצה בין הרכבת לנוסעיה". כבר בכך יש בשורה לנוסעים, שכן השארת פסק הדין של המחוזי על כנו עלולה הייתה להביא למצב שבו אי אפשר לתבוע את הרכבת בגין איחורים. בנוסף, הליך אישור התביעה הייצוגית יתחדש בבית המשפט המחוזי, כאשר זה יידרש לבחון בין השאר האם "הליך התביעה הייצוגית (הוא) הדרך היעילה וההוגנת לניהול התובענה".