היום האחרון ללימודים: "קצת שמחים, קצת עצובים"
ליהיא שסיימה כיתה א' תאפה עוגיות בקיץ, למאיה מכיתה ב' מספיק חודש חופש, רומי שעולה לחטיבה חוששת מהבאות. פגשנו את תלמידי היסודי ביום חלוקת התעודות
עוד עדכונים בחדשות ynet:
משרד החינוך יוזם: בית ספר להורים מתחילים
הקיץ החל: ילדי הגנים והיסודי יוצאים לחופש
בבית הספר גורדון בתל אביב נרשמה אווירה חגיגית במיוחד, והתרגשות ניכרה על פניהם של התלמידים והמורים. ליהיא חג'ג' סיימה את שנת לימודיה הראשונה, וניצבה נרגשת לקראת עלייתה לכיתה ב'. "זה נורא מרגש. הייתה לי שנה טובה מאוד, למדתי לכתוב ולקרוא ולמדתי שאני יכולה להיות תלמידה טובה". כבעלת ניסיון הוסיפה: "לתלמידים שיעלו לכיתה א' אני מאחלת שתהיה שנה טובה. אני חושבת שהם לא צריכים להיות לחוצים, הם היו הרבה שנים בגן ועכשיו הם צריכים ללמוד להיות בכיתה א'". בחופשת הקיץ מתכננת ליהיא לאפות עם אמה עוגיות, ללכת לקייטנות ולפגוש הרבה קרובי משפחה.
מאיה גבריאל, הוותיקה ממנה, סיימה את לימודיה בכיתה ב' והביעה דווקא רגשות אחרים: "לא כל כך כיף לסיים את השנה, כי נפרדים מהמורים ומהתלמידים", אמרה. "אני אתגעגע אליהם מאוד והייתי רוצה שהחופש יהיה רק 30 ימים". בחופש היא מתכננת "ללכת לבריכה, ללכת לדודים ולהשתתף בקייטנת דרמה שתפעל בימי החופש בבית הספר".
בין המסיימים גם יהלי סגרון שיעלה לכיתה ה'. "השנה הייתה מאוד כיפית", סיכם, "נהניתי בשבועות, בפורים וגם מהלימודים, אבל הכי נהניתי ללמוד מתמטיקה, כל הזמן לומדים נושאים חדשים". ומה תוכניותיו לחופש? "אני אטוס לגרמניה, אפגש עם חברים ואבלה".
גלי מליק שסיימה את לימודיה בכיתה ג' הוסיפה: "למדתי דברים רבים במהלך השנה, ואני מרגישה יותר בטוחה בעצמי. אני אתגעגע למקצועות שאנחנו לומדים כמו ציור, מדעים וחשבון ולאנשים שלא אראה בחופש הגדול כמו המנהלת והמורים. בחופש אני הולכת לקייטנת קרקס ואבלה עם חברים ועם המשפחה".
אל התלמידים המסיימים מצטרפים גם 66 אלף עובדי הוראה בבתי הספר היסודיים וכ-16 אלף גננות. שרון לוינהר-בכור, מנהלת בית הספר, סיכמה: "הייתה שנה מאוד עמוסה. בית חינוך גורדון הוא בית ספר 9 שנתי, כך שהחטיבה סיימה שבוע שעבר והיום מסיימים תלמידי היסודי".
עבורה החופשה טרם החלה. "אנחנו עדיין כאן, בונים את שנת הלימודים הבאה. הסיום הוא הדרגתי ובסוף יולי ניקח חופשה קצרה, נמלא מצברים ונחזור עם כוחות מחודשים". לוינהר מתכננת גם היא לבלות בחופש. "אני מתכוונת לנוח, לקרוא, לטייל בטבע, לבלות עם ילדיי ומשפחתי, ולחזור עם הרבה כוח ואנרגיות לעוד שנה".
"נקשרנו אליהם, הם כמו ילדים שלנו"
סבלנות רבה הפגינו היום תלמידי בית הספר יאנוש קורצ'אק בקריית מוצקין. את יום הלימודים האחרון בילו בטקס סיום שנה שארך שעה וחצי בשמש. הוא נפתח בהנפת הדגל ושירת ההמנון, גם בשפת הסימנים לטובת לקויי השמיעה בבית הספר. ראש העיר נאם, תלמידי כיתה ו' רקדו, ולקינוח הזמינה המנהלת מיכל שטיין לבמה את עשרות התלמידים המצטיינים בתחומים הלימודיים והחברתיים.
בתום הטקס בהחלט נראו רוב התלמידים בשלים לחודשיים של בטן גב בבריכה או בקייטנות. שלושה תלמידי כיתה ו' נאותו לחלוק תובנות בסיום מחצית הדרך במערכת החינוך הישראלית: "אני לוקחת מפה הרבה ערכים, הרבה מהשיעורים שלמדתי", סיפרה רומי. "אני קצת שמחה שממשיכים הלאה, לחטיבת הביניים, אבל גם קצת עצובה, כי הייתי רוצה להישאר עוד קצת. יש חששות מהחטיבה. מהילדים הגדולים, שהלימודים יהיו קשים יותר ויימשכו הרבה זמן. מה שטוב שהכיתה שלי לא מתפצלת", אמרה.
גם אמיר מאמין שאחד היתרונות שיקלו את המעבר הוא העובדה שהרבה חברים עוברים יחד איתו. "יש חששות בעיקר מחומר הלימודים, אבל אני מאמין שבמהלך השנה זה יעבור. לפי מה שסיפרו לי בהתחלה קצת קשה אבל אחר כך יותר קל". הוא מתייחס ברצינות לחוברות הקיץ שקיבלו כהכנה לחטיבת הביניים, אבל לא מתכנן את התוכניות לחופשה מראש. "מקווה ללכת לבריכה, לים. אני לא מתכנן עדיין. טיסה לחו"ל, ים, מה שבא".
תלמידה נוספת, אופיר, סיפרה כי בשל החששות מהמעבר, בית הספר מכין את התלמידים לקראתו. "גם בחופש הגדול, חוץ מהים והבריכה, תהיה הכנה לחטיבה". ומה התוכניות לחופש? אצל אופיר הכול מתוכנן עקב העומס: "סבתא שלי בבית אבות ואני מבקרת אותה כל יום חמישי, עכשיו אוכל לבקר אותה יותר ולעזור לה. אני גם מתנדבת עם חולי סרטן וסוכרת, וגם חברה בצופים, אז אהיה במחנה קיץ בחופש. בטח נהיה גם בים ובבריכה".
מיכל אטינגר, מחנכת כיתה ו', יוצאת גם היא לחופשה וכבר הלילה תטוס לחודש לארה"ב. כשתחזור תתחיל לתכנן את שנת הלימודים הבאה, שבה תשוב לחנך את כיתה ה' בבית הספר. "בתקופה האחרונה היה חיבור עמוק יותר עם התלמידים, בגלל החששות שלהם והפרידה. הדיסטנס נשבר, הרבה יותר חיבוקים", סיפרה בחיוך. "התחושה מעורבת. אני שמחה על כך שהם מתבגרים ועוזבים, ממשיכים הלאה כמו שצריך. אבל בגלל הפרידה יש תחושה קשה. נקשרנו אליהם. הם כמו ילדים שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
