צאו מהבית: 7 המלצות לטיולים ברחבי הארץ

יש שיטענו כי רק מי שגר באזור רמת הגולן או הרחק משם באזור הדרום המדברי, יכול ליהנות מטבע אמיתי ומתפרץ כמו גם ממגוון אטרקציות ופעילויות מעניינות ושונות שבאות בדרך כלל בעסקת חבילה אחת עם הנוף היפיפייה והאוויר המשכר.

תל דן, רמת הגולן(צילום: אביהו שפירא)

מערת קשת I הגליל המערבי

המערה היא לא בדיוק מערה, זוהי קשת אבן גדולה ומרשימה ברוחב של מטרים ספורים, המהווה שריד למערה גדולה על רכס אדמית, בגובה 400 מטר מעל פני הים. בתהליך ארוך ורב שנים וכתוצאה מזעזועים גיאולוגיים התקרה של המערה התמוטתה והשאירה את המראה המרהיב שנוצר.

מערת הקשת(צילום: לימור פרימרמן)

לאחר מספר דקות הליכה בשביל ידידותי למשתמש, תתגלה קשת הסלע הענקית. אתם מוזמנים לתפוס נקודת תצפית ולהביט בנוף הירוק המקסים. היישובים יערה ואילון והעיירה שלומי, נראים מכאן כמו תמונה מהאגדות. מומלץ לחזור באותו שביל שכן הרכב מחכה בסופו, ולא להמשיך עם המסלול. בסך הכל מדובר בלא יותר משעה הליכה נעימה.

איך מגיעים? נוסעים בכביש מספר 899 פונים צפונה לכיוון קבוץ אדמית ונוסעים בכביש מספר 8993 לכיוון קבוץ אדמית, לפניו פונים ימינה לחניון קק"ל וצועדים למערה בדרך נוחה המתאימה גם לנכים.

מושב אלוני אבא I גליל תחתון

אלוני אבא הוא מושב שיתופי הממוקם באיזור עמק יזרעאל. איזור זה בנוי מגבעות קירטוניות נמוכות המכוסות בצמחיה רבה, וביניהן עמקים רחבים. ישנם מגוון מינים של עצים באיזור; אלון התבור, אלון מצוי, אלה ארץ ישראלית ועוד.

(צילום: אחיה ראב"ד)

הנוף הפתוח האופיניי לטיפוס הצומח, מאפשר התפתחות עשירה של מיני צמחים, ביניהם שיחים ובני שיח כקידה שעירה, אזוב מצוי ואלת מסטיק, גאופיטים כצבעוני ההרים, כלנית מצויה, נרקיס מצוי ושפתן מצוי ורבים אחרים ומיני עשבוניים.

כנסייה טמפלרית. אלוני אבא(צילום: מיכל בן ארי)

מומלץ להצטייד בקצת אוכל, כובע, שתייה ומצלמה ופשוט לצאת לטיול באזור או אפילו סתם לרבוץ על איזה כר דשא מוריק וליהנות מרגע בטבע.

טיפ קטן: אל תוותרו על ביקור בכנסייה הטמפלרית העתיקה הממוקמת במושב.

מכיוון שמרבית שטח השמורה מצוי תחת משטר רעיית בקר של מושב אלוני אבא ניתן לראות לאורך הדרך פרות מלחכות עשב ולדמיין שאתם נמצאים לפחות בהולנד. כשכלום לא בוער אפשר להעביר כאן את הזמן בכיף. לטייל בקצב מאוד איטי, או למצוא פינה שלווה ולרבוץ עם הפרות.

איך מגיעים? הגישה לשמורה בדרך עפר היוצאת מכביש אלונים - בית לחם הגלילית, סמוך לכניסה לאלוני אבא.

עין אפק I סמוך לקריות

מי אמר שאין אטרקציות בקריות? במרחק של כ-10 דקות נסיעה מהקריות שוכנת שמורת הטבע עין אפק. היא שריד אחרון לנופי ביצות נחל נעמן, שהיו בעבר בעמק עכו.

בתוך המים צפים צמחי מים שונים. בריכות הדגים מסביב מושכות אליהן עופות רבים כגון שקנאים, עגורים, קורמורנים גמדיים, אנפות ועוד רבים אחרים.

שמורת הטבע עין אפק(צילום: הלל גלזמן, רשות הטבע והגנים )

אל תפספסו את טחנת הקמח באיזור שהיא למעשה שריד מהתקופה הצלבנית. במבנה הטחנה מוקרן מיצג המתאר את עולם הטבע והמורשת של השמורה. משם ממשיכים לאורך המסלול המסומן לכיוון איזור הבריכות. גשר עץ ארוך נבנה על המים ומאפשר טיול מעניין מעל הביצה. מומלץ להצטייד בלחם להאכלת הדגיגים הקטנים שנפגוש כמו גם, הקרפיונים והשפמנונים הגדולים.

המלצה נוספת, היא להצטייד במשקפת, על מנת להשקיף על מיני העופות בשמורה ועל הג'מוסים שנראים רק מרחוק.

טיול במסלול עצמו אורך לא יותר משעה אבל מומלץ למשוך את הזמן ולהתעכב לשם ההנאה לאורך המסלול.

איך מגיעים? מכביש עכו-חיפה (כביש מס' 4) פונים בצומת כורדני (ליד קרית ביאליק) מזרחה. השמורה נמצאת כ- 2 ק"מ מזרחית לצומת.

גן לאומי חוף השרון I סמוך לקיבוץ שפיים

טיול סמוך לים בעונה החמה הוא דבר שתמיד מתקבל בברכה. השמורה משתרעת מאזור רשפון בדרום ועד אזור וינגייט בצפון. ברצועת החוף הדקה החשופה לרסס מלח מי הים, גדלים צמחים שפיתחו מנגנוני הגנה כנגד המלח כגון חבצלת החוף.

גן לאומי חוף השרון(צילום: שרה גולד)

עם הכניסה לפארק ניתן לראות חורשת אקליפטוסים ומגוון צמחי מדבר וצומח ים תיכוני. פנייה שמאלה מובילה לכיוון הים. השביל מוביל לנקודת תצפית המתנשאת לגובה 40 מטר ממנה אפשר לראות את מרחבי הים ולהתענג על בריזה נעימה מהים. ממשיכים עם השביל לכיוון צפון ואפשר לתצפת עד אזור נתניה. בסך הכל מדובר בטיול של כשעה או כמה זמן שיקח לכם לשבוע מהנוף.

איך מגיעים? נוסעים בכביש החוף. לאילו הבאים מצפון יש לפנות ימינה במחלף חוף השרון, לבאים מדרום, יש לרדת במחלף שפיים ולפנות מיד מתחת לגשר. בשני המקרים, מגיעים למתחם הקניות הגדול של געש-שפיים. ליד החנות של צומת ספרים פונים מערבה (לכיוון הים), עוברים כיכר, הכביש מתחלף בדרך עפר וממשיכים בעקבות השילוט לכניסה לשמורת הטבע.

סטף I הרי ירושלים

סטף היא שמורת טבע ירוקה השוכנת בלב הרי ירושלים. במקום משחזרת קק"ל את הנוף והתרבות של החקלאות ההררית המסורתית, שאפיינה את האזור במשך מאות שנים. מי שני המעיינות שנובעים במקום זורמים לבריכות אגירה; משם בתעלות השקיה המים מועברים למדרגות חקלאיות (טרסות), בהן מגדלים עצי בוסתן וגינות ירק. אנשי קק"ל הכשירו באתר כמה שבילי הליכה לנוחיות המטיילים.

שמורת טבע ירוקה בלב הרי ירושלים. סטף(צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל)

האתלטיים שביניכם מוזמנים לשכור זוג אופניים ולצאת לדווש. מי שמעדיף את הטיול הרגלי מוזמן ליהנות ממסלול לאורך מדרון ההר משם ניתן לראות את הטרסות וגם להיכנס למערה - לא לשכוח פנס ונעליים להליכה במים. מי שאין לו כוח או חשק לטייל מוזמן לשבת בבית הקפה למעלה או לצד שולחן פיקניק וליהנות מהנוף המרהיב של הרי ירושלים. טיול במסלול אורך בין שעה לשעתיים, תלוי במסלול שנבחר.

איך מגיעים? מכביש תל אביב-ירושלים (כביש מס' 1) פונים דרומה במחלף הראל וממשיכים דרך מעוז ציון לכיוון קיבוץ צובה (כביש מס' 3965). הפנייה לסטף נמצאת בכיכר לפני הקיבוץ.

כפר סגול I צפון הנגב

זהו כפר אקולוגי, שהוקם לפני למעלה מעשור, הכל בו עשוי מחומרים טבעיים בלבד. בכפר סגול דוגלים בטבעונות - את רוב האוכל כמו גם התבלינים השונים, הם מגדלים בעצמם. הכפר הוקם למעשה על ידי זוג צעיר שמאס בחיים הסואנים של העיר הגדולה והחליט גם לעשות משהו בנידון.

כפר סגול(צילום: יעל לינזן)

בני הזוג וויט ואורי, מקימי כפר סגול(צילום: ואיט פדר)

האוכל בכפר סגול הוא טבעוני וטעים להפליא ויש גם סדנאות וטיפול אלטרנטיבי. למי זה מתאים? ובכן, לכל מי שרוצה קצת (או הרבה) שקט וקצת אסקפיזם מהמירוץ היומיומי שהוא נחלת הכלל. יש גם אפשרות לישון במקום. פרטים נוספים ניתן למצוא כאן.

הכל דבש במדבר I עין יהב

תמיד חלמתם לראות איך עושים דבש אמיתי? לבקר בכוורת של ממש? עולמן המדהים של הדבורים הנמצא במרכז המבקרים מכוורת פורת, בעין יהב יספק חוויה מדהימה וכיפית לכל הגילאים.

כוורת פורת נוסדה בשנת 1989 במושב עין-יהב שבערבה. כיום יש בכוורת פורת למעלה מ-2,000 כוורות. 

ואם אתם כבר בעין יהב, תקפצו לקטיף עצמי וסיור בחממות מלא הטנא ביישוב ובואו לללמוד עוד דבר או שניים על חקלאות אורגנית בסיור מודרך בחממה הכולל גם היכרות עם שלל סוגי עגבניות, פלפלים ושאר ירקות.

משק 25 - משק פורת מושב עין יהב. לפרטים נוספים: 052-3666032 

• השתתפו בהכנת הכתבה: לימור פרימרמן ואהובה מאמוס