המהלך המרגש של הקיץ / על החזרה של ברדה
הוא שחקן מעולה, ואפילו בשיאו, אבל להפועל ב"ש שב אליניב ברדה לא רק כחלוץ, אלא כמוביל דרך. אורי קופר על ההחתמה הנוצצת של אלונה ברקת
בעונה האחרונה, כשכולם דיברו על שיפור הניהול במכבי ת"א ועל המודל שהאלופה הציגה בהצלחה בישראל, היה נדמה שהקבוצה שהכי זקוקה לאיש מקצוע כזה, למנהל מקצועי, היא הפועל באר־שבע. מישהו מנוסה, שמגיע ממקום מסודר, שייקח את הכסף והחזון של אלונה ברקת ויהפוך אותם לתוכנית אמיתית, מקצועית ומיושמת. אתמול, במסיבת העיתונאים, הבנו - אליניב ברדה הוא האיש הזה בבאר־שבע.
טוב, לא בדיוק. ברדה הוא קודם כל שחקן מעולה, ואפילו בשיאו, אבל לבאר־שבע הוא לא חזר הפעם רק כחלוץ אלא קודם כל כמוביל דרך. החתמת ברדה היא לא עוד הצהרה נבובה על התחזקותה הפוטנציאלית של הקבוצה - כאלה דואגים לשחרר בבאר־שבע כבר שנים - אלא מעשה אמיתי של פריצת גבולות.
ברקת עצמה לא דיברה אתמול הרבה, אבל שלושה משפטים שאמרה סיפרו הכל - "אחרי שלוש שנים כשחקן ברדה יישאר בקבוצה"; "ברדה שבר תקרת זכוכית של שחקנים שלא רצו להגיע, וזה לא קשור לכסף"; "ברדה עזר להביא שחקנים אחרים לקבוצה". אחרי שנים של שמועות על החלטות שמתקבלות בלחץ ומשתנות ללא הרף, ברקת ידעה הפעם בדיוק מה היא רוצה ולמה. היא נלחמה על הרצון הזה והשיגה אותו. ובכך, סוף סוף, באמצעות ברדה, שברה את אותה תקרת זכוכית מדוברת. פרצה את הקיר והרחיבה את הבית.
לכן, החתמת ברדה היא המהלך המרגש והמעניין של קיץ 2013. ומדובר בחתיכת קיץ מרתק לכדורגל הישראלי. אחרי 6 שנים בקבוצה סופר מסודרת בבלגיה, ברדה יודע איך דברים צריכים לעבוד, והוא יהיה, אין ספק בכך, יותר משחקן. בישראל הוא מסמל את הדמות שלא נשברת כשקשה, ואת זו שממצה את הפוטנציאל, בדיוק להפך מהקבוצה אליה הוא חוזר, זו שבשנים האחרונות מחזיקה בסף השבירה הנמוך בליגה.
עכשיו תוסיפו לחבילה את מאור בוזגלו - שאת העונה הטובה ביותר בקריירה שלו עשה אצל אלישע לוי - ואת קובי דג'אני, ותקבלו עוד סיבה מעולה לספור את הימים לפתיחת הליגה. עוד סיבה מתוך רבות שהקיץ הזה מספק לנו.
לפנייה לכתב/ת 
