קווי ההפרדה מגיעים לאוניברסיטה

הדיון שנערך לאחרונה בסנאט של האוניברסיטה העברית בנושא של כיתות ומסלולי לימוד נפרדים לנשים ולגברים העלה מחדש על סדר היום הציבורי את סוגיית ההפרדה המגדרית במרחב הציבורי. אגב כך הופרחו לחלל האוויר מיתוסים מקובלים, ושוב התברר עד כמה השיח הציבורי בעניין זה לוקה בחסר.

בשנים האחרונות חקרתי את התפשטותה של ההפרדה המגדרית בתחבורה הציבורית וניסיתי להבין כיצד קרה שבתקופה של עשור שנים (בין שנת 2000 לשנת 2010) עברה הקהילה החרדית ממצב של נסיעה בתחבורה ציבורית בתנאים של היעדר הפרדה למצב שבו בעשרות קווי אוטובוס בכל רחבי הארץ, המשרתים בעיקר את הקהילה החרדית, מתקיימת הפרדה מגדרית. למרות ההבדל המשמעותי בין הסוגיה של הפרדה מגדרית בתחבורה ציבורית לבין הפרדה מגדרית באקדמיה, נראה שניתן בהקשרים מסוימים לגזור גזירה שווה בין שתי הסוגיות. סיפור התפשטותה חסר התקדים של ההפרדה המגדרית באוטובוסים מספק ארבע תובנות חשובות שיש לתת עליהן את הדעת כחלק מהדיון הציבורי המתנהל כעת.

עוד בערוץ הדעות

על עבודה בשבת ועל צביעות סוציאליסטית / שלומי צדקי

ראשית, חשוב להבין כי הדיבור המכליל על "החרדים" שגוי ומטעה. ככל קבוצה דתית-תרבותית יש גוונים רבים גם בתוך הציבור הזה. יש מי שמחזיקים בתפישות מתונות ויש פלגים שמרנים וריאקציונרים. לרוב, אלה שקולם נשמע הם דווקא הקיצונים. יתרה מזו, משעה שמורם דגל המאבק בענייני צניעות על-ידי פלג חרדי קיצוני כזה או אחר, רוב הציבור החרדי אינו יכול להתנגד למאבק כזה, גם אם אינו תומך בו, שכן הדבר עלול להיתפש כהתנערות מערכי דת.

האינטרס הכלכלי דוחף להפרדה. ארכיון (צילום: אוהד צויגנברג)

בהקשר של ההפרדה בתחבורה הציבורית, מתברר כי רוב הציבור החרדי התנגד להפרדה מגדרית בתחילת שנות האלפיים. מי שהובילו את המאבק, תוך הגדרתו כמובן כמאבק של "כל החרדים" היו מיעוט קטן, שבו נוכחות בולטת לכמה חצרות חסידיות. עד היום יש מי שמתנגדים במגזר החרדי להפרדה באוטובוסים, אולם את התנגדותם הם מבטאים ובעיקר מבטאות בעילום שם ותוך חשש ממשי להיחשף. גם ביחס להפרדה באקדמיה יש קולות מגוונים. מחקר מהעת האחרונה גילה למשל שרבים מהסטודנטים החרדים, שכבר לומדים במכינה הקדם אוניברסיטאית, מביעים רצון להירשם לתואר ראשון במסגרות רגילות.

שנית, מתברר כי יש קו גבול דק מאוד בין מצב שבו המדינה ו/או גופים ציבוריים נותנים מענה לצורך קיים של הקהילה החרדית בהפרדה מגדרית במרחב הציבורי, לבין מצב שבו ההתערבות המוסדית מהווה השתתפות פעילה בהגדרת ההפרדה המגדרית כצורך של הקבוצה כולה. במקרה של ההפרדה המגדרית באוטובוסים, נוצר מצב שבו המדינה וחברות התחבורה הציבורית הפכו את ההפרדה לצורך של הקבוצה החרדית כולה. פתיחתם של עשרות קווי אוטובוס, שעליהם נתלו שלטי "קווי מהדרין" ושבהם הותרה העלייה לנשים מהדלת האחורית, שינו הלכה למעשה את תרבות הנסיעה של הקבוצה החרדית והפכו את ההפרדה המגדרית מעניין שנוי במחלוקת בתוך הקבוצה לפרקטיקה נהוגה שהכול מצייתים לה.

שלישית, חייבים תמיד לשאול איפה הכסף. כמו בכל דבר, נראה שלשיקולים כספיים יש תפקיד מרכזי בעיצוב המדיניות הציבורית. חברת אגד זיהתה בזמנו את הפוטנציאל הכספי הטמון בשיתוף פעולה עם מיעוט קיצוני בתוך הציבור החרדי. מה שהוצג כהיענות ל"צורכי הציבור החרדי", היה למעשה שיתוף פעולה נוח עם מיעוט קולני ואלים, שכפה את הסדרי ההפרדה על הקבוצה כולה. גם בסיפור של שילוב חרדים באקדמיה יש כסף רב ובוודאי נוח מאוד לקדם סוגיה זו תוך ריצוי הקולניים והקיצוניים יותר שבקרב ציבור זה.

לבסוף, כדאי שנזכיר לעצמנו שוב ושוב שאין דבר כזה "הפרדה וולונטרית". יש רק כפיה והשאלה היחידה היא עם מי אנו משתפים פעולה בהקשר זה. שילוב חרדים באקדמיה ללא מסגרות של הפרדה יכול בהחלט להביא להדרתם של מי שההפרדה המגדרית מהווה עבורם צורך ממשי ויש כאלה ללא ספק. מנגד, הנהגת מסגרות של הפרדה יוצרת כפיה באותה מידה על אלה שרוצים להשתלב במסגרות הרגילות. ברגע שיסומן המרחב הראוי לחרדים באקדמיה כמרחב של הפרדה, יהיה קשה מאוד לאלה שרוצים לקרוא תיגר על תהליכי ההקצנה בציבור החרדי שלא לציית להגדרה זו של חרדיוּת ראויה. בקיצור, השאלה היחידה שהאקדמיה צריכה לשאול את עצמה בשעה זו היא ביחד עם מי מהכוחות המגוונים בחברה החרדית היא רוצה לקדם סוגיה זו.

ד"ר נויה רימלט, מרצה וחוקרת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il