הערעור נדחה - הורג ומפקיר שניאור חשין לכלא
בית המשפט העליון דחה היום את הערעור שהגיש דורסו של שניאור חשין, בנו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס. "אין בכוחן של מילים לתאר את האסון והשבר שפקדו את משפחת המנוח", כותב השופט יורם דנציגר
טל מור, הנהג שהרג והפקיר את רוכב האופניים שניאור חשין, ירצה מאסר בפועל של 12 שנים. בית המשפט העליון דחה היום (ב') ערעור שהגיש מור, שהורשע באוקטובר 2011 בהריגת רוכב האופניים שניאור חשין. מור, שערער נגד הרשעתו וגזר הדין שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי-מרכז, הורשע בשורת עבירות חמורות במיוחד - הריגה, הפקרה, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים וסמים, שיבוש מהלכי משפט, החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית ונהיגה ללא רישיון בתוקף.
"הרשעתו של (מור) בהריגת והפקרת המנוח מעוגנת היטב בחומר הראיות שהובא לפני בית המשפט המחוזי", כותב השופט יורם דנציגר בהחלטה שבה נדחה ערעורו של מור. "בדין הורשע המערער על יסוד מארג איתן של ראיות נסיבתיות. המסקנה האפשרית היחידה העולה מהמארג הראייתי שהובא לפני בית המשפט המחוזי מורה על אשמתו של המערער מעבר לכל ספק סביר".
"הפקיר במטרה להימלט מאימת הדין"
הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט העליון דחה את הטענות שהעלו סנגוריו של מור, וקבע בין השאר כי "בדין קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להאמין לגרסת (מור), לפיה לא הבין בזמן אמת כי דרס אדם אלא חשב כי פגע בעצם סטאטי. עולה כי לאחר דריסת המנוח, (מור) הפקיר את המנוח להתבוסס בדמו במטרה להימלט מפני אימת הדין".
גם בעניין גזר הדין שהוטל על מור - מאסר בפועל ל-12 שנים, עונשי מאסר על-תנאי ופסילת רישיון ל-20 שנה - לא מצאו השופטים כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. "אין מחלוקת כי בגדרי גיבושה של מדיניות הענישה בגין עבירות הריגה והפקרה בתאונת דרכים, על-רקע נהיגה תחת השפעת סמים או בשכרות, בית משפט זה (העליון, ש.ה) הורה על החמרה בענישה".
השופט דנציגר מבהיר כי אמנם העונש שהוטל על מור חמור מאוד - גם ביחס לנהגים שהורשעו במקרים דומים. למשל, שי סימון, שהורשע בהריגת מיטל אהרונסון, נידון למאסר של 14 שנים, אך עונשו קוצר בבית המשפט העליון לתשע שנים וחצי. אלא שלדברי השופט דנציגר, החריגה במקרה של מור ראויה ואף מתבקשת. "אין לומר כי בנסיבות המקרה מדובר בחריגה בלתי מידתית, או בטעות שנפלה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי", הוא כותב.
למעשה, השופט דנציגר מבהיר בהמשך כי העונש שהוטל על סימון היה "ציון דרך במסגרת מגמת החמרה הדרגתית, עליה הורה בית משפט זה". בית המשפט המחוזי, כך הוא ממשיך, רק מיישם את המדיניות אותה התוו שופטי העליון בשנים האחרונות. ואם לא די בכך, השופט גם מסביר כי הנסיבות של דריסת חשין מצדיקות את העונש החמור שהוטל על מור.
"ריכוז האלכוהול בדמו של המערער היה גבוה פי כמה וכמה מהמותר", כותב השופט דנציגר. "הדבר נבע מצריכת אלכוהול בכמות גדולה מאוד... המערער הוסיף חטא על פשע בכך שצרך סמים בפתחו של ליל הבילויים. לא זאת אף זאת, המערער נטל את ההגה לידיו לאחר 18 שעות ללא שינה. נהיגה בנסיבות אלה אינה שונה מהותית מהתנהגות שבבסיסה כוונת קטילה של ממש, גם אם בסופו של יום עסקינן בהמתה שנגרמה בגדרי תאונת דרכים".
"האסון והשבר שפקדו את משפחת המנוח"
את פסק הדין מסכם השופט דנציגר בהתייחסות לתוצאות הטרגיות של התאונה שבה נהרג חשין, בנו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, מישאל חשין. "אין בכוחן של מילים לתאר את האסון והשבר שפקדו את משפחת המנוח (שניאור חשין), שילוו אותם עד יומם האחרון", הוא כותב. "אכן, בשבריר שניה חרב עולמו של המערער (טל מור), אך בו בזמן חרב עולמם של בני משפחת המנוח וגם הזמן לא יביא עמו מזור".
לדברים אלה מצטרף השופט ניל הנדל. "המפתח לקביעת אחריותו של נאשם בגין עבירת הריגה הוא - מודעות", מסביר השופט. "עבירת ההריגה (במקרה של טל מור) חמורה ביותר. מודעות המערער עומדת בצומת משולש - שתיית אלכוהול, שימוש בסם, ונהיגה לאחר שלא ישן הנהג 18 שעות. כל מרכיב, בנסיבות העניין, עשוי להקים את יסודות עבירת ההריגה כשלעצמו. כוחו המצטבר של המשולש מפחיד".
את דבריו מסכם השופט הנדל בהתייחסות לחומרת העונש שהוטל על מור. "כגודל המודעות, כך גודל האחריות וגודל ההצדקה להחמרה בעונש", הוא כותב. "עבירת ההריגה כשלעצמה, בנסיבות אלו, עשויה להצדיק עונש המתקרב אל רף העונש הדו ספרתי, אם לא למעלה מזאת. אמנם נכון, שהמערער לא שם למטרה לפגוע דווקא בקרבן. אך הגם שהקרבן לא סומן מראש, קיומו של אדם שייענה על הגדרה זו צפוי. והרי כבר אמרנו, כל אדם הוא עולם ומלואו".
לפנייה לכתב/ת 
