ביה"ח לא הסיר זכוכית מהרגל וישלם 46 אלף ש'
אישה שהגיעה לחדר מיון לאחר שנפצעה ברגלה, גילתה לאחר שנתיים שבבית החולים שכחו להוציא רסיס זכוכית בגודל חמישה ס"מ מרגלה. ביהמ"ש פסק לה פיצוי
כשנתיים לאחר מכן גילתה לתדהמתה כי בכף רגלה נותרו שברי זכוכית מאותו מאורע. אם לא די בכך, היא אושפזה ונותחה - ומכף רגלה הוצאה זכוכית באורך חמישה ס"מ. בניתוח נוסף שעברה שלוש שנים מאוחר יותר, הוצא עצב מכף רגלה.
בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב, טענה כי שני הניתוחים שעברה יכלו להיחסך ממנה. זאת אם הרופא בחדר המיון היה מוציא מכף רגלה את הרסיס כבר ביום התאונה.
בא כוח בית החולים טען מנגד כי התביעה התיישנה - משום שהוגשה למעלה משמונה שנים מהמועד בו התברר לתובעת כי נגרם נזק לגופה. הוא הוסיף כי בחדרי מיון לא נוהגים לבצע בדיקות אולטרסאונד וכי התובעת בעצמה היא זו שהתרשלה, בכך שהפילה את צנצנת הזכוכית על כף רגלה ולא נשמעה להוראות והמלצות רופאי חדר המיון - לגשת לקופת חולים ימים ספורים לאחר התפירה וכן לראות רופא אורטופד מיד עם הופעת הכאבים.
על ביה"ח אחריות לבריאות המטופלת
השופט מנחם (מריו) קליין קבע כי התביעה לא התיישנה. לדבריו יש לחשב את תקופת ההתיישנות החל ביום בו התגלה לתובעת כי הרסיס נותר ברגלה. כמו כן, קבע כי בית החולים גרם ברשלנותו לפגיעת התובעת וסבלה.
השופט הוסיף וביקר את ביה"ח ואת הרופא המטפל, וציין כי לא טרח לבדוק לאחר ניקוי הפצע ולפני התפירה, אם נשארו רסיסי זכוכית ברגלה של התובעת. לדבריו, על הרופאים החובה לאתר (או לפחות לעשות מאמץ לאתר) כל חתיכת זכוכית. ולכן בית החולים הוא האחראי לנזקיה של התובעת.
עם זאת, השופט ציין כי התובעת לא טרחה לנסות ולהקטין את נזקיה על-ידי בדיקה מדוקדקת והישמעות להוראות רופא חדר המיון. משכך יש לה אשם תורם.
לסיכום, נפסקו לתובעת פיצויים בסך 37 אלף שקל. בית החולים ישלם בנוסף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של כ-8,750 שקל - ובסך הכל קרוב ל-46 אלף שקל.
- לעיון בפסק הדין
לפנייה לכתב/ת 
