מתקשים למצוא חנייה? אנחנו יותר

בגיל שלושה חודשים חליתי במחלת שיתוק ילדים שפגעה בתפקוד גפיה התחתונות. מאז אני מרותקת לכיסא גלגלים. תשע השנים הראשונות לחיי עברו עלי בבית חולים בירושלים. בגיל עשר התחלתי להתאמן בספורט ומגיל 18 התחריתי באליפויות אולימפיות. זכיתי במספר רב של מדליות במסגרת נבחרת ישראל בסיף וכדורסל באולימפיאדות, כמו גם שלושה מדליות אישיות בסיף.

בעשר השנים האחרונות אני מתנדבת בביטוח לאומי ובמשטרה ומכהנת כיו"ר הפורום לקהילה נגישה בפתח תקווה.

לא מזמן קיימה עירית פתח תקווה טקס חגיגי במסגרתו השיקה את הספרייה החדשה של מתנ"ס יוספטל בעיר שמוקמה בקומה השנייה.

כיו"ר פורום קהילה נגישה בעיר ביקשתי מספר פעמים מהעירייה להקצות מקומות חניה לנכים במתנ"ס. לשמחתי העיריה אכן נענתה ואף העמידה תמרורים מתאימים.

עם זאת, כשהגעתי למתנ"ס התחוור לי שהעירייה אמנם מילאה את חובתה והקצתה מקומות חניה אך "שכחה" להתקין מעלית. מיותר לציין שמאחר ולא הייתה לי גישה נאלצתי לחזור הביתה כלעומת שבאתי בלי שאשתתף באירוע.

זו לא הפעם הראשונה ש"חוויה" כזו הייתה מנת חלקי. להיפך, מדובר במציאות יומיומית מתמשכת עבורי או עבור קהילת הנכים ככלל, המתרחשת כתוצאה מבעיות נגישות רבות. כדי להבין עד כמה מדובר במצוקה יומיומית בחרתי לשתף אתכם במעט מהתנסויותיי בנושא:

למשל - בפארק אזורים בפתח תקווה, אחד ממקומות הבילוי המועדפים עליי ועל בני משפחתי, חניות הנכים אינן מסומנות והניסיון למציאת מקום חניה פנוי הופך פעמים רבות לבלתי אפשרי. פעמים רבות אחרי שעה של סיבובים אני פשוט מתייאשת ומזעיקה את אחד מהבנים שלי שיאתר מקום חניה במקומי.

למוסדות ציבוריים כמו קופת חולים אני מקפידה להגיע שעה לפני הזמן כדי לוודא שיהיה לי מקום חניה פנוי בבקרים. בפגישות בבניין העיריה אני נאלצת לחנות בדרך כלל על המדרכות מאחר וחניות הנכים שלרוב תפוסות על ידי אנשים אחרים...

מישהו יכול להזיז לי את האוטו?

הבעיה אצלי חמורה מאחר ואני נוהגת לא נוהגת ברכב רגיל אלא ברכב המאובזר במיוחד לנכים של חברת תמן (חברת אבזור רכבי הנכים המובילה בארץ, המספקת פתרונות טכנולוגיה נגישים לנכים בתחום התחבורה). הרכב בנוי כך שיוכל להכיל את כיסא הגלגלים בתא הנהג, ובנוסף מותקנת בו מעלית אוטומטית שמאפשרת לצאת עם כיסא הגלגלים מהרכב. רכבים כאלו מצריכים מרחב חניה גדול יותר של שישה מטרים במקום ארבעה מטרים לחניה רגילה.

עם זאת, אין כמעט חניות כאלו במגרשי חניה. בשופרסל דיל במתחם סגולה ישנן ארבעה חניות נכים בלבד. במידה והחניות פנויות, אני תופסת שתי חניות וחונה לרוחב כך שיהיה לי מספיק מרחב לצאת עם כיסא הגלגלים. במידה ורק חניה אחת פנויה אני חונה כרגיל, אך נאלצת להתחנן למישהו עם רישיון שיוציא את הרכב מהחניה למרכז המגרש, ביציאה מהסופר.

על מרכז העיר אין בכלל מה לדבר. חלק מבעלי החנויות אמנם באו לקראתנו והתקינו רמפות לצד המדרגות, אך לרובן הגישה בעייתית. לשמחתי, בשנת 2016 בעוד כשנתיים יכנס לתוקפו החוק שיחייב בעלי עסקים להנגיש את העסקים שלהם לבעלי מוגבלויות על כיסא גלגלים.

המקרה הכי מייאש היה לפני כמה חודשים כשחזרתי לקראת סוף הערב למקום מגוריי רק כדי לגלות שמקום החניה האישי שלי תפוס על ידי אדם אחר. אחרי שעה של המתנה פקחי העירייה הגיעו רק כדי לבשר שהם לא מצליחים לאתר את אותו אדם ולכן הם לא יכולים לקנוס אותו. בפעם הבאה שזה קרה לא ויתרתי עד שווידאתי שפקחי העירייה קנסו את אותו עבריין.

עם זאת, אין ספק שכשרוצים אפשר למצוא פתרונות יצירתיים: בכנס שהתקיים עבור

בעלי משפחות של בעלי מוגבלויות ואנשי מקצוע בקריה האקדמית קריית אונו, השומר בחניה החליט להעמיד אבנים סביב פסי החניה לנכים כדי שחס וחלילה הם לא יתפסו על ידי אחרים.

בשופרסל דיל בסגולה בעקבות פניה שלי למנהל הסניף, הוחלט לאפשר קופה מהירה ללא תור לכל נכה שמגיע לעשות קניות במתחם.

נראה שבישראל 2013 בעיית הנגישות לנכים אינה בסדר העדיפויות של ממשלת ישראל. צריך להבין, רק חוקים אפקטיביים וחיוב העיריות ליצירת מספיק מקומות חניה לנכים יפתרו את הבעיה ויעמידו את ישראל בשורה אחת עם מדינות אחרות ומתקדמות בעולם בנושא.

• איילה כץ, תושבת פתח תקווה, היא ספורטאית פרא-אולימפית לשעבר במשך עשר השנים האחרונות היא מתנדבת בביטוח לאומי ובמשטרה ומכהנת כיו"ר הפורום לקהילה נגישה בפתח תקווה.