מצרים - זהירות מדינה כושלת
בין שלטון הרחוב והידרדרות הכלכלה, משוועת מצרים לא לקריאות דיפלומטיות חיוורות מצד אובמה, אלא לסיוע מסיבי מבחוץ. כל מה שיהיה פחות מזה נדון לכישלון שאת הריקושטים שלו נחוש כנראה גם אנחנו
הצבעת האי-אמון של הרחוב המצרי במשטר האחים המוסלמים אינה מבשרת טוב לאזרחים. גם ישראל ושכנותיה האחרות של ארץ הנילוס צריכות לדאוג מפני שמצרים בדרך להפוך למדינה כושלת.
המחאה במצרים - כתבות אחרונות:
מובארק: אני התפטרתי כדי להגן על אזרחי מצרים
הנשיא מורסי: דוחה את האולטימטום של הצבא
4 משרי מורסי התפטרו, 8 הרוגים במטה האחים
מפגינים בתחריר: "מזכיר את המהפכה הקודמת"
לא משנה איך ייגמר המשבר הנוכחי. גם אם תימצא נוסחה פוליטית שתחזיר את המפגינים לבתיהם, לא ייפתרו החוליים העיקריים שבגללם מאסו המיליונים בשלטון:
כלכלת מצרים שמתפקדת חלקית מוציאה לרחובות מיליוני צעירים ללא תעסוקה ופרנסה בכבוד.
קריסת מנגנוני אכיפת החוק והסדר גורמת לאנרכיה אלימה בערים ובחצי האי סיני ולתחושה כי אין מי שיגן על האזרחים ברחוב.
הפוליטיקה נעשית ברחוב וברשתות החברתיות. הרחוב הוא שמכתיב את סדר היום הפוליטי והציבורי ובמידה רבה גם את ההחלטות הביצועיות. המוסדות הדמוקרטיים - הפרלמנט, הנשיא והממשלה - כמעט שאינם רלבנטיים.
המצוקה הכלכלית במצרים, במיוחד במה שנוגע לתעסוקת הצעירים, אינה דבר חדש. זו בעצם הייתה הסיבה העיקרית למרד שפרץ נגד משטר מובארק. אבל בזמנו לפחות היו צמיחה כלכלית ואספקה סדירה של מוצרי יסוד כמו קמח ודלק. כיום משטר האחים המוסלמים אינו מספק אפילו סחורה בסיסית זו.
מה שבאמת מייאש הוא שלא נראה כעת בספקטרום הפוליטי המצרי גורם כלשהו, כולל הצבא, שיכול לחלץ את הכלכלה מחורבותיה. כדי להתאושש צריכה מצרים התערבות מסיבית מבחוץ. נחוצות השקעות נדיבות של ערבים מהמפרץ ושל תאגידים מערביים יחד עם סיוע מקרן המטבע וגופים בינלאומיים אחרים שגם ינהלו בפועל את הכלכלה אכולת השחיתות עד שתיכנס לתלם. אבל המשבר הכלכלי באירופה וזה שארצות הברית מתחילה להתאושש ממנו אינם מבטיחים טובות לכלכלה המצרית ומלבד זאת - איזה משקיע זר או אפילו תייר ישים את כספו במדינה שבה שודדים אנשים ברחובות ונשים נאנסות שם בסיטונות?
דווקא את מצב הביטחון הפנימי ואת החוק והסדר ניתן עדיין להחזיר על כנם במצרים. צריך רק שלטון יעיל ונחוש, אבל כזה שיהיה בעל לגיטימציה ציבורית רחבה שתאפשר לו להפעיל אגרוף ברזל לזמן קצר. כרגע נראה שרק הצבא יכול לעשות זאת, אבל ראשיו נרתעים בשל הניסיון המר שצברו הגנרלים לאחר שטנטאווי ואנשיו ניסו להיכנס לנעליו של מובארק והודחו בלחץ הרחוב והאחים המוסלמים.
מאז הגנרלים אינם ששים להיכנס לפוליטיקה ומתמקדים במניעת מלחמת אחים ובהגנה על האינטרסים הכלכליים. הם חוששים שאם ינסו לפעול ביד חזקה הרחוב יכה גם בהם ובכל מקרה ימנע מהם את הלגיטימציה שהם זקוקים לה אחרי שהרחוב והרשתות החברתיות הפכו לפרעה המודרני ששולט בארץ הנילוס.
המלכוד המצרי
לאור כל אלה די ברור שמצרים נקלעה למלכוד שכרגע נראה ללא מוצא. המצוקה הכלכלית והאיום בכפייה דתית מריצים את הצעירים לרחוב, אך גם אם ייערכו בחירות חדשות שידיחו את מורסי והאחים המוסלמים, הם עלולים - לאחר התארגנות קצרה - לחזור בכוחות מחודשים ולכבוש את השלטון יחד עם הסלפים והג'יהאדיסטים. איך? באמצעות הפגנות המוניות ואלימות, וחוזר חלילה.
אם לא תחול תפנית מפתיעה במצב הכלכלי במצרים, היא תהפוך למדינה כושלת (Failed State) כמו אפגניסטן וסומליה. הניסיון שנצבר באזורנו ובעולם מראה ללא יוצא מן הכלל כי מדובר בסיוט אלים לא רק לתושבי מדינה מסוג זה אלא גם לשכניה. מצב שבו כל דאלים גבר זולג במוקדם או במאוחר גם למדינות השכנות. חלקן, איראן למשל, מנצלות את חוסר המשילות במדינות הכושלות כדי להקים קבוצות וארגוני טרור שפועלים בשירותן למען האינטרסים שלהן. כך קרה בתימן למשל.
באזורי חוסר המשילות פורחות גם קבוצות טרור איסלאמיסטיות שאנשים תאבי אקשן וחדורי להט דתי נמשכים אליהן כמו פרפר לאש והן מספקות להם את תאוותם ונשק בשפע, שלא לדבר על סחר בסמים ופיראטיות ימית שאזורי חוסר משילות ושלטון מרכזי לא מתפקד הם החממה האולטימטיבית לצמיחתם המהירה.
מדינה הפכפכה
הכאוס מרחיק את האפשרות - שעדיין קיימת - שצבא מצרים יצא למלחמה נגד ישראל. להיפך, הוא מגביר את המוטיבציה בצמרת הצבא לשמר את הסכמי השלום עם ישראל, אבל מול יתרון זה יש כמה חסרונות ענקיים למצב הנוכחי, שכנראה עוד ילכו ויתגברו.
ראשית, העובדה שהרחוב מכתיב לשלטון מאוד מסוכנת והופכת את מצרים למדינה הפכפכה שקשה לצפות את תגובותיה. היום ההמונים בתחריר צועקים סיסמאות נגד חמאס ומחר, אם ישראל תפעל לשיתוק ירי הרקטות והטילים מהרצועה, הם עלולים לדרוש מהצבא להיכנס לסיני כדי להושיע את "האחים הפלסטינים". היום מצרים משתייכת למחנה
המערבי - בעיקר מפני שארצות הברית היא היחידה שמסייעת לה כלכלית וצבאית וראשי צבא מצרים נאמנים לה - ומחר יכולים האייתוללות מטהרן להציע למשטר הנואש כמה מיליארדים שיסבסדו פיתות לפלאחים המצריים. אז, אפילו הגנרלים וחכמי הדת הסונים של אל-אזהאר ישופדו על קרני דילמה לא פשוטה.
קריאתו האחרונה של הנשיא האמריקני אובמה לפתור את המשבר באמצעות משא ומתן פוליטי היא לעג לרש, תרתי משמע. מדובר בהודאה באוזלת ידה של ארצו להושיע בת ברית מזרח תיכונית חשובה, אותה בת ברית שאובמה נחפז לפני שנתיים לדחוף בה החוצה את משטר מובארק הדכאני אך המתפקד.
מה שנחוץ עכשיו הוא סיוע כספי, כלכלי וניהולי מסיבי בנוסח תוכנית מרשל שהקימה את גרמניה ואירופה כולה מחורבותיהן אחרי מלחמת העולם השנייה. כל מה שיהיה פחות מזה נדון לכישלון שאת הריקושטים שלו נחוש כנראה גם אנחנו.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
